אתר הסטף, מעט ממערב לירושלים, מאפשר לנו להציץ בהיסטוריה החקלאית בהרי יהודה, להיכנס למערות החצובות בסלע, לשכשך רגליים במים הקרים ולהתרשם מהמדרגות החקלאיות (טרסות) העצומות, שנבנו בעמל רב כדי לעצור את הסחף בימי גשם.
אורך מסלול ההליכה הוא כ־9 קילומטרים, והמחשב בטלפון החכם רשם 24,400 צעדים וסימן כאילו טיפסנו במדרגות לגובה של 17 קומות. וזה לא רק בכאילו. החלק הראשון של המסלול הוא בירידה, אולם לאחר שמגיעים לאפיק היבש של נחל שורק מתחילים לעלות בחזרה במדרגות טבעיות, בשבילים מרוצפים בחלוקי נחל ובשברי סלעים. מסלול בהחלט אתגרי, שצריך להקדיש לו לא פחות מארבע שעות כדי ליהנות מהנופים, מהאוויר הצח ומהטבע ולהתנתק מהכל. הביאו בחשבון שבחלק מהמסלול אין קליטה סלולרית, וכדאי להקפיץ את המכוניות לתחנה הסופית ליד מעיין עין כרם.
נוף מרהיב של הרי יהודה // צילום: לירון אלמוג
בוסתנים וערוגות
אל מגרש החניה של הסטף מגיעים בנסיעה דרך מבשרת. הכביש כאן עדיין בבנייה, וכדאי להגיע לפני שעות העומס. אפשר גם להגיע דרך כביש 395 מצומת אשתאול. ההזדמנות האחרונה להצטייד במים היא במגרש החניה של הכניסה לסטף. בדרך אין מי שתייה. חשוב גם להגיע עם פנס מכיוון שנכנסים לניקבות ולמערות, וגם עם נעליים המתאימות לכניסה (קצרה) למים. בחלק ניכר מהמסלול, בעיקר בירידה מהסטף אל אפיק נחל שורק, אין מסתור מהשמש וכדאי לחבוש כובע ולמרוח קרם הגנה - גם בחורף. מרחבת החניה העליונה יורדים בגרם מדרגות קצר וכעבור כ־100 מטרים מגיעים לתחנת המידע של שביל ישראל. מכאן השביל יורד בין טרסות של עצי זית, תאנה ושקד. ממול מתנשא רכס עמינדב ועליו בולט מנזר יוחנן במדבר, ונצפים מושב אבן ספיר והמרכז הרפואי הדסה עין כרם, שם סופו של המסלול. את המסלול אפשר למצוא במפת סימון שבילים 9 - מבואות ירושלים.
ממשיכים לרדת בשביל הצמוד לצלע ההר, העובר בטרסות הרחבות. יש גם כמה שרידי מבנים, ששימשו כאן חקלאים במשך כמה מאות שנים. מסוכן להיכנס אליהם. רואים את הבנייה העתיקה, אבן על אבן, כמו הטרסות עצמן. המסלול שלנו הוא "שביל הבעל". לפני שמגיעים אליו אנו עוברים ליד גת עתיקה, וממשיכים בשביל היורד אל חורשת אלוני ענק. זהו אתר ארכיאולוגי שבו שרידים של כנסייה ביזנטית ומערכת לאיסוף מים. בשל קדושת המקום צמחו כאן באין מפריע עצי אלון מצוי, שהם ייחודיים בגודלם באזור זה. עוד כמה מטרים ומולנו "שביל הבעל", המוביל אותנו לאורך הטרסות עד לעין סטף.
הכניסה למערה בעין סטף
עין ביכורה ובהמשך עין סטף מספקים מים לעשרות דונמים של בוסתנים וערוגות חקלאיות (שלחין), וסביבם במדרונות עצי זיתים ושקדים שניזונים רק ממי גשמים (חקלאות בעל). ליד עין סטף יש גם עצי אגוז מלך. קק"ל מתחזקת את הטרסות המשוקמות מאז שנת 1985, וחלקן, כמו זו שלמרגלות עין סטף, מושכרות לתושבי ירושלים, המטפחים כאן גינות ירק קהילתיות.
הניקבה בעין סטף נחצבה כדי להקל על החקלאים לנצל את מי המעיין. כשנכנסים לאולם הפנימי, אפשר לראות את מי המעיין הפורצים מהסלע, ממשיכים דרך מעבר צר ונמוך ונשפכים החוצה לתוך בריכת אגירה קטנה ועמוקה. אפשר להתכופף וללכת בעקבות המים, לאורך שני מטרים, עד ליציאה לצד הכניסה הראשית.
הגת העתיקה
בעקבות המים
ממשיכים לרדת עד לאפיק הנחל, שם אפשר לנוח בצל עצי האלון, לאגור כוח לפני תחילת העלייה. השביל עולה בוואדי יוסוף ומוליך לטרסה הבנויה אבני ענק המזכירות בצורתן ובגודלן את אבני הכותל המערבי. לא ידוע למה שימשה הטרסה, השונה משאר הטרסות. ייתכן שהיתה חלק ממערכת חקלאות שלחין קדומה שניזונה ממי עין חנדק, הנמצא כמה מאות מטרים במעלה הנחל. הטיפוס הוא על מדרגות סלע קטנות. משמאל לשביל תעלה קטנה שהובילה בעבר את מי עין חנדק לחלקות חקלאיות בערוץ. עוד כמה מאות מטרים מגיעים לחפיר גדול בסלע, ובתוכו פתחיהן של שתי הניקבות של עין חנדק. מי המעיין זורמים לברכת איגום גדולה, חפורה בסלע. הניקבה המזרחית היא חיבור של שתי ניקבות חשוכות, שגובה המים בהן עשוי להגיע ליותר ממטר. בשל סכנת התמוטטות נחסמה הגישה לעין חנדק, ומותר רק להציץ מלמעלה אל אזור האיגום שליד המעיין ולנסות להקשיב לזרימת המים. בניקבות עצמן אין אמצעי בטיחות או סימונים, ומי שנכנס לתוכן עושה זאת על אחריותו.
טרסת אבני הענק
מעין חנדק עולים בדרך סלולה מתעקלת, המשתלבת במערך שבילי הדסה. בהמשך הדרך נראים מצד שמאל שרידים של מבנה אבן קטן ששימש את השומרים בעונה החקלאית. בקצה הדרך הסלולה, שהיא החלק הקשה של המסלול, מגיעים לכביש 396, המוביל למרכז הרפואי הדסה עין כרם. אחרי שחוצים בזהירות את הכביש ממשיכים בדרך עפר שמאלה להמשך "שביל ירושלים", העובר ביער אורנים ומספק נקודת תצפית יפה על עין כרם. המסלול מסתיים למרגלות מבנה המסגד של הכפר הישן, ממש בנקודה שבה, מתוך ניקרה חצובה, נובע מעיין עין כרם.
השביל מעט מאתגר // צילום: אורן בן חקון
