ביקור פרידה: בישראל נערכים ליום שאחרי מרקל

בתולדות מערכת היחסים הרגישה והעדינה בין גרמניה וישראל, לא היה עוד מנהיג גרמני שתרם להידוק היחסים בין שתי המדינות באופן כה משמעותי ומתוך תחושת מחוייבות כה עמוקה לקשרים אלו מאשר אנגלה מרקל. הקרבה הזו היא גם שאפשרה למרקל להתעמת באופן פומבי עם ראש ממשלה ישראלי בשל מדיניות שנתפסת בעיניה כמזיקה לאינטרסים של ישראל.

הביקורת, שמרקל הרשתה לעצמה למתוח על עמדות של ממשלת ישראל, בעיקר בכל הנוגע להרחבת מפעל ההתנחלות ומה שמוצג בברלין כאי נכונות ישראלית להתקדם במו״מ לעבר הסדר שתי המדינות, לא פגעה בפופולריות הרבה של הקנצלרית בעיני הציבור הישראלי. בחוגים מסויימים הגישה הזו רק חיזקה את החיבה לקנצלרית, הנתפסת גם כמחסום הגנה אחרון של ״עולם הערכים הליברלי״ מפני ״הפופוליזם הפטריוטי״ של דונלד טראמפ ודומיו במדינות אירופה השונות.

מאז כוננו ישראל ומערב גרמניה יחסים דיפלומטיים ב-1965 לא היה קנצלר, ששינה באופן מהותי כל כך את גישתם של הישראלים לגרמניה - ולא בכדי. הציבור הישראלי השתכנע מעמידתה של מרקל לצד ישראל, גם בשעות קשות, ומכנות כוונותיה - גם כשהחליטה לפתוח את שערי גרמניה בפני גל בריחה והגירה המוני ממדינות המזרח התיכון, ששינה וישנה את פניה של גרמניה באופן מהותי. החלטה שהייתה גורלית עבור גרמניה ועבור הקריירה הפוליטית של מרקל.

ההגירה צפויה לשנות את גרמניה ללא היכר. מסע הלוויה לעבריין בברלין // צילום: GettyImages

לא היה מנהיג מעצמה מערבית, שביקר לעתים כה קרובות בישראל. מרקל תגיע השבוע לביקורה השביעי בישראל מאז החלה לכהן כקנצלרית בסוף 2005. ולא מן הנמנע, שזה יהיה ביקורה האחרון בישראל כמנהיגת גרמניה. אי יציבות ממשלתה הנוכחית, המרידה הגוברת בהנהגתה בשורות מפלגתה הנוצרית-דמוקרטית ואי שביעות הרצון הגובר בציבור הגרמני מתפקודה של מרקל כקנצלרית עשויים להוביל לבחירות חדשות בגרמניה כבר בחודשים הקרובים. אם תרחיש זה יתממש, כמעט אפסיים הסיכויים שמרקל לא תודיע על פרישה. למעשה, מספרים מקורבים אליה, היא לא התכוונה לרוץ לפני שנה לתקופת כהונה נוספת, רביעית.

היא הבטיחה מראש, שתדע לעזוב את החיים הפוליטיים ברגע הנכון. אבל, בחירתו של טראמפ כנשיא ארה״ב יצרה בקרבה את התחושה, שעליה לשמור על גחלת הדמוקרטיות הליברלית בעידן שבו הנהגת המערב עוברת לידיו של אדם לא צפוי המבקש לזעזע את יסודותיו המקובעים של הסדר העולמי הישן. אך, זמנה של מרקל כקנצלרית קצוב. ישראל צריכה להיערך לעידן שלאחרי מרקל. ספק, אם הזירה הפוליטית הגרמנית, מימין או משמאל, תצמיח מנהיג שיהיה כה מחוייב לישראל כפי שהייתה מרקל - למרות ההתקררות היחסית שחלה באחרונה בקשרים בין הנהגת שתי המדינות, שנבעה גם מביקורת ישראלית גוברת על ניסיונותיה של גרמניה להתערב בענייניה הפנימיים של ישראל.

הבטיחה וקיימה

מרקל הבטיחה בטרם נבחרה כקנצלרית, שאחת המדינות הראשונות בהן תבקר תהיה ישראל. הבטיחה וקיימה. לפני עשור, כשמלאו לישראל 60, עמדה מרקל בהבטחה נוספת: היא כוננה את מוסד ״ההתייעצויות הממשלתיות״, מנגנון מפגשים קבוע, שאמור היה להביא את שרי שתי הממשלות להיפגש אחת לשנה, לחלופין בירושלים ובברלין, לשיחות על עבודה משותפת בתחומים מגוונים ביותר. הרעיון מאחורי קיום ההתייעצויות הללו, שממשלת גרמניה מקיימת עם מספר מצומצם ביותר של מדינות בעלות חשיבות אסטרטגית לגרמניה, היה לייצר בסיס קשר משותף שיבטיח יחסים עתידיים גם בקרב דורות גרמניים צעירים, שלא ירגישו מחוייבים היסטורית לישראל בשל השואה.

מודאגת מעליית טראמפ וערעורו על הסדר העולמי הישן // צילום: אי. פי. איי.

מפגש ההתייעצויות השנה יהיה רק השביעי במספר. אילוצים פוליטיים ומדיניים בישראל ובגרמניה הביאו לדחיית חלק מהמפגשים הללו. ממשלת ישראל הייתה אחראית פעמיים לדחיית ההתייעצויות הממשלתיות. עם זאת, החלטתה של מרקל לדחות את סבב ההתייעצויות האחרון שאמור היה להיערך במאי 2017, שבועות ספורים לפני המועד שנקבע, עוררה תשומת לב מיוחדת מאחר שהיוותה מחאה על ״חוק הסדרת ההתיישבות ביו״ש״. הייתה זו פעם ראשונה, שברלין השתמשה בהתייעצויות כאמצעי ענישה מדיני כלפי ישראל.

גרמניה גם לא הסתירה בשנים האחרונות את ביקורתה על חוקים אחרים, שהעבירה ממשלת ישראל הנוכחית. ברלין עוקבת בחשדנות רבה אחר ״מדיניות הצירים״ שמנהל רה״מ נתניהו באירופה ובחשש גדול מפני הקשר ההדוק שקיים בינו לבין נשיא ארה״ב, טראמפ. החלטות הממשל האמריקני על עזיבת הסכם הגרעין עם איראן וחידוש הסנקציות הכלכליות עליה, נטישת אונסק״ו, העברת השגרירות האמריקנית לירושלים, ביטול הסיוע האמריקני לאונר״א וההתקפות על בית המשפט הבינלאומי ומועצת זכויות האדם של האו״ם, נתפסות בברלין כתוצר של מערכת היחסים הקרובה בין הבית הלבן ללשכת רה״מ. התנגדותה הקולנית של ברלין לכל המהלכים הללו מתפרשת בוושינגטון ובירושלים במקרה הטוב כקוצר ראייה, וחוסר יכולת לחשוב מחוץ לקופסה, ובמקרה הפחות טוב כנטישת בעלי הברית המסורתיים.

למדה להעריך את נתניהו

מרקל תקבל במהלך ביקורה בישראל תואר דוקטור כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה. הקנצלרית קיבלה כבר תוארי כבוד מאוניברסיטאות תל אביב וירושלים ובשני המעמדים נשאה נאומים חשובים. הפעם, בטקס שייערך בירושלים ולא בחיפה, תסתפק הקנצלרית בחילופי דברים קצרים עם סטודנטים. גם עובדה זו מעידה על כך, שמרקל מעוניינת להציג באופן פומבי קרירות מסויימת כלפי ישראל - שכן יש נושאים רבים שהיא הייתה יכולה להתייחס אליהם בנאום בישראל, בכללם האנטישמיות הגואה מחדש בגרמניה והתגברות הכוחות הלאומניים בחברה הגרמנית - נושאים שמעוררים, בצדק, דאגה רבה בישראל.

למדה להעריך את רה"מ נתניהו. מרקל // צילום: איי. אף. פי.

מרקל הייתה יכולה גם להסביר לציבור הישראלי מדוע ממשלתה פועלת להנצחת בעיית ״הפליטים הפלשתינים״ באמצעות הגדלת המימון לאונר״א ולהענקת לגיטימיות למשטר בטהרן, מה מונע מגרמניה להעביר את שגרירותה למערב ירושלים ומה מביא את ממשלת גרמניה להמשיך לממן פעילות של קרנות וארגונים עוינים לישראל ולא לאסור את פעילות ה-BDS בחוק. 

בלשכתה של מרקל אומרים, שהקנצלרית למדה עם הזמן להעריך את רה״מ נתניהו, את יכולת הישרדותו הפוליטית בתנאים מסובכים ביותר, את ניתוחיו המדיניים והגאו-פוליטיים שהוכיחו את עצמם לעתים קרובות כראיית הנולד. עוד הם אומרים, כי היא מודעת לנסיונותיהם הבלתי פוסקים של גורמי תקשורת מסויימים, בגרמניה ובישראל, לייצר משברים מלאכותיים ביחסים בין שתי המדינות ושני האישים.

עם זאת, בלשכת הקנצלרית אולי לא מודעים לכך שאין להמעיט ביכולת ההשפעה ההרסנית של גורמי שמאל ישראליים. גורמים אלו תפסו לאורך השנים אחיזה בלעדית על הקשרים עם גרמניה. בשילוב עם רצונם של גורמים רבים בממסד הגרמני לנרמל את היחסים עם ישראל ולנטרל את השואה והשלכותיה, הם פעלו לייצר מצב שבו גרמניה אינה מתחשבת בעמדותיה של ממשלת ישראל הדמוקרטית, אלא מנסה לייצר בישראל מציאות פוליטית אחרת.

ממשלות ישראל קודמות השלימו עם מצב זה, מתוך מחשבה שכך ניתן יהיה לשמר את היחסים היחודיים בין שתי המדינות. מרקל, כידידה אמיתית של ישראל, הייתה צריכה להקשייב יותר לנתניהו מאשר למנצח דניאל ברנבוים ודומיו. תרומתה המשמעותית ביותר לעתיד שתי המדינות, בזמן שעוד נותר לה לכהן כקנצלרית, יכולה להיות השכנת דו שיח פתוח וכנה על הבעיות הרבות שעדיין קיימות בין גרמניה וישראל, לא מתוך גישת אדנות, אלא מתוך פתיחות ושכנוע, שרק כך ניתן יהיה להבטיח יחסים טובים ארוכי טווח בין גרמניה וישראל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו