צל כבד ומעיק אופף היום את החברה האמריקנית, השרויה בעיצומה של מלחמת תרבות חסרת פשרות בין פלגיה האידיאולוגיים, האתניים והדתיים. הפיגוע השטני שביצע אתמול רוברט באוורס, שמוחו היה שטוף זה מכבר בשנאה חולנית ופתולוגית כלפי העם היהודי, ושיקף בצורה מזוקקת ממש את רוחו האפלה, הרצחנית והזדונית של הרייך השלישי, בבית הכנסת "עץ החיים" שבפיטסבורג - המחיש בצורה מצמררת את פוטנציאל האלימות וההתפוררות החברתית, הטמון בהחרפתו של שסע עמוק זה.
בה בשעה העלה הטבח מתהום הנשייה מסכת שלמה של טראומות היסטוריות דומות במהותן (אם גם לא בהיקפן), דוגמת פיצוץ הכנסייה הבפטיסטית השחורה בבירמינגרם, אלבמה, ב-15 בספטמבר 1963. פיגוע זה, שבוצע על ידי פעילי ה"קו-קלוס-קלאן" הידוע לשמצה, בעיצומה של תפילת יום ראשון שהתקיימה בה, גבה את חייהן של ארבע נערות.
במילים אחרות, הקיצוניות הפוליטית והשימוש באלימות מצידן של קבוצות שוליים לא נולדו בעידן הנשיא טראמפ. תופעות אלה היו סימן היכר מובהק של ההוויה האמריקנית מאז ראשיתה של האומה, ולוו אותה בהתמדה, כצל קודר, לכל אורך דרכה.
נכון הוא הדבר, שבשנתיים האחרונות חלה הקצנה באופיו של השיח הפוליטי בין האגפים האידיאולוגיים השונים והמנוגדים של החברה האמריקנית, ונכון גם שהנשיא עצמו תרם לכך תרומה לא מבוטלת בסגנונו המתלהם והמפלג ובמתקפותיו הבוטות על מיעוטים וקבוצות מהגרים. עם זאת, יש לזכור ששורשיה של החרפה נוכחית זו מעוגנים בתהליכים ובמשברים עמוקים (דוגמת מאבקה של הקהילה השחורה בדרום לשוויון ומלחמת ויאטנם), שהעלו את מפלס הטינה והעוינות שנים ועשורים לפני שטראמפ עלה על הזירה הפוליטית.
בני קהילת פיטסבורג המומים // צילום: AFP
יתרה מזאת, במהלך הגל העכור הנוכחי של חילופי מהלומות והאשמות מילוליות בין נציגי אמריקה השמרנית לבין דוברי הזרם הליברלי, שבה, התברר שהמחנה הדמוקרטי תרם גם הוא את תרומתו להעמקת הקיטוב החברתי והפוליטי.
ובאשר לשניים, רוברט באוורס, הרוצח הסדרתי מפיטסבורג, וסזאר סיוק, שנעצר בסוף השבוע האחרון כחשוד בשליחתן של 14 מעטפות הנפץ לבכירים ותומכים דמוקרטיים (ובראשם הנשיאים לשעבר אובמה וקלינטון), אין שום עדות העשויה להוכיח זיקה כלשהי בין האווירה הנוכחית רוויית המתח והמחלוקת, לבין הפעולות הנפשעות שבהן נקטו. נהפוך הוא, לא זו בלבד שבאוורס לא היה בגדר "השליח ממנצ'וריה", שעבר שטיפת מוח שבעקבותיה החליט, כביכול, לתרגם את הרטוריקה הלוחמנית שברקע ליוזמת ההרג הבלתי מובחן שביצע, אלא שהוא הגדיר את עצמו כיריב מובהק של הנשיא ה-45, שלטענתו היה גלובליסט שהתחפש ללאומני, ושלעולם לא היה מחזיר את אמריקה לגדולתה.
לפיכך, הטיעון הרווח, שלפיו הטבח בפיטסבורג היה תולדה, לכאורה, של עלייתם של תומכי טראמפ מן השוליים הגזעניים והסהרוריים של המפה הפוליטית והאידיאולוגית לקדמת הבמה - הוא מופרך לחלוטין. בווארס לא הוסת ע"י טראמפ, אלא נהפוך הוא - הוא הסית בגלוי נגדו, משום שראה בו שליח של "כוחות אופל יהודיים" ברוח הפרוטוקולים הבזויים של זקני ציון. לא פחות.
אותם דברים אמורים גם לגבי שולח מעטפות הנפץ סיוק, שכמו באוורס הגיח מן השוליים המוזנחים והאפלים של החברה האמריקנית. כמו בווארס, לפנינו אישיות פתולוגית, שקווי האפיון שלה גובשו זה מכבר.
כך, למשל, עוד בשנת 2002 איים סיוק שיפוצץ את משרדיה של חברת החשמל בפלורידה, ושובל ארוך של פשיעה אלימה מלווה אותו מאז היותו נער. לפיכך, הנטייה לראות בהתנהלותו הנוכחית תולדה ישירה ונגזרת של האקלים הפוליטי הנוכחי - מתעלמת מאופיו ורקעו. לא נותר, אפוא, אלא לקוות ולייחל לכך שהחברה האמריקנית כולה, על כל אגפיה (כולל, כמובן, קודקוד הפירמידה השלטונית), תעשה במהרה את חשבון הנפש שלה, וכך תצעיד את האומה אל נתיב שפוי יותר, מכיל וסובלני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
