א. עזה 2018 היא לא צ'כוסלובקיה 1938. רבים מצטטים את צ'רצ'יל וטוענים שנתניהו בחר בחרפה כדי להימנע ממלחמה והנה קיבל גם חרפה וגם מלחמה. תזכורת: המערב נתן להיטלר לספח את צ'כוסלובקיה מתוך מחשבה שבכך תימנע המלחמה באופן מוחלט, לא כדי לדחות את ה"סבב" עם הנאצים.
הם טעו פעמיים: ראשית, בכך שהנאצים רצו במלחמה בכל מקרה, ושנית, בכך שהוויתור בצ'כוסלובקיה נתן להיטלר את הזמן והמשאבים שנדרשו לו לחמש ולחזק את צבאו. שום דבר מזה לא נוגע לעזה. כולם יודעים שעימות עם חמאס הוא עניין של זמן ואיש לא סבור שדחייתו תוביל לשלום; ומעבר לכך, דחיית העימות ואפילו העברת 15 מיליוני הדולרים מקטאר לא מאפשרים לחמאס להתחזק באופן דרמטי. מה שנתניהו בחר בו הוא "חרפונת" שקולה, ומה שקיבלנו הוא בסך הכל סבב צפוי.
ב. להיכנס באימא שלהם בהפצצות לא יכריע את חמאס. ההיסטוריה מלמדת שהפצצות אוויריות הן לא תחליף לתמרון קרקעי וכיבוש שטח. זה לא עבד לבעלות הברית באירופה, לא לכוחות האו"ם בקוריאה ולא לאמריקנים בווייטנאם. אפילו פצצות האטום על הירושימה ונגסקי לא היו מובילות לכניעת היפנים בלי כוחות המארינס, שכבשו את איי הפסיפיק והיו מוכנים גם לפלוש ליפן עצמה.
ג. ירי על מפריחי הבלונים בקיץ לא היה מונע את סבב האלימות. הוא פשוט היה מקדים אותו לאביב. החמאס רצה שנהרוג את פעיליו, הוא רצה דם והלוויות מתוקשרות. ירי על בלוניסטים לא היה מרתיע איש. מעבר לכך, כאמור שום דבר דרמטי לא השתנה בחצי השנה האחרונה שגורם לכך שסבב היום הוא חמור יותר מסבב לפני חצי שנה.
ד. ספירת גופות היא לא ניצחון. כמו הרבה ארגונים טוטליטריים, אחד הדברים שחמאס יכול להרשות יותר מכל הוא לבזבז חיי אדם. שימותו אלף או אלפיים, למי אכפת בכלל? על כן הדרישה לשמוע על הרוגים בהפצצות היא לא רלוונטית בעליל.
ה. פצצות לא "מעבירות מסרים". מבצעי רעם מתגלגל למיניהם לא משיגים שום אפקט. הפצצות מוגבלות ובטפטוף לא גורמים לאויב "ללמוד שאנחנו רציניים" ו"להבין שלא כדאי לו". הוא פשוט מתרגל ומבין שאנחנו לא רציניים. ההכלה היא אסטרטגיה גרועה, אבל כשהיא נשברת צריך לפחות להגיב כיאות. פצצות נועדו לגרום נזק, לא לרמוז על כוונות, ואם כבר יורים, תדאגו לפגוע במטרות רציניות, בלי להשאיר מטרות להמשך או ל"דרדור אמצעים". ואם יגמרו המטרות? מעולה - סימן שהאויב נותר חלש ובלי נכסים משמעותיים. במצב כזה, המסר כבר יעבור.
לעומת זאת, יש פתרון צבאי ומדיני אחד לעזה: כיבוש וטיהור. זה יכול להיות קבוע, זה יכול להיות זמני ויכול להיות גם בפשיטה נקודתית בסגנון חומת מגן. בפשיטה כזו תחוסל הנהגת חמאס, יפורקו תשתיות הארגון וייעצרו רבים מפעיליו. ומה יהיה ביום שאחרי? יהיה זה חמאס או גורם אחר, הוא יהיה חלש ומורתע באמת, שזיכרון הפשיטה האחרונה (ואלו שילוו אותה) ירדוף אותו לעד. בדומה לרשות הפלשתינית שלאחר חומת מגן.
כל עוד אנחנו לא מוכנים לפעולה מהסוג הזה, מסיבות מדיניות, פוליטיות או אחרות, נמשיך בסבבים, הפצצות ובחרפה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו