את המלצות המשטרה בתיק 4000 אפשר לתמצת בחידוש מהפכני: סיקור באמצעי תקשורת הוא "תמורה" שיש לראות אותה כאלמנט ביחסים "שוחדיים" בין מושאי הסיקור למערכות העיתונים. קשה למצוא "עבירה" סלקטיבית, מוטה ובררנית כמו זו. כל מי שמכיר מעט את הנעשה בתקשורת הישראלית יודע שהיא מלאה ביחסים מהסוג שהמשטרה מכנה כיום "שוחדיים". עסקאות של פרסום תמורת סיקור או גניזת תחקירים; מהלכים רגולטוריים שמקנים למי שמקדם אותם "כפולות" או "עמוד ראשי" ומה לא. זה נפוץ מאוד בתחום המסחרי ובשנים האחרונות חדר גם לעסקאות פרסום תמורת סיקור של משרדי ממשלה ורשויות ממלכתיות אחרות.
כך שאם מה שנטען בנוגע לקשרי נתניהו־אלוביץ' נכון - והמלצות המשטרה הן ודאי לא הגוף המוסמך לקבוע זאת - הרי נפתחת כאן תיבת פנדורה ענקית, שעלולה להחשיד בשוחד חלקים גדולים מהתעשייה וממקבלי ההחלטות.
אבל זה הרבה יותר חמור: גם בשוק התקשורת עצמו יחסי סיקור תמורת רגולציה אינם דבר חדש - והדוגמה הזועקת מכל היא, כמובן, פרשת חוק "ישראל היום" - שנועד לקדם באופן מובהק את האינטרסים של מו"ל "ידיעות" מוזס, כאשר הח"כים שקידמו אותו זכו ליחס מועדף ב"ידיעות אחרונות" באותה עת. את מוזס ממליצה המשטרה להעמיד לדין בפרשת 2000, אבל נגד איש מהח"כים שקידמו את חוק "ישראל היום" לא נפתחה חקירה מסודרת, לא נגבו עדויות מעוזריהם, לא הוחרמו חומרים ולא נבדקו תכתובות. זו חקירה קלה - כל מי שמעורה בדברים יודע מה הלך מאחורי הקלעים של החוק ויכול להעיד על מסע הלחצים ועל הפינוקים ב"ידיעות אחרונות" שליווה את קידומו. מראיונות מצולמים שלהם אפשר להפיק לא פרק דוקו ממוחזר אחד - אלא סדרת מאפיה שלמה מלאת מתח ואימה. המשטרה ואלשיך מכירים זאת היטב. המפכ"ל הפך לאלוף ב"יחסים שוחדיים" עם התקשורת, במחול של הדלפות, ספינים ו"בלעדיים" שהגיעו לכלי תקשורת מסוימים, לעומת חרמות שהיו מנת חלקם של אחרים. אם תמונה של שרה נתניהו בעמוד הראשי של אתר חדשות בינוני זו "מתת", אז מה נאמר על חגיגות עקביות בפריים טיים ועל ראיונות בתור "איש השנה"?
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
