גירוש היהודים ממדינות ערב: "הנכבה שלנו"

מרכז דהאן למורשת יהדות המזרח ציין היום (שלישי) את "היום לציון היציאה והגירוש של יהודי ארצות ערב ואיראן" בכנס שהתקיים באוניברסיטת בר אילן בהשתתפות חברי הכנסת גילה גמליאל ויעקב מרגי ופרופסור אמנון אלבק, סגן הרקטור של אוניברסיטת בר אילן.

ציון היום הממלכתי נקבע בחוק החל משנת 2014 והוא מתקיים מדי שנה בתאריך ה-30 לנובמבר, יום למחרת הכרזת האו"ם בכ"ט בנובמבר. הסמיכות בין הימים באה לסמל את הסבל שעברו יהודי מדינות ערב לאחר ההכרזה.

עם חקיקת החוק יותר ויותר עולים בני עדות המזרח מתחילים לספר את סיפורם. בזכות כך יש חשיפה לזווית חדשה שטרם סופרה עד כה על המאורעות בישראל ובמדינות השכנות לה בימים של הקמת המדינה. תהליכים אלה עיצבו במידה רבה את פניה של ישראל, ומגוללים את ההיסטוריה של כמחצית מאזרחי המדינה.

"קיוו שהגרמנים יחסלו את כולנו"

"בשנת 1945 מצבנו כיהודים במצרים השתנה לרעה", סיפר בכנס אברהם בר-אב שגורש ממצרים והמשיך: "המצרים המקומיים קיוו שהגרמנים יגיעו, יהרגו אותנו ויקבלו את בתינו ורכושנו. הרגשנו שכולנו חיים על זמן שאול. באותן השנים, שמענו את השכנים המצרים רבים בינם לבין עצמם מי יקבל את הבתים והרכוש שלנו היהודים, לאחר שהגרמנים יגיעו ויחסלו את כולנו. סבא שלי החזיק פחי נפט מתחת למיטתו והתכונן להצית את הבית על יושביו ברגע שיחוש סכנה ממשית – כמו בסיפור מצדה.

"היה ברור לכולנו שעדיף להישרף בחיים ולא שירצחו את הגברים ויאנסו את הנשים", סיפר בר אב והוסיף: "עם הקמת מדינת ישראל בשנת 48 עצרו את אבי כי ידעו על פעילותו הציונית, העלימו אותו ולא ידענו היכן הוא. לבסוף רמזו לנו שאם אנו רוצים שישתחרר – עלינו לעזוב את מצרים. ברחובות הייתה אווירה של פחד. משאיות דהרו כשעליהן המון זועם שצועק 'היהודים כלבים של הערבים'. הם צעקו: 'יהודים', לא ציונים". על יום הגירוש ממדינות ערב אומר אברהם: "כל הזמן אנו שומעים על הנכבה והגירוש של הפלשתינים. איפה הסיפור של 850,000 יהודים והנכבה שלנו?!".

"סבא היה משווק נפט"

עדות נוספת נשמעה מפי אליהו חסון, שגורש מסוריה. "הייתי בן למשפחה אמידה מאוד של בנקאים", הוא סיפר. "החיים התנהלו על מי מנוחות עד פריצת מלחמת העולם השנייה. סבא היה משווק נפט. אך בעקבות המלחמה, לפתע הגבולות נסגרו והעסקים נפלו. החלו להעליל על סבא שהוא מסית נגד הממשלה. באו לעצור אותו ופשוט העלימו אותו, עד שלאחר חודש וחצי שאנחנו באי-ודאות, הוא שוחרר לבסוף. בגלל המחסור במוצרי מזון החלו מהומות בסוריה. דמשק הייתה הבירה של הלאומנות הערבית".

חסון מספר על ניסיונות בלתי פוסקים מצד השכנים לפגוע ולרצוח יהודים. "פעם אחת, אחד השייחים  הגיע ודיבר עם אבא ושאל אותו אודות הסיפור של דוד המלך ובת שבע. אבא השיב לו שהסיפור מופיע גם בקוראן, אלא שזה לא עזר. לפתע המוני אנשים החלו להתקהל מול הבית ולהתלהם וניסו לרצוח את אבא. בנס, קאדי מקומי הציל אותו. את המורה שלי רצחו ברחוב כי הוא יהודי והבריטים והצרפתים לא הגנו עליו, על אף ששלטו באזור באותם ימים, ממש כפי שכולנו מכירים את חוסר המעש שלהם כששלטו כאן בישראל באותו זמן. המוסלמים המקומיים התייחסו אלינו כמו אל רכוש והיו גם סיפורי אונס רבים – בדרך כלל בקרב אלה שעבדו אצל המוסלמים".

על יום הגירוש ממדינות ערב אומר חסון כי "זהו יום מוצדק ונכון שנולד באיחור של יותר מ-60 שנה. ילדי ישראל לא מודעים לסיפור שלנו. אני נעלב מזה! הצעתי למשרד החינוך לספר את הסיפור לפחות באזור ירושלים, ללא תמורה כספית. אפילו לא השיבו לי".

"השאירו מאחוריהם 400 מיליארד דולר"

ד"ר שמעון אוחיון, מנהל מרכז דהאן ויוזם החוק לציון יום הגירוש ממדינות ערב, תקף את השיח בישראל סביב 'הנכבה' הפלשתינית, ללא אזכור לזו היהודית: "ההערכות מדברות על כ-450,000 פלשתינים שעזבו או גורשו במלחמת העצמאות. לעומת זאת, במקרה של יהודי ארצות ערב, מדובר על כ-900,000 יהודים שגורשו והשאירו מאחוריהם כ-400 מיליארד דולרים באותן מדינות. לצערי, לא מדברים על כך מספיק והחברה הישראלית לא באמת מכירה בעובדה שקרוב למיליון יהודים חוו 'נכבה' משלהם. ההבדל הוא שישראל לא ויתרה ושיקמה את העולים, בעוד שהפלשתינים מנציחים את מצבם לדורות".

על הנלמד במערכת החינוך אומר ד"ר אוחיון: " ישנו עוד פרק שלם בהיסטוריה היהודית שלא מסופר מספיק – הפרק של יהודי ארצות ערב. אני שמח שלאחר מאבק ארוך שנים, בין השאר שלי כיוזם היום הממלכתי לציון הגירוש והיציאה של יהודי ארצות ערב, בשנים האחרונות ישנה מגמה חיובית בנושא ומשרד החינוך נרתם לתקן את העוול ההיסטורי עם מינויה של ועדת ביטון, שהיה לי הכבוד להיות חלק ממנה, ואימוץ חלק ממסקנותיה", סיכם.

השרה גמליאל: "באנו לתת קול"

השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: "באנו לתת קול לפרק שלם וחשוב שלא סופר עד היום בתולדות ישראל, הפרק של יהודי המזרח. העבר שלנו הוא חלק מהחוסן הלאומי שלנו, ואנחנו צריכים להכיר ולהוקיר את כל פרקיו. מרכז דהאן והעומד בראשו, ד"ר שמעון אוחיון, יחד עם ארגונים חשובים נוספים והמשרד לשוויון חברתי, הם חיל החלוץ שמוביל את כתיבת הסיפור היהודי השלם. המשרד לשוויון חברתי עושה זאת בשלל מיזמים, בהם מיזם 'רואים את הקולות' לתיעוד מורשת יהודי המזרח והאירוע המרכזי לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב".

 

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו