"ביליתי לילה בכלא הצבאי ושרתי לכל האסירות"

דנה ברגר || בת 47. זמרת, יוצרת ושחקנית. נולדה בירושלים ומתגוררת במושב סמוך. נשואה למעצב התאורה והמוזיקאי עדי שרון ואם לליה (15 וחצי) ולגור אריה (9 וחצי). שירתה בלהקת הנח"ל, היתה סולנית להקת בלאגן, שיחקה בסדרה "עניין של זמן" והשתתפה בריאליטי "הישרדות". מוציאה בימים אלה את הסינגל "בלוז אלול". ב־3 בנובמבר תופיע בזאפה ת"א, ב־10 בנובמבר תתארח במופע הצדעה לביטלס בתיאטרון ירושלים, וב־20 בנובמבר תופיע בתיאטרון החאן

 מתי בפעם האחרונה ביקרת בבית ילדותך? 

"נולדתי בחיפה, ובגיל חצי שנה עברנו לירושלים. מבחינתי, בית ילדותי הוא שם, ברחוב טשרניחובסקי, בין רחביה לקטמון. לא הייתי שם אולי מ־1992, ומאז אני חולמת לשים פתק על הדלת ולהשאיר את הטלפון שלי כדי לקבוע ביקור. אהבתי את הבית מאוד. הוא היה הממלכה שלנו - החדר שלי, החדר של אמא, מטבח קטן וסלון עם נוף מהמם לירושלים". 

 יש לך אחים או אחיות?

"הוריי התגרשו כשהייתי בת 5, ואני הבת היחידה של אמא שלי. היא בזוגיות שנייה המון שנים, אבל אני הספקתי לה. אבא שלי הביא עוד שלושה ילדים. לא גדלנו יחד, אבל אנחנו מחוברים מאוד". 

 מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא?

"היום. אמא שלי אביבה היא אמנית. אנחנו מדברות בכל יום, לפעמים שיחות משמעותיות ולפעמים זה רק להשמיע קול. במשך הרבה שנים הרגשתי שאנחנו רק שתינו בעולם, וזה חיבור חזק מאוד. היו תקופות שזה היה קשה, בעיקר בגיל ההתבגרות שלי, אבל מאז שאני אמא אני מבינה מה עבר עליה בתקופה שעשיתי לה צרות, בייחוד שיש לי ילדה בת 15 וחצי. ההיסטוריה חוזרת ומשתכללת".

 מתי בפעם האחרונה שרת מול קהל?

"שלשום, במסעדת חוף על הטיילת של הרצליה, הופעה אקוסטית, רק אני והגיטרה. אני אוהבת מאוד להופיע, זה הדלק היומיומי שלי. זו פרנסה, וזה גם חיבור רוחני ונפשי עם הקהל. להתחבר עם לבבות של אנשים זרים שיושבים איתך באותו חדר זה קסם. לפעמים זה קורה יותר ולפעמים פחות".

 את מרגישה את השינוי שעברה תעשיית המוזיקה?

"בטח. אנחנו חיים בתקופה שכל תעשיית המוזיקה השתנתה, והפורמט של אלבום או דיסק פשט את הרגל. עובדים על שירים ומשחררים אותם לאוויר, ואחר כך אפשר גם להוציא אלבום. זה חשוב לנו, האמנים, כסיכום של תקופה, לסיים משהו ולהתחיל דבר חדש, אבל זה פחות למען המוצר". 

 מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?

"לפני 28 שנה, בלהקת הנח"ל. ביליתי גם לילה בלתי נשכח בכלא צריפין. חיפשו לנו סמים במשאית של הלהקה, ולא מצאו, כי אצלנו כולם היו חנונים. בלילה שלי בכלא שרתי לכל העצורות 'אלה, אלה, תגידו לי מה קורה לה, מה הבחור עושה לה, היא עוד ילדה קטנה...' ולמחרת התחפפתי משם". 

 מתי בפעם האחרונה חלמת על שינוי קריירה?

"לפני עשור בערך החלטתי שבעצם הייתי אמורה להיות פסיכולוגית. התחלתי אז תואר בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, שלא סיימתי, אבל זה גרם לי להבין שחשוב לי לעבוד עם אנשים. אז התחלתי לבנות סדנת כתיבה שאני מעבירה עד היום, ואני מאוד נהנית ממנה. אני עובדת גם עם עיוורים, עם פגועי נפש ועם בני נוער בסיכון, וככל שהאוכלוסייה מורכבת יותר, ככה אני מרגישה משמעותית יותר".

 מתי בפעם האחרונה יצאת לחופשה עם בעלך? 

"באוגוסט האחרון. עדי ואני חגגנו 18 שנים יחד ו־16 שנות נישואים והיינו לילה במלון בירושלים. התחתנו בטוסקנה בחתונה אזרחית, כי אחרי שתי חתונות כבר לא היה לי נעים להטריד את אלוהים. החתונה היתה באיטלקית עם מתורגמנית אמריקנית, והגיעו אליה כל ההורים שלנו, גם לעדי יש הרבה. בארץ עשינו חגיגה במסעדה, ואני הייתי כבר בהיריון עם ליה, בחודש הרביעי".

 את חובבת חתונות. 

"כן. התחתנתי בגיל 20 בפעם הראשונה וזה החזיק דקה. מאוד אהבתי אותו, הוא היה מעצב גרפי, סטודנט בבצלאל, אבל לא הייתי בנויה לזה. בפעם השנייה התחתנתי בגיל 27 - גם לא החזיק יותר מדי זמן. הוא היה מתופף. לא היו לנו ילדים או רכוש משותף, אז זה לא היה ביג דיל, חוץ מלבבות שבורים ואי נעימויות. כנראה הייתי צריכה לעבור משהו. הייתי פרפר ופרי ספיריט, ולא הצלחתי לביית את עצמי. זה הגיע בזמן הנכון, כשהייתי בשלה, ואז עשיתי לי בית - ותודה לאל על זה". 

 מה קרה, מאיפה הגיע השינוי?

"הבנתי שאני צריכה לעבוד על זה ולעשות טיפול. זה בסדר להיות פרפר, אבל אם אתה רוצה משפחה, צריך לחשוב. זו סוגיה מורכבת מאוד ולא פתורה בכל העולם, איך לא מוותרים על החופש ועדיין חיים חיי זוגיות בריאים. ממה שאני רואה, כל אחד עושה מה שטוב לו ואין תשובה אחת. יש אנשים עם זוגיות מונוגמית שמוותרים על חלקים מעצמם, יש אנשים שבוגדים ומשקרים, ויש מערכות יחסים פתוחות, וכנראה הכל בסדר. ככל שאני מתבגרת, ככה אני פחות שופטת".

 מתי בפעם האחרונה בישלת ארוחה מדהימה?

"בשישי האחרון הכנתי סלמון משובח בעדשים שחורות וטחינה עם יוגורט. יש לי בת צמחונית ובן קרניבור, אז היא לא נוגעת בבשר והוא לא נוגע בתוספות, ורק בעלי ואני אוכלים הכל". 

 מתי בפעם האחרונה בילית עם הילדים?

"בסופ"ש האחרון. בכל שישי אנחנו אוכלים ארוחת ערב יחד, ואני משתדלת לבלות איתם כמה שיותר. ליה היא תלמידה במגמת תיאטרון בתיכון לאמנויות בירושלים. היא גם כותבת מדהים, יש לה ספרים שלמים במחשב, והכל פתוח מבחינתה. גור המוכשר לומד פסנתר, תופים, תִכנות אפליקציות ואנימציה ממוחשבת. הוא אחלה גבר ואוהב ים. ושניהם אוהבים מוזיקה איכותית".

 מתי בפעם האחרונה השתתפת בריאליטי?

"פעם אחת ויחידה בקיץ 2015, הלכתי ל'הישרדות'. שנים סירבתי לריאליטי. בסוף עורך הדין שלי אמר, 'תזרקי סכום שלא ייתנו לך בחיים', וככה זה קרה. שילמו לי הרבה, אבל זה לא רק הכסף, זה היה רגע בחיים שלי סביב משבר גיל 40, שבו היה בי מספיק רעב לעשות משהו מחוץ לקופסה, משהו שמאוד לא מתאים לי. הייתי מספיק משוגעת ללכת על זה, וזו היתה הפתעה גם לי וגם לצופים. אני לא מתחרטת, כי חינכו אותי לא להתחרט, אבל זה היה מיותר ולא אעשה את זה שוב". 

 מתי בפעם האחרונה ביקרת בבית הספר למוזיקה רימון?

"לפני חודש, העברתי שם כיתת אמן. למדתי שם כמה חודשים, בשיא ההצלחה של להקת בלאגן, בתחילת שנות ה־90, ולא הצלחתי לקום בבוקר לשיעורים. היינו חוזרים בארבע בבוקר מהופעות, וזה היה קשה לי מדי להיות גם סטודנטית, אז פרשתי. ניסו לשכנע אותי להישאר, אבל הרגשתי את החלום שלי בפול ווליום. היו לי להיטים ברדיו ותפקיד ב'עניין של זמן', וזה לא התאים לי". 

 ומתי בפעם האחרונה פגשת את החברים מהסדרה?

"שי קפון חבר וגר במושב שלי, וגם הילדים שלנו לומדים יחד. זה מאוד מיוחד ומקסים, ומי היה חושב שזה יקרה? את אורי גוטליב אני פוגשת לפעמים בבר בתל אביב, ואת שרון חזיז לא ראיתי מיליון שנה, אבל היא חברה שלי בלב לתמיד. אנחנו כמו אחיות. את אביב גפן פגשתי לרגע מאחורי הקלעים של מופע שהתארחתי בו, ורק את איילת זורר לא ראיתי המון שנים".

 מדוע הסדרה הפכה למיתולוגית? 

"אולי כי לא היה שום דבר אחר לראות? כולנו היינו תינוקות שהשתחררו מהצבא, וזה נתן לנו מסגרת, פרנסה וחשיפה לעולם. בזכות הסדרה קיבלנו חמש שנים נוספות בי"ב, וזה שמר עלינו צעירים. זו היתה חממה נהדרת. קיבלנו שעות ניסיון של צילומים, והמון אנשים מוכשרים יצאו משם. היה כיף". 

 מדגדג לך לחזור למשחק? 

"אני אוהבת מאוד לשחק, אבל לא הולכת לאודישנים. אם יגיע לפתחי תפקיד מגניב, אני אעשה אותו. לפני חודשיים, למשל, הצטלמתי בתפקיד אורח לסרט עם שרית וינו־אלעד ולימור גולדשטיין".

 מתי בפעם האחרונה השתתפת בפסטיגל?

"ב־1997, השתתפתי בפסטיגל עם 'ילדה טובה', שכתבתי והלחנתי. לצידי היו גידי גוב, טיפקס ואתי אנקרי. פעם כל המשתתפים היו זמרים, והיום הדגש הוא על כוכבי טלוויזיה. אנחנו הופענו בלייב, והיום לדעתי משתמשים בפלייבקים. אגב, הילדים שלי לא הלכו לפסטיגלים, גם כשהם ביקשו". 

 מתי בפעם האחרונה פגשת את חמי רודנר?

"לפני שבוע. הופענו יחד באירוע של חברה. חמי הוא חבר טוב, אח ומשפחה, הוא חמוד אמיתי ואנחנו מופיעים יחד. אף פעם לא היינו זוג. הייתי בת זוג של ירמי קפלן, שהיה החבר הכי טוב שלו, וירמי היום הוא גם אח שלי. שלושתנו מאותו הכפר, מאותה תקופה, מאותם ברים ומאותו בית קפה שהיינו שותים בו. היינו מקסימים וגם סתומים כמו ילדים בני 20, והתחרענו יחד על החיים".

 מתי בפעם האחרונה זכית בתואר זמרת השנה? 

"ב־2003, זכיתי בתואר בעקבות 'עד הקצה'. זה האלבום שלי שהכי הצליח. הוא מכר יותר מ־80 אלף עותקים. אין דבר כזה היום, וגם אז זה היה וואו. זה כיף להצליח בגדול, זה היה תענוג. כל בן אדם שעולה לבמה רוצה שיאהבו אותו, ומשקר לעצמו ולעולם אם הוא אומר אחרת".

 מתי בפעם האחרונה דגמנת? 

"כשהייתי בהיריון עם גור דגמנתי בגדי היריון. אף פעם לא שאפתי להיות דוגמנית, אבל פעם אהבתי להשתעשע מול המצלמה. היה בי חלק מוחצן יותר, והיום אני פחות צריכה את זה. אני גם לא אוהבת השקות ומסיבות. כל האנשים שהולכים להשקות ולמסיבות באופן קבוע הם סלבס, שזה מקצוע בפני עצמו, אבל אני מוזיקאית. אם יש לי שעה פנויה, אני מעדיפה לכתוב שיר או לקרוא ספר". 

 מתי בפעם האחרונה חשבת על קריירה בחו"ל?

"האמת שאני לא מאלה שהיה להם חלום לכבוש את העולם, הספיקה לי הארץ. יש לי ולעדי פרויקט שמתבשל, וחלקו באנגלית, ומדי פעם אנחנו חולמים על הופעות קטנות באירופה. אבל זה לא חלום על השער של 'ווג', אלא משהו בר מימוש. לשכור אוטו ולהגיע למקומות קטנים ממקום צנוע וחווייתי. אם הייתי היום בת 15, הייתי עושה יותר חומרים באנגלית, כי העולם נפתח מאוד".

 מתי בפעם האחרונה כיהנת כמלצרית?

"וואו. עשיתי את זה הרבה שנים, מגיל 15 און אנד אוף עד גיל 25. מאוד אהבתי למלצר, אבל בעבודה על האלבום השני כבר הייתי מפורסמת לגמרי וזה התחיל להיות מוזר, אז נאלצתי לפרוש בשיא". 

 מתי בפעם האחרונה שינית את המראה שלך?

"פעם הייתי עושה את זה הרבה. יום אחד אפילו התעוררתי לחזרה עם שיער שחור, והגעתי להופעה בערב עם שיער אדום. היום הבת שלי עם שיער ורוד פלטינה, והאמת שלא אכפת לי, העיקר שתהיה בן אדם. אני זורמת. עד הקעקוע".

 חשבת על ניתוחים פלסטיים?

"היום אני אנתח את האף שלי? בינתיים אני בתולת שיפוצים, אבל אולי אעשה משהו כשאני אגדל". 

 מתי בפעם האחרונה עשית משהו אמיץ במיוחד?

"לפני שנה וחצי. הייתי צריכה לקחת נשימה ולאזור אומץ כדי לפתוח קמפיין בהדסטארט לאלבום שלי 'ימים צפופים', ואני שמחה שעשיתי את זה. הפכתי להיות הבעלים של העסק שלי, וזו הרגשה חזקה מאוד של מסוגלות ואחריות. הרגשתי מהפכנית לפנות בצורה ישירה לקהל ולהגיד להם, 'תבואו לקנות את האלבום מראש, לפני שהקלטתי אותו'. גייסתי 120 אלף שקלים, וזה היה שיגעון, חוויה נפלאה". 

 מתי בפעם האחרונה בדקת את יתרת העו"ש שלך?

"וואו, אני גאה ושמחה לבשר שאחרי הרבה שנים שבהן אני הייתי הבוס והאחראית בבית, החלפנו תפקידים וכל המחלקה הזו עברה לעדי. אני אפילו לא יודעת מה הקוד לאפליקציה של הבנק, וזה תיקון, כי הייתי פריקית של שליטה ועשיתי את זה 15 שנה. אני פנויה לדברים אחרים, וזו מתנה". 

 מתי בפעם האחרונה אימצת חיה?

"תמיד היו לי חיות, ואת ג'ורג' אימצנו לפני שלוש שנים. אשתו של אבא שלי מצאה אותו בכביש מחוץ למושב שלהם, ואנחנו לקחנו אותו. יש לנו גם חתולה, מילקה, והם חולים אחד על השני". 

 מתי בפעם האחרונה שמעת משהו לא נכון לגבייך?

"כל הזמן. הרבה פעמים מתבלבלים ביני לבין חברתי מיקה קרני ואומרים שעשיתי הופעות אצלי בבית, ואני מכחישה נמרצות". 

 מתי בפעם הראשונה הרגשת מפורסמת?

"ב־1991, למחרת ההופעה המיתולוגית של בלאגן ברוקסן. ההופעה התקיימה שבוע אחרי שהשתחררתי מהצבא, ויום אחריה דן תורן התקשר אלי ואמר לי, 'מאמי, תרדי, יש תמונה שלך על השער של העיתון', ואז הבנתי שקורה פה משהו. ירדתי בטרנינג, קניתי את העיתון, שמחתי והתרגשתי ואמרתי, 'וואלה, הנה זה קורה'. וטלפון לאמא שלי היה שם בטוח".

shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו