פרנקפורט. ג'ון סרג'נט לא פוחד מהעתיד. בביתן המרכזי של היריד, המעוצב כצדפה, הוא נינוח ומשוחרר ויש לו תשובות לכל שפן שיישלף. חוסר הוודאות הוא לא אפשרות עבר המנכ"ל הכל־יכול של מקמילן. בית ההוצאה בן ה־175 נוסד באי סקוטי ופעם הוציא את לואיס קרול ורודיארד קיפלינג. היום הוא פועל ב־41 מדינות - מהודו ועד דרום אפריקה - והוא אחד הסנגורים העקביים של הספר כפי שאתם מכירים אותו. "ספרים שאורכם 250 עד 400 עמודים הם עדיין הנמכרים ביותר בעולם", הוא מרגיע.
אבל מה עם סדרות הטלוויזיה, מה עם הסיפור בגרסת הבינג', מאתגר את סרג'נט עיתונאי צרפתי. הוא משיב באמצעות סיפור אישי: "גדלתי בשמורה ליד אתר שדה 'קרב ליטל ביגהורן' במונטנה. בכל שנה שירות הפארקים הלאומי ערך שחזור היסטורי של הקרב, כפי שחיל הפרשים ה־7 חווה אותו. אבל גם האוכלוסייה האמריקנית־ילידית ערכה שחזור משלה. הילידים יצרו מעגל והנכדים סיפרו את הסיפור שאבותיהם סיפרו להם, ושאותו הם שמעו מדור הסבים. הם סיפרו מה שקרה, ללא תמונות, ללא תחפושות. קריאת ספר היא בדיוק כזו: חוויה ארוכה ושונה מכל דבר אחר".
אבל האינטרנט - הרי הוא ינצח הכל... סופרי הפייסבוק, משוררי הטוויטר. הסרג'נט מחייך. "מיליוני בני אדם מדפיסים את ספרם בהוצאה עצמית, אבל בכל יום רבים ניגשים אלי ומבקשים ממני להוציא לאור את כתב היד שלהם. אני לא חושש לגבי הקשר של אנשים עם ספרים. בכל שנה או שנתיים מתפרסם מחקר שקובע שאנשים לא קוראים יותר, ועדיין אנשים ממשיכים לקרוא".
לרגע אפשר לטעות שאין המדובר במנכ"ל שיושב בדירקטוריונים. בז'קט כחול מהוה, מגפי בד וחיתוך דיבור מהיר הוא מרגיש נוח בספארי התרבותי יותר מאשר בכורסאות הטרקלינים. הוא מדבר בהרחבה על השרידות של הספר. על כוח הטבע שטמון בו. אל תילחמו בו, הוא מזהיר את הקהל, הספר חזק מכל מגמה טכנולוגית או תמורה חברתית. יש לו כריזמה של מטיף. אין לתת בספר סימנים, שהרי הוא יפריך כל טענה. "כולם חושבים שצעירים מההיי־טק התחברו ראשונים לספר האלקטרוני, אבל אלו היו נשים בגיל העמידה שאימצו אותו יותר מכולם".
אז אפשר להיות רגועים? לא. הסרג'נט מבהיר: צריך לשאוף אל הטוב ביותר. מול הפיתויים שבחוץ, "עלינו לפרסם יצירות בלתי רגילות, שיגיעו בסופו של דבר דווקא אל הספרים ואל הקוראים של הדור הבא". התחרות על העילית האנושית הפכה למלחמה אכזרית ומדממת. טוב שכך. כמעט שכחנו שהספרות היא עניין למצוינים. נטפליקס אורב. צוקרברג מתחמש. זהו שדה קרב של אפשרויות, והאויב לא לוקח שבויים. בשוחה שלו, הסרג'נט מחייך, למרות הארטילריה הכבדה.