החזיר נהנה יותר: על הצביעות של אירלנד נגד האירוויזיון בתל אביב

פסעתי החוצה מטרינטי קולג' לכיוון בית הקפה בסטפן גרין. הגשם הדק שהטריד את העיר מזה כמה ימים נחלש, והשמש החלה סוף סוף להאיר את דבלין האפורה. מרחוק שמעתי צעקות חוזרות בצליל מתכתי של מגפון. מילה אחת שחזרה שוב ושוב תפסה את תשומת לבי. למרות המבטא האירי של הצועקים והמוח המושרה בבירת גינס של השומע, המילה "ישראל" הלמה לי בעור התוף. מרחוק ראיתי קבוצה של כעשרה מפגינים שהציבו באמצע הרחוב דוכן מעוטר בתמונות של פצועים פלסטינים וצעקו בלחיים ורדרדות: "חרם על ישראל". אני לא זוכר מה בדיוק הוביל לצעד הבא שעשיתי, אבל לא הייתי שולל את ההשפעה של האלכוהול המקומי כקטליזטור דומיננטי, ובמקום להמשיך בדרכי נעצרתי והתחלתי להתעמת עם אותם מפגינים בקרב צעקות, ולרגעים היה חשש אמיתי שידרדר לאלימות פיזית.

 • התחלנו: קריאה להחרים את אירוויזיון 2019

זה קרה לפני 12 שנים והימים היו ימים אחרים. ג'קו אייזנברג היה ההבטחה הגדולה של המוזיקה הישראלית ושום דבר לא היה טרנדי יותר מנעלי קרוקס. מאז הרבה השתנה, כולל אני, והיום כנראה לא הייתי נוהג באותה הצורה, או כמו שהיטיב לנסח זאת המחזאי האירי ג'ורג' ברנרד שואו: "למדתי לפני זמן רב שלא להתגושש עם חזיר. אתה מתלכלך, ודרך אגב, החזיר נהנה יותר". מי שקצת פחות השתנה עם השנים הם האירים, שהודיעו בשבוע שעבר שלא ינקטו סנקציות נגד עובדיהם שמעוניינים להחרים את האירוויזיון בישראל. ההצהרה הזאת התקבלה לאחר שארגון אירי פלסטיני הגיש למנכ"לית התאגיד עצומה עם 11,000 חתימות של אזרחים, הקוראים להחרים את האירוויזיון בתל אביב, בגלל "הדיכוי של העם הפלשתיני על ידי ישראל".

איפה הם היו כשאוקראינה חוקקה שלל חוקים נגד הקהילה הגאה? אכלו פאי רועים. הפגנת BDS באירלנד // צילום: AP

חשוב לציין שאני לא חושב שישראל, כמו כל מדינה אחרת, היא מעל ביקורת, ורצוי ואפילו מומלץ לקיים דיון בנוגע לסוגיה המדינית, אבל החרם המתהווה באירלנד כנגד האירוויזיון בתל אביב מצחין מצביעות, והמרחק בינו ובין מאבק אמיתי לזכויות אדם רחוק כמו המרחק של אירלנד ודוז פואה בשני העשורים האחרונים.

על מנת להבין מדוע הקריאה הזאת לחרם היא כל כך פתטית, צריך להתייחס לתחרויות האירוויזיון שאירלנד כן בחרה להשתתף בהן ללא שום קריאות לחרם מכל סוג. כך למשל, יובל לפני תל אביב, מדריד אירחה את תחרות האירוויזיון של 1969, ובתחרות הזאת הזמרת מאירלנד פיזזה ללא מפריע בשמלה ירוקה וזרחנית, אף על פי שבאותה העת ספרד עדיין נשלטה על ידי הרודן האכזר והפשיסטי גנרלסימו פרנקו, שבשלושת העשורים שקדמו לכן דיכא את עמו באלימות, ובתקופת מלחמת האזרחים בספרד תחת פיקודו "נעלמו" והוצאו להורג מעל 100 אלף בני אדם. אבל נראה שמעשיו של פרנקו לא היו מחרידים מספיק כדי לעורר את המצפון האירי, ועד היום הקונטרוברסיה היחידה שעולה בנוגע לאירוויזיון הזה היא כיצד ארבע מדינות הגיעו לתיקו על המקום הראשון.

בחור חביב בסך הכל, הבה נפרגן לו בזמירות. פרנקו // צילום: AFP

התחרות במדריד לא הייתה מעידה חד פעמית, ובטח שלא הפעם היחידה שרשות השידור באירלנד בחרה להעלים עין מעוולות נגד מתנגדי שלטון. בשנת 1990 הם השתתפו ואף כמעט ניצחו באירוויזיון שהתקיים ביוגוסלביה, על אף שרק שנה קודם לכן נשיא סרביה סלובודן מילושוביץ', מי שלימים יהפוך להיות אחד מהפושעים הגדולים נגד האנושות בעת המודרנית, שלל זכויות מאזרחים אלבנים בקוסובו ודיכא באלימות קשה את המחאה האזרחית נגד שלטונו.

שני המקרים האלה מוכיחים שדיכוי אלים של מיעוטים ומתנגדי שלטון לא מספיק כדי לגרום למשלחת האירית להישאר בבית, אבל מה לגבי זכויות נשים או פגיעה בחופש הביטוי? זה לבטח יגרום לפאי הרועים להיתקע להם בגרון מרוב זעם ואי צדק, נכון? אז זהו, שלא ממש. בשנת 2004 אירלנד השתתפה בתחרות שהתקיימה בטורקיה, כאשר בראש ממשלתה עומד לא אחר מאשר אביר הדמוקרטיה וזכויות האדם רג'פ טאיפ ארדואן, שממש באותה העת קידם חוק שהפך ניאוף מצד נשים לעבירה פלילית, לצד התנגדות לחוקים בעד חופש הביטוי. 

אם אירלנד הנאורה הייתה בוחרת להחרים את האירוויזיון שהתקיים במוסקבה בשנת 2009, היא לא הייתה לבד, שכן גאורגיה בחרה לא להשתתף בסופו של דבר בתחרות שנערכה שנה לאחר מלחמת גאורגיה-רוסיה. במהלך אותה מלחמה נעקרו מבתיהם כמעט 200 אלף אזרחים, אבל הסולידריות של אירלנד עם העם הפלשתיני התפוגגה לה ברוח בכל הנוגע לגאורגים. 

חשבתם שזה הכל? לא. יש דוגמאות נוספות. בין היתר אוקראינה, שהפרלמנט שלה חוקק שלל חוקים נגד הקהילה הגאה והיא נמצאת בצמרת המדינות שבהן מתקיימים פשעי שנאה אלימים נגד חבריה, או אזרבייג'ן, שפינתה בכוח תושבים מבתיהם, על מנת שניתן יהיה לבנות את האולם שבו התקיים האירוויזיון ב-2012. גם במקרים האלה, מה אתם יודעים, אירלנד השתתפה וביצעה שני פשעים במקביל - הראשון הוא כמובן התעלמות מזכויות אדם בסיסיות, והשני הוא השיר Waterline, שהוא פשע נגד כל החושים (תראו, תשמעו ותבינו לבד).

המסקנה המתבקשת מתולדות אירלנד בתחרות האירוויזיון היא שלעם האירי לא אכפת ממלחמות, ממנהיגים פשיסטים, מפגיעה במיעוטים, נשים, גייז או מחופש הביטוי. כמעט מתבקש שאנחנו נחרים עם כזה, נכון? אבל כאמור, "החזיר נהנה יותר".

 • חידון: מזהים מי אחי המפורסם?

 • בקרוב בקשת 12: ריאליטי בלי הפסקה

 • האם זו הסיבה שנטע זכתה באירוויזיון?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו