יגאל בשן: אמן ישראלי ענק שהבמה האירה

הכוכב הזוהר שבקע מהמפעל הקודח של הלהקות הצבאיות הלך לעולמו • הכול התחיל בנחלת יהודה, שם חלם את החלום הגדול - לשיר • פרידה מוקדמת מדי

עין לא נותרה יבשה. בשן במופע לזכר עוזי חיטמן ב־2016 // צילום: גדעון מרקוביץ'

כשביקשתי מיגאל בשן לבחור את המקום שבו נצלם את התוכנית "לגעת ברוח" על חייו, הוא בחר ללא היסוס בבית המשפחה במושב נחלת יהודה שבפאתי ראשון לציון. "ב'נחלת', בבית שבו גדלתי, אני מרגיש בקן הכי בטוח", אמר לי, "שם נולדה לי 'הציפור בלב'".

ואכן, בבית הטובל בפרדסים ושדות, הוא חלם את החלום הגדול לשיר ויצא כנער ללמוד בבית הספר לאמנויות רננים. בגיל 15 כבר שר בצמד עם שלומית אהרון, בגיל 17 כיכב במחזמר "איי לייק מייק" והכבוד שהביא הביתה בגיל 18, כשזכה בכינור דוד, מילא אותו ואת בני משפחת בשארי ואת השכנים במושב בגאווה עצומה. אז, לדבריו, "נגע בירח" . 

בשן נחשב לאחד הכוכבים הענקיים שבקעו מהמפעל הקודח של הלהקות הצבאיות, שהיו בתור הזהב שלהן בסוף שנות ה־60 ובתחילת שנות ה־70. ככזה, עם שחרורו, הוכתר בשן בן רגע כ"נסיך טרי" בעולם הבידור האזרחי. 

בעידן התמים ההוא, של ערוץ אחד, שתי תחנות רדיו ו"להיטון", הרדיו והטלוויזיה השמיעו ללא הרף את "מתוק מתוק", "קפה אצל ברטה", "יש לי ציפור קטנה בלב", "בואי נעשה לנו חג" ועוד ועוד. הוא כיכב בסרט "שרית", ניסה את מזלו בחו"ל, וחזר כדי להקליט להיטי ענק ובהם הגדול מכולם - "סיון".

כוכבו האיר בעידן התמים של הערוץ האחד // צילום: איתן טל

בשנת 1983 עשה בשן את המעבר הפורה אל עולם הילדים. הוא כתב וביצע שירים לפסטיבלי הילדים, שזכו כולם במקומות גבוהים, ובהם גם היה השיר "הופה היי", שכתב לגידי גוב וזכה במקום השני. באותה תקופה חבר לעוזי חיטמן ויונתן מילר, ויחד הפכו לשלישיית "כמו צועני" שהיתה להצלחה גדולה עם להיטים כמו "אנחנו נשארים בארץ", "ארץ הצבר" ועוד. אז קיבלה השלישייה את ההצעה לככב בתוכנית "הופה היי" - והשאר היסטוריה. 

בשנת 2016, אחרי הסתגרות ארוכה בבית, חרושת של שמועות ופציעה מסתורית, פגשתי אותו לכמה דקות. זה היה מאחורי הקלעים של היכל התרבות, כשהגיע לשיר במופע לזכרו של חברו הטוב עוזי חיטמן ז"ל. עטוף ומוגן על ידי בני המשפחה, הסתגר בשן עד העלייה לבמה. כשנפגשנו, עיניו היו כבויות מעט וכל מה שאמר כשנשאל לשלומו ענה "יהיה טוב". 

כשעלה לבמה, באור הזרקורים, הוא חזר להיות יגאל בשן מפעם - אמן ישראלי ענק שהבמה מאירה ומחבקת. לאור הנסיבות, כשהוא שר אז בהיכל את המילים על אותה ציפור קטנה בלב ש"זוכרת בי כאב, והיא אוספת בי שנים / והיא עושה אותי שלו / אולי היא טעם החיים" - נדמה היה שלא נותרה באולם עין אחת יבשה. 

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר