אלפי בני אדם הגיעו היום (ראשון) בשעות הצהריים לבית העלמין במושב אודים כדי להיפרד מארי נשר בן ה-17, שנדרס לפני כשבוע וחצי בתאונת דרכים בשדרות רוקח ונפטר מפצעיו ביום חמישי האחרון.
נשר השאיר אחריו הורים, איריס ואבי, ואחות בכורה, תום. בין אלפי האנשים שהגיעו ללוויה נמצאים חבריו לספסל הלימודים בתיכון תלמה ילין, שצפויים לחזור ביום שלישי בפעם הראשונה ללימודים בלעדיו והם אלו שפתחו את הטקס בשירת מקהלה.
בלוויה נמצא גם חברו שנפצע בתאונת הדרכים והגיע ללוויה כשהוא על כסא גלגלים. כמו כן הגיעו ללוויה גם נציגים רבים ממד"א, שם נשר התנדב בתקופה האחרונה, ואופנועני מד"א אף ערכו מסע הצדעה לזכרו. את הלוויה פקדו רבים מעולם התרבות הישראלי, בהם גילה אלמגור, רבקה מיכאלי, גילת אנקורי וחברים נוספים של האב, הבמאי הישראלי המצליח אבי נשר.
הבמאי אבי נשר, אביו של ארי, ספד לו: "בעוד כמה דקות נטמון בעפר את גופו של בנינו בן ה-17, אין מחיר שלא הייתי משלם להיכנס לנעליו ולהיטמן במקומו. בסרטים זה אפשרי אבל בחיים זה לא יכול לקרות".
"לכבוד הילד שלי אני רוצה להקריא הספד מתוך קומדיה רומנטית: ארבע חתונות ולוויה. במהלך אותה לוויה מקריא השחקן את הפואמה 'עצרו את כל השעונים' -
"עצרו את כל השעונים, נתקו את הטלפון, שתקו כלבים נובחים שלופי לשון,
השקיטו פסנתר ותופים, תנו לדממה כבוד, הביאו את ארון הקבורה והרשו-נא לאבל לבוא.
קראו למטוסים לעוף מעל לראשינו,ולצייר בשמיים שתי מילים: הוא איננו.
קשרו סרט אבל על צוארי היונים בכיכרות, ולשוטרי התנועה, לבשו כפפות שחורות.
הוא היה הצפון שלי, מזרח ומערב, יום החול שלי, ימי החג, אביב וסתיו,
הוא היה השיר, הירח, וכל כוכב אשר ראיתי. חשבתי שנאהב לנצח, וטעיתי.
מי צריך עכשיו כוכבים. כבו אותם. כסו את השמש, ואת הירח גם.
רוקנו את האוקינוס, עקרו את היערות, כי מעכשיו שום טוב כבר לא יכול לקרות."
(תרגום: יהונתן גפן)
נשר האב המשיך: "אם יש מקום למנוחת נצח זה מקום לא רע בשבילו. ארץ ישראל שאנחנו אוהבים. במרחק קצר מכאן ארי צילם את הסצנה הראשונה לסרט הראשון שלו. אני חייב למצוא בסיוט שעובר עלינו 'אבל'. החיים ורכבים, אני לא אוהב סוף רע מובהק, אני מנסה לסיים סרטים עם קרן אור ותקווה. בטרגדיה שלנו קרן האור היא אתם – כל מי שהגיע ללוות את בנינו בפעם האחרונה. עוד לא אבדה תקוותנו כמשפחה וכחברה".
איריס, אמו של ארי, נפרדה ממנו בפעם האחרונה: "לפני כמה שנים התחלתי לכנות את ארי קסם נעורים. התלהבות עצומה, מיצוי, במהלך הזמן קסם הנעורים נוצר לקסם. זה מה שארי היה – קסם. כשהגענו לבית החולים קיווינו לקסם, נס, אבל לקסם יש היגיון נסתר מאיתנו, הבנו שאין דרך שזה יקרה".
"סיפרתי לאחות הראשית בבית החולים שכשהילדים היו קטנים הייתי מרדימה את ארי. הוא היה חולק מה שעבר עליו באותו יום. איריס האחות הציעה שבדיוק כמו פעם, אוכל להרדים את ארי בפעם האחרונה. שכבתי לידו ושמתי לו יד על הלב שעדיין פעם. סיפרתי לו על המשפטים שאמר לי כילד קטן".
"ילד שלי, היית כל כך יפה וכל כך מואר, כל מי שראה אותך אפילו פעם אחת אמר שעיניו יזהרו לתמיד. פעם אמרת לי 'אני לא רוצה למות, אני לא רוצה שלא יהיה יותר ארי', אם היית רואה את כל האנשים כאן עכשיו היית יודע שתמיד יהיה ארי. נתגעגע אליך בכל נשימה".
תום, האחות הבכורה, נפרדה מאחיה: "היינו מחזיקים ידיים המון. תמיד דאגת להגיד שאתה אוהב אותי. כשהיינו בחופשה באיטליה ישנו בבית עם תשעה חדרי שינה ריקים ובחרנו לישון מיטה ליד מיטה. שיתפת אותי בכל דבר, תמיד אמרת שתעבור לחדר שלי כשאעזוב את הבית ופתאום החדר שלך הוא זה שריק".
"היית כמו תאום זהה שלי, אני לא מפסיקה להתגעגע, תמיד אהבתי את זה שאנחנו דומים. כשהייתי בוכה לא היית מבין איך אפשר להיות כל כך עצובים ומצחיק אותי עד שהייתי שוכחת. מאוד קשה לנו להיפרד מהגוף שלך. היית סמל של חופש לכולם ואנחנו שמחים שמישהו יקבל חיים בזכותך".
"בבית החולים דיברתי אליך באוזן כל הזמן, מבחינתי אתה עדיין חלק ממני ומכל דבר שאעשה בחיים. השבוע מלאו לך 17 ויש משהו בזה שסיימת את המסע שלך כשכל החברים שלך מסביבך חוגגים לך יום הולדת. עכשיו תהיה בן 17 לנצח, זו מחשבה כואבת".
משפחת נשר בלוויה
הדוד, ירון משורר, נשא דברים בשם המשפחה: "אנו נפרדים היום מארי, בן משפחתנו האהוב שזכה להשלים רק 17 שנים, ומרגישים שבמסגרת ההיכרות עמו זכינו בעולם ומלואו. ארי, בנם של איריס ואבי, גדל בבית חם, ערכי ורווי כישרונות המתורגמים לעשייה יומיומית וחברתית".
"ארי, בנם של איריס ואבי, גדל בבית חם ערכי ורווי כשרונות שמתורגמים לעשייה אומנותית ועשייה חברתית. הוא היה הצעיר מבין בני הדודים והיה הילד של כולנו. ילד שווה לב עם כישרון נדיר להלך קסם על כולם", סיפר דודו של הנער שנהרג. "בימים האחרונים נחשפנו חלק בעל כורחנו להמון תמונות וסרטונים. ארי מככב בגדול . בדאחקות ובשירים. הוא שימש גשר בין הדורות במשפחה והיה מקור השראה נפלאה לכולנו שמשרה אהבה גדולה על כל סביבתו".
"אנחנו משפחה כזו שבה בכל אירוע משמח כותבים צלילים לשיר קיים ומופיעים עמו", המשיך הדוד, "ארי הצטרף להקלטות פעמים רבות והיה כיף לראות שככל שהתבגר השתנה לו הקול. ארי הגולש האולטמטיבי עוזב אותנו כעת לעבר האופק, מותיר אחריו חלל עצום ושובל ענקי של משפחה וחברים. אנו מחזקים את המשפחה בהתמודדות עם האובדן ונעשה הכל כמשפחה על מנת לתמוך בכם בכל דרך ולאורך כל הדרך".
איריס, אחת ממורותיו של ארי בתלמה ילין, ספדה לו גם כן: "ארי הגיע לתלמה ילין בתחילת שנת הלימודים, אני זוכרת אותו יושב קרוב קדימה עם חיוך גדול על הפנים, בולט, מצחיק ואחד שתמיד שואל שאלות ורוצה לדעת. אהבתי את האנרגיה שלו בכיתה".
"אני יודעת שאני אתגעגע אליך מאוד", המשיכה המורה, "השבוע צפיתי לראשונה בסרט הגמר שלך מכיתה ט' והבנתי כמה הכישרון שלך היה גדול וכמה היה יכול לפרוח ולהתעצם. בית הספר והתלמידים ימשיכו לשאת אותך בליבם".
חבריו, שחגגו איתו יום הולדת 17 בבית החולים יממה לפני שנפטר מפצעיו, ספדו: "לא יודעים איך לסכם בן אדם שאהבנו, אולי בכלל לא צריך לסכם כי אתה בלתי נגמר, האנרגיה, האהבה והחיוך שלך הם בלתי נגמרים. אתה נשאר אצל כל כך הרבה לבבות שונים".
"היית ילד כל כך מוכשר, הידע שלך היה רחב באופן לא הגיוני. תמיד כשנכנסת לחדר הוא היה מואר, אדם טוב לב שנזכור לנצח. תמיד ידעת איך להרים אותנו מהקרשים והספקת להציל כל כך הרבה חברים בכל כך הרבה דרכים. מי שזכה לקבל את הלב שלך זכה בלב הטוב ביותר שאפשר לקבל. היום מתחיל המסע שלנו בלעדיך, אנחנו נתבגר ואתה תהיה בלב שלנו ותשמור עלינו".
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
