"כלב יותר טוב מכל רובוט"

תינוק שכוב בעריסתו היה כנראה הדבר האחרון שאותו ציפו לראות לוחמי עוקץ, כשנכנסו לעוד פעולת איתור אמצעי לחימה בבית מגורים בשומרון שזה עתה רוקן כביכול מכל יושביו. סמ"ר ח' וכלבה הנאמן מסקוט, שזיהו ראשונים את התינוק, הפסיקו את הסריקה, ואפשרו לבני המשפחה להוציאו אל מחוץ לבית. מייד לאחר מכן נמשכו החיפושים, כשמסקוט עוצר ומסמן את המיטה המרכזית ואת העריסה שבחדר השינה.

הלוחמים שנכנסו לחדר חיפשו במיטה אולם לא מצאו דבר. כשהמשיכו אל עבר עריסת התינוק התמימה, גילו לתדהמתם מצבור כלי נשק שכלל רובה M-16, מחסניות, נשק מאולתר ואקדח. "זה היה מפתיע", מודה סמ"ר ח', צעירה בת 21 בעלת פנים עדינות ותמימות למראה, שאותה מגדירים "הלוחמת הכי טובה ביחידת עוקץ".

"בדיעבד", היא מודה, "גם הנקודה הראשונה שהכלב סימן, המיטה המרכזית בחדר השינה, היתה רלוונטית, כי הסתבר ששם החביאו את הנשק מלכתחילה. רק כשתושבי הבית זיהו שאנחנו מחפשים באזור, הם העבירו את המצבור אל מיטת התינוק, דקות לפני שבאנו. הבנו גם שהתינוק הושאר שם בכוונה, מתוך הבנה מוטעית שאם נראה עריסת תינוק לא נחפש בה".

לא מעט פעולות מוצלחות שכאלה, וגם מסוגים אחרים בתכלית, רשמה יחידת הכלבנים של צה"ל בתקופה האחרונה. ביחידה מדווחים על עלייה של עשרות אחוזים במספר הפעולות, בכל התחומים שעליהם היא אמונה, ובהם תקיפה; זיהוי חומרי נפץ ואמל"ח; גישוש, מעקב ומרדף; וכמובן - חילוץ והצלה, מה שמכונה ביחידה צוותי קיצון.

סמ"ר ח', אגב, איננה החיילת היחידה בעוקץ, שכן רבע מהלוחמים שם הן נשים. רובן מתמקדות בפעילויות של זיהוי אמל"ח, סריקה נגד חבלה לפני אישיות בכירה וצוותי קיצון. "יש לנו לוחמות מעולות שמובילות ללא מעט הצלחות מבצעיות ופעילות איכותית, בעיקר באיו"ש", אומר מפקד היחידה, סא"ל ג'.

"מה שמייחד את עוקץ זה מגוון העשייה", מוסיף רס"ן מ', קצין האגם של היחידה. "אנחנו לילה לילה מוציאים פה עשרות של פעילויות בכל הגזרות. עוקץ נמצאת בכל מקום. זה נותן למפקדים בשטח עוד כלי מאוד משמעותי להשתמש בו ולהפעיל אותו. מבינים את היתרון היחסי שיש לנו. היחידה תמיד חושבת, בודקת, חוקרת, מתאימה ומשתנה בהתאם לדרישה המבצעית. אנחנו תמיד ביקורתיים כלפי עצמנו, ולכן הרלוונטיות המבצעית שלנו".

"לוחם בעוקץ תמיד בראש הכוח" // צילום: יוסי זליגר

"ככלל, פרוסים לוחמי היחידה בכל רחבי הארץ, בכל הגזרות החמות, ויש לנו יכולות מגוונות שמתאימות לאתגרים השונים", מוסיף ג'. אחד האתגרים האחרונים שניצב בפני היחידה הוא כמובן בהפגנות הפלשתינים על הגדר בגבול רצועת עזה. "היינו שם בכוחות נרחבים, בעיקר עם לוחמי תקיפה וחנ"מ (חומר נפץ מרסק; ר"פ), כדי לעצור פורעים אם מישהו יחצה את הגדר, וכן כדי לסרוק את השטח מחשש למטענים", מספר מפקד היחידה. הכוחות אמנם לא הופעלו, אך באחד האירועים נמנעה תגובה של הכוח ברגע האחרון.

"זה היה מארב עם כוח של אגוז", מספר רס"ן מ'. "התקבל דיווח על חצייה של הגדר. הכוח, שבראשו כלב, הגיע לכדי כמה מטרים משם, וזיהה שמדובר בילדה תמימה שנשלחה על ידי הפורעים. מובן שברגע שזיהינו אותה, עצרנו ולא פעלנו".

התכוננתם לתרחיש כזה?

סא"ל ג': "הלוחמים שלנו יודעים שדבר כזה עלול לקרות. עשינו הכנה מנטלית מאוד ארוכה באשר לסיטואציות שכאלה: מתי אתה שולח ומתי לא. הלוחמים יודעים שבחלק מהמקרים הם צריכים לעצור, לחשוב ולראות על מי הם שולחים את הכלב. יש אנשים שלכאורה נראים אזרחים תמימים. זה אירוע לא פשוט. לא מדובר כאן בלחימה רגילה, שניתן להיות אגרסיבי מול מחבלים שהם אגרסיביים בעצמם". 

"חיי כלב כחייל לוחם"

שורשי יחידת הכלבנים נטועים אי אז בשנות ה־30, עם הקמת "ארגון נוהגי כלבי כשירות" ב־1939, ששימש למעשה יחידת הכלבנים של "ההגנה". ב־1948 עברה היחידה לפיקודו של צה"ל, וב־1954 הוחלט לפרק אותה, עד להקמתה מחדש בשנת 1974.

באותם ימים מתבססות יכולות היחידה בראש ובראשונה על יכולות התקיפה, שכללו כלבי השתלטות ומעצרים. לרשותה עמד אז רק מספר בודד של לוחמים, ואת מירב הפעילות היא ביצעה עם סיירת מטכ"ל.

הפעולה הבולטת שבה ניתן פומבי ליחידה אירעה בעת פיגוע המיקוח במשגב עם באפריל 1980, כאשר מחבלים חצו את גדר המערכת שבגבול הצפון והשתלטו על בית הילדים שבקיבוץ. עוקץ השתתפה בפעולת הפריצה, שבה ניצלו רוב בני הערובה, כאשר שני כלבים קיפחו את חייהם.

במבצע "כחול וחום" שנערך ב־1988 בדרום לבנון, נעשה ניסיון כושל להשתמש בכלבים שעליהם חומרי נפץ כדי שירוצו למעוזי המחבלים ויתפוצצו. הפעולה, כאמור, נכשלה, ומאז לא שבה עוד היחידה לעשות שימוש בדרך פעולה שכזאת. כיום, לוקחת עוקץ חלק בפעילות מבצעית ענפה, ולאורך השנים השתתפו לוחמיה בפעילויות רבות, בין השאר במלחמת לבנון השנייה, עופרת יצוקה וצוק איתן.

הנאמנות היא קודם כל ללוחם // צילום: יוסי זליגר

כלבי היחידה נבחרים בקפידה על ידי אנשי עוקץ, לאחר שהם נבחנים מבחינה וטרינרית ומקצועית. הכלבים, בד"כ רועים גרמניים ורועים בלגיים (מלינואה), מגיעים ליחידה בגיל שבין שנה לשנתיים ולאחר מכן עוברים הכשרה אלמנטרית ואילוף, שבסיסו, לרוב, נמצא בקשר שבין הלוחם לכלב. כל מה שהכלב עושה, אומרים לנו בעוקץ, הוא על בסיס הנאמנות ללוחם. את שמות הכלבים, אגב, משייכים להמלטה המסוימת, "שגר" בשפה המקצועית, שבה נולד הכלב. כל שגר זוכה לנושא מסוים – החל משמות של רכבים ועד למשקאות אלכוהוליים. 

בתקופה האחרונה עברה היחידה שינוי משמעותי עם ההחלטה ליישם את מודל הקבע, שבמסגרתו יתחייבו הלוחמים לשרת בשירות קבע בין שנה לשנתיים. כמו כן, מערך הגיוס ליחידה יהפוך לחד־שנתי החל מנובמבר הקרוב, לעומת הגיוס התלת־שנתי שהיה נהוג בה עד כה. השינויים הגיעו בעקבות עבודת מטה שבוצעה במפקדת זרוע היבשה, שהעלתה כי משך ההכשרה של הלוחמים וכלביהם עומד על 16-14 חודשים, בשעה שזמן ההפעלה המבצעית שלהם קצר מכך.

"מדובר למעשה בעשרות לוחמים שבכל זמן נתון נשארים בקבע", מסביר סא"ל ג'. "הרעיון הוא שחיי כלב כחיי לוחם. כלב מתחיל בגיל שנתיים ומסיים בערך בגיל 7-6.5. אנחנו רוצים שהלוחם יתגייס ויישאר את תקופת הקבע יחד עם הכלב. כך אתה חוסך המון הכשרות מיותרות, שאופייניות למקרים שבהם הלוחם שהיה עם הכלב השתחרר, ואז הכלב עובר ללוחם אחר ונאלץ לעבור איתו הכשרה נוספת. המודל החדש יוצר לוחמים איכותיים ומקצועיים יותר". 

היתרון במודל החדש קשור גם לאופי היחידה, שלוחמיה מתלווים במקרים רבים ליחידות לוחמות, ובהן שייטת 13, סיירת מטכ"ל, שלדג ומגלן. 

"אתה, כמפקד ביחידה אחרת, מקבל לוחם שאתה לא מכיר", מציין ג'. "ייתכן שהכרת אותו לפני נוהל קרב. אבל ברגע שמגיע לוחם ותיק שצבר ניסיון משמעותי בפעילות מבצעית, עם דרגה על הכתף, אנחנו יודעים להתאים אותו טוב יותר ליחידות השונות.

"בניגוד ליחידות אחרות", מסביר ג', "אצלנו אתה עובד עם שלושה נשקים במקביל – קצר, ארוך וכלב – כמובן. זה שונה לחלוטין. לכך צריך להוסיף שהלוחם עובד לבד".

היום המועמדים לשירות ביטחון רוצים סייבר, 8200. איך אתה משכנע אותם לבוא?

"המספרים מדברים בעד עצמם. אין ירידה במוטיבציה, להפך. לגדנ"ע הקרובה נרשמו 1,800 מלש"בים. התהליך הזה מאפשר לנו לבצע התאמה נכונה יותר של הלוחמים ליחידה. מלש"ב שנמצא שנה בתהליך עם היחידה, שמבין שהוא רוצה להגיע ליחידה ואפילו היה פה - הוא יודע לאן הוא מגיע. לכן אלה בהכרח אנשים שמתאימים יותר".

הלוחמים שלך בהכרח חייבים להיות בעלי רקע של כלבים וחיות?

"לא. לי מעולם לא היה כלב בבית, והתגייסתי לעוקץ כי החיבור של אדם וכלב עבורי הוא מובן מאליו. העבודה המגוונת ביחידה עניינה אותי. אגב, גם היום אין לי כלב בבית. יש לי כבר 16 שנים כלבים, רק לא בבית".

יעיל יותר מכל רובוט

ג', רק בן 35, הוא ירושלמי במקור והיה דתי בעברו. הוא התגייס לעוקץ עם תחילת השירות שלו בצה"ל ועשה בה כנראה את כל התפקידים האפשריים. לפני שקיבל את הפיקוד על היחידה לפני כשנה וחצי, החליט לצאת לצבא הגדול, עת שימש קמב"ץ אוגדה 91, ובכך גם היה למעשה המפקד הראשון שיצא כרס"ן לתפקיד מחוץ ליחידה.

כשהוא מדבר על החיבור המובן מאליו של בני אדם וכלבים, הוא מציין את הקשר העמוק שנוצר עימם. "כלוחם בעוקץ, אף פעם לא תהיה זה שמחפה אחורה או שנמצא באיזו נקודה לא רלוונטית. תמיד תהיה בראש הכוח, זה שישפיע על הדברים. אתה אמנם לא תמיד עובד עם הצוות שלך בפעילות, אבל אתה תמיד עובד עם הכלב שלך, והחיבור שלך איתו הוא הבסיסי והחשוב ביותר. אתה מגיע למצבים שהכלב הוא הדבר הכי קרוב אליך. אתה מנהל איתו שיחות". 

"מבצעים התאמה בין לוחם לכלב". סא"ל ג' // צילום: יוסי זליגר

אלא שהקרבה הזו גם יוצרת קונפליקט אינהרנטי - בעצם שליחת הכלבים ברגליים חשופות מול מחבלים חמושים. "זה אתגר בתהליך ההכשרה", מסביר ג'. "אנחנו מלמדים את הלוחמים שהכלב הוא הדבר הכי חשוב שיש להם. מתנהגים אליהם כאן ברמה הכי גבוהה, יותר מכל פנסיון איכותי שאפשר להעלות על הדעת.

"בתוך החברות האמיצה שנוצרת, הם צריכים לשלוח אותו לאתר או לתקוף מחבל, למצוא מטען. זה יוצר מתח מסוים. אבל דווקא משום שכ"כ דואגים לכלב, אנחנו מתכוננים למגוון סיטואציות מבצעיות, שעיקרן - מתי יש לשלוח את הכלבים. לא נשלח אותם לשווא, בטח שלא להתפוצץ או להיהרג, ואנחנו דנים בנושאים האלה המון".

ג' מוסיף כי במקרה של אובדן כלב, מציינים את האבידה בהלוויה בבית הקברות לכלבים שבבסיס. "הכלב של המאלף הראשי שלנו מת בשנה באחרונה, זה היה 'הכלב', שעשה המון למען מדינת ישראל. כשדברים כאלה קורים יש צער, אבל אנחנו מייד מחזקים את זה, נציין את ההצלחה המבצעית, נספיד ונעניק מדליה".

ב־2007 ג' חווה אף הוא אובדן של כלב בעת פעילות מבצעית, כאשר בעת חדירה של מחבלים באזור כיסופים, הוא חבר לפלס"ר גבעתי עם לוחם נוסף מהיחידה. "אחד המחבלים ירה עלינו מתעלה שהיתה במקום. שלחנו את בריטני, כלבת תקיפה. המחבל ירה והרג אותה, אבל נלחץ מכך שאנחנו בעוד רגע מגיעים ויצא מהמחסה שלו, וכך הצליח הכוח לחסלו. זה מה שסיים את האירוע, וזה קרה בזכות בריטני".

הלחיצה על ההדק אמורה להיות מהירה יותר מהזמן שבו לוקח לכלב להגיע למחבל.

"הכלב מגיע בהפתעה, הוא טס אליך במהירות עצומה, בגבהים שאנחנו לא רגילים להילחם בהם. זה קשה מאוד לירות על כלב, ולברוח ממנו זה כנראה בלתי אפשרי. יש לנו עלייה במספר ההצלחות המבצעיות, גם באיתור חומרי נפץ וגם בתקיפה". 

הצלחה מבצעית כזאת נרשמה לאחרונה, כאשר לוחם תקיפה מעוקץ, סמ"ר א', הצטרף לפעילות של יחידת מג"ב במבנה באיו"ש. "זו היתה וילה ענקית, והוחלט לשלוח את הכלב ראשון, לתוך המבנה", נזכר א'. "הכוח התחיל לסרוק עם הכלב, שהיה בראש. בקומה התחתונה לא היה איש, ואז גילינו דלת שהוליכה לגרם מדרגות שמוביל לקומה העליונה. שלחתי לשם את הכלב, הוא זיהה את המבוקש וריתק אותו לקרקע. כשנכנסו הוא כבר היה מנוטרל".

"זה אמל"ח ביולוגי שנכנס לפני הכוח ונותן יתרון משמעותי", מוסיף סא"ל ג'. "לאחרונה היה מקרה נוסף שבו כוח שיצא לאתר אמל"ח כבר רצה להתקפל, אבל הלוחם שלנו התעקש שימשיכו לחפש, כי הכלב סימן, והוא לא סימן סתם. בסוף, אכן אותר אמל"ח".

"מוציאים בכל לילה עשרות פעילויות". רס"ן מ' // צילום: יוסי זליגר

האם רובוטים לא עדיפים בזירות האלה?

"כלב הוא יותר טוב מכל רובוט", מסביר ג' את היתרון של הלוחמים על ארבע בעידן שבו רובוטים צבאיים צוברים תאוצה. "זה בא לידי ביטוי בעבירוּת, באופן שבו הוא נשלט, בכך שהוא יודע לחשוב. רובוט צריך הכוונה, אם לא תלחץ הוא לא יזוז. כלב יודע לעבוד לבד, ואני גם לא רוצה שהוא יהיה תלוי אבסולוטית בפקודות שלי; אני רוצה שיעבוד, שיריח, שיחפש".

ומה לגבי הטכנולוגיה שבה אתם עושים שימוש?

"בשנת 2019 אנחנו רוצים להגיע לשילוב של טכנולוגיה בכלב ברמה אחרת לחלוטין. כבר היום עוקץ נמצאת בעניין הזה במקום אחר. היום על הכלבים יש מצלמות וזה לא סוד גדול, אבל הדברים שאנחנו מתכננים יהוו מכפיל כוח לכוחות. טכנולוגיה על כלב זה עולם שאין לו גבולות. עבור צה"ל מדובר ביכולות בלתי רגילות, יוצאות דופן".

"אנחנו מהטובים בעולם"

הטכנולוגיה המתקדמת שעליה מדבר סא"ל ג' תסייע ליחידה להתמודד עם האתגרים השונים שטומן בחובו שדה הקרב. אחד מהם, ייתכן, הוא חשיפת יחידת הכלבנים של חמאס לפני כשנה וחצי. בעוקץ לא מתרגשים יותר מדי ומספרים כי "גם אם יש להם, מה שיש להם לא מתקרב לרמה ולסדרי הגודל שלנו". 

מה שכן מאשרים בעוקץ הוא הלמידה ההדדית מיחידות אחרות בעולם, שכן בארץ אין עוד כדוגמתם. "מגיעים לכאן צבאות זרים לתצוגות, וכדי ללמוד", אומר ג'. "אנחנו נוסעים לארה"ב ולמדינות נוספות כדי ללמוד מהם ולערוך אימונים וסדרות משותפות. לא מזמן חזרנו מסדרה בארה"ב עם הכוחות המיוחדים שלהם. פגשנו שם כלבים אחרים, ולמדנו איך הם עושים דברים בצורה אחרת. הלמידה הבינלאומית הזו חיונית".

מה למדתם מהאמריקנים?

"הרבה מאוד על איך נראה הציוד של הלוחם והכלב. הם עושים הרבה דברים אחרת מאיתנו. יש להם טכניקות לוחמה שניתן ללמוד מהן". 

איך תמקם אותנו מול יחידות אחרות בעולם?

"בגלל הניסיון המבצעי, אנחנו מהטובים בעולם".

"הכלב ריתק את המבוקש". חיילי עוקץ באימון // צילום: יוסי זליגר

כאן או במקומות אחרים בעולם, מה חשוב להבין על הפסיכולוגיה של כלבים כשבאים לעבוד איתם?

"קודם כל שזה בעל חיים. לכן התגמול חייב להיות מאוד מהיר. אם לא אמרת לכלב באותה שניה מה הוא עשה בסדר או לא בסדר - הוא לא יבין. חייבים להיות איתם עקביים לאורך זמן, כי הם כל הזמן ינסו אותך. זה כמו ילדים שמנסים אותך. אם אמרת 'רגלי' כדי שיישב בזווית מאוד מסוימת ולא תעיר לו כשהוא יושב בזווית קצת אחרת, יום למחרת הוא יישב אחרת ובעוד יומיים הוא בכלל לא יישב. אם, למשל, הוא לא ישב – צריך להגביר את הטון. זה מצריך הרבה מאוד אימונים יומיומיים".

כשכלב עושה כאן עבודה טובה הוא מקבל כדור, ולא חטיף. זה בניגוד למה שאנחנו רגילים לראות.

"הכדור יותר חזק מבחינתו. אני עובד על יצר הציד של הכלב, והכדור הוא הפרס. זה הרבה יותר חזק מצ'ופר של קבנוס וגבינה צהובה. באזרחות, למשל, כדורי המשחק מפוזרים בבית, הכלב יכול להגיע אליהם כל הזמן. כאן, אין דבר כזה. אתה תקבל את הצ'ופר כשהחלטתי שעשית משהו טוב. לאחר מכן אני לוקח את הכדור. זה כמו בני אדם - אם אתן לך משהו טוב כל הזמן, לא תעריך אותו. אתה נותן לו את הכדור לעיתים רחוקות יותר - ולכן הוא מלהיב אותו".

אתם מבצעים התאמת אופי בין לוחם לכלב?

"עוברים 10 חודשים מאז שהלוחמים מתגייסים ועד שהם נוגעים בכלב. בחודשים האלה עם עוברים טירונות, אימון מתקדם, סדרת קומנדו, לחימה מתקדמת, ואז מחולקים ליכולות השונות. בשלב הזה אנחנו מבצעים את ההתאמה, לאחר שלמדנו מי זה הלוחם. במקביל אנחנו עושים הכנה לכלב, וגם לומדים להכיר אותו. 

"למשל, לא אתן לכלב היפראקטיבי לוחם היפראקטיבי. אתן לו לוחם רגוע. אם יש כלב רגוע, אתן לו לוחם שקצת יותר חי את המתרחש, שיהיה קל יותר להפעיל אותו. לצוותי תקיפה ניקח לוחמים וכלבים שמסוגלים לעבוד במקומות מורכבים. אם יש חוסר התאמה במהלך המסלול אנחנו עושים ועדות, ואם צריך - מחליפים כלבים לחלק מהלוחמים".

אחרי שהכלבים פורשים, כיצד הם הופכים לחיה מבויתת שעוברת לבית מגורים ומשחקת בשכונה?

"זה תהליך הדרגתי ומסודר, הוא ילך בד"כ ללוחם שהיה איתו. אנחנו נבדוק איפה הכלב יהיה, אם יש לו מקום ראוי, אם ההורים מבינים שרועה כזה או אחר הולך להגיע הביתה. לא הולכים איתו חופשי מייד בהתחלה. בד"כ, בהתחלה, הוא יהיה בחצר הבית ולא בהכרח יפגוש אזרחים. אחרי תקופה ארוכה שבה הוא לא עובד, הוא הופך לכלב בית וההתניות נעלמות".

האירועים שבהם נפצעו לוחמי מגלן באימונים, למשל, חידדו אצלכם אלמנטים הקשורים לנורמות פיקודיות?

"אירוע ספציפי כמו שקרה במגלן לא עשה אצלנו שינוי - כי אנחנו כל הזמן בבקרה על ההכשרה. אתה כל הזמן בעין פתוחה, ואני בטוח שכך זה גם במגלן. בסוף יש לך מפקדים כ"כ טובים שרוצים לעשות את הלוחמים הכי טובים, ולפעמים לוקחים את זה למקומות לא טובים, וזה מה שעומד מאחורי אירועי העבר. הייתי במחזור של אהוד שניאור ז"ל (שמפקדו הורשע בגרימת מותו ברשלנות; ר"פ), יש לי רגישות עמוקה לעניין. הוא מת כתוצאה מטרטור. הוא היה צוות לידי בדובדבן, בתקופה שעוקץ ודובדבן היו יחד. 

"מתנהגים אליהם ברמה הכי גבוהה" // צילום: יוסי זליגר

"אני בודק דברים במקומות בלתי אמצעיים. בכל אירוע כזה של קרב מגע שיש את הפציעה הכי קטנה, אני עוצר את הקרב, ואנחנו מסתכלים ובוחנים אותו שוב פעם מחדש. המפקדים מורעלים בסה"כ לטוב, וצריך לתפוס אותם שלא יעשו משהו שבעיניהם הוא טוב אבל בעיניך הוא לא טוב. חשוב כל הזמן לשמור על תקשורת עם המפקדים והחיילים".

בבית? כלב רגוע

ג', שביקש להמשיך לשנה שלישית בתפקיד נוכח השינויים שעוברת היחידה, יסיים בעוד כשנתיים את תפקידו. לאחר מכן הוא צפוי להמשיך בתפקידים מחוץ ליחידה. בינתיים, הוא מגשים את חזון  עוקץ שמהותו, בין השאר, פריצת דרך והתאמה לשטח.

"הסיטואציות משתנות והאתגרים מתקדמים. אנחנו כל הזמן מנסים למצוא דברים חדשים שאפשר לתת לצה"ל באמצעות בעלי חיים, כאלה שלא ניתן לקבל באמצעות בני אדם. היכולות שלנו לעבוד עם הכלבים ולהתאים את עצמנו לאתגרים מורכבים - זו ארץ ללא גבולות, והחשיבה שלנו כאן היא תמיד ארוכת טווח".

לקראת סוף הראיון, כשאני שואל אותו אם הוא בכל זאת חושב להביא ביום מן הימים כלב הביתה, הוא עונה: "ביום שבו אהיה יותר בבית ואוכל לגדל אותו, אז כן".

ואיזה כלב תביא?

"כלב רגוע. אני מניח שאעשה לו אילוף בסיסי מאוד. אחרי הכל, הסנדלר הולך יחף". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו