עצרת הזיכרון ליצחק רבין ז"ל במוצאי השבת האחרונה, הפכה חיש מהר למפגן שנאה והסתה והסתיימה לקול צפצוף משרוקיות. צפצוף רעשני במיוחד, שהחליף את הדומייה ההכרחית כדי להתייחד עם זכר אחד מבכירי בניה של האומה. במקום לעסוק במורשת הצבר יפה הבלורית והתואר, לוחם הפלמ"ח, רמטכ"ל צה"ל במלחמת הגאולה בששת הימים וראש ממשלה נבחר, הפכה עצרת הזיכרון למכשיר ניגוח נגד הימין והנהגתו. עצרת פוליטית עלובה, סקטוריאלית ומתנשאת, שרמסה עד דק את מורשת רבין. השמאל ניכס את המורשת לעצמו כאילו יצחק רבין היה מראשי מרצ, חבר "בצלם", תומך ב"שלום עכשיו" ואוהד הרשימה המשותפת. חזונו, דמותו ופועלו בחייו, והדרך הנוראה שבה יגאל עמיר גרם למותו, עוצבו מחדש כדי לשרת נרטיבים, שהיו זרים לו.
עצרת השמאל בכיכר היא ביטוי נוסף לטכנולוגיה של הרס חברתי, מבית המדרש של תועמלן השמאל הרדיקלי מינצנברג, שהיה הראשון להקים ולקיים מועדוני תמימים, ארגוני סולידריות ועצרות בכי. השמאל הישראלי המיואש מנסה לפעול באותן שיטות המעודדות פלגנות, שסעים חברתיים, פתיחת פצעים עמוקים והרחבת קרעים. חבל מאוד שאירועי הזיכרון לרבין משרתים את טכנולוגיית ההרס.
השמאל הישראלי מצוי בשפל כבר כארבעה עשורים. הציבור מתרחק במהירות מהנהגה אופורטוניסטית, שעוברת ממפלגה למפלגה, ופעם אחר פעם מוכרת סחורה שאין לה. כאשר ראש מפלגת שמאל מכונה על ידי כמה מעמיתיו "תאונת עבודה", לא נותר אלא לקושש אהדה וקולות בעצרת פוליטית, שמנסה לנגן על מיתרים ישנים שנקרעו מזמן. ראש ממשלה לשעבר שהתקשורת מרבה לצייץ, מעורר סוג של רחמים. אין חזון, אין דרך, אין אמת ובנסיבות אלה כל שנותר הוא להשתמש ברצח הנורא לצרכים פוליטיים קטנים. שידור חוזר של השימוש שנעשה ברצח ארלוזורוב לפני 85 שנה.
מספר המשתתפים בעצרת הולך ומתמעט משנה לשנה. בתוך שנים ספורות היא תהפוך לאירוע משפחתי מצומצם. רוב אזרחי ישראל כבר קלטו מזמן את השימוש הציני בעצרת ומדירים את רגליהם ממנה. גם אמני צמרת לא יצליחו להביא את הקהל שחש מרומה מהשימוש הנואל בזיכרון. כל שר או ח"כ מהימין עושה טעות חמורה בהשתתפותו בעצרת זיכרון שכזו. במקום להעריך את הרצון הטוב, ההופעה בעצרת נתפסת כהתנצלות הימין על מעשה שהוא לא ביצע, וגוררת תגובות קשות ומעליבות. אין שום סיבה לתת לאנשי השמאל את ההנאה ולשחק לידיהם הצבועות.
רק למען הזיכרון ההיסטורי נזכיר שרבין היה זה שאמר כי האגודה לזכויות האזרח היא "האגודה לזכויות חמאס", שמדינה פלשתינית בין ישראל לירדן תהיה סרטן בלב המזרח התיכון, ואם ניתן לעראפת מדינה, הוא ייקח איתו גם את המדינה שלנו.
בשנת 1995, בנאום בפני תלמידי תיכון, קבע רבין: "אילו אמרו לנו שמחיר השלום הוא ויתור על ירושלים מאוחדת - נוותר על השלום". אלו היו העמדות של רבין, שביטאו את תפיסת עולמו לפני שהצליחו כנראה להוליך אותו שולל בדבר שלום הזוי.
אחת האמירות המפורסמות של יצחק רבין ז"ל היתה: "אין לי נכסים, יש לי רק חלומות להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, מפויס יותר - עולם שנעים לחיות בו. אין זה הרבה מדי".
אם אוהביו של רבין רוצים לקדש את זכרו, להכניס אותו למורשת ההיסטורית היהודית בת אלפי שנים, כדאי שיאמצו את צוואתו הרוחנית ויפסיקו להרוס את שאריות הדבק המקיימות אותנו, בעם אחד ובמולדת האחת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
