צפו פגיעה

רס"ן פ', ראש מדור צלפים בצה"ל, נועצת בי מבט עמוק, ושותקת. היא מתלבטת אם להשמיע את מה שעל ליבה, ולבסוף אומרת: "אני קרוב ל־20 שנים בצה"ל, גם בפעילויות מבצעיות שונות, וזה היה רגע שבאמת חששתי ממנו".

לרס"ן פ' היו מספיק רגעים מורטי עצבים במהלך שירותה. דרך הכוונת שלה, היא הסתכלה לרבים מאויבינו בלבן של העיניים. בחודשים האחרונים היא מלווה את החלק המקצועי במסגרת אירועי "שומרי הסף", אותם עימותים והפגנות של פלשתינים בגבול רצועת עזה. אבל הרגע שנגע בעצביה החשופים הוא הרגע שלא באמת קרה, לפחות לא כפי שציפתה שיתרחש.

"לפני מספר חודשים, במסגרת 'שומרי הסף', קיבלנו מודיעין על כך שהמפגינים יתלבשו כניצולי שואה עם מספרים על היד", היא נזכרת. "להגיע לתעסוקה מבצעית ולראות בכוונת אנשים כאלה - חששתי שזה יהיה אירוע משמעותי שישפיע על הצלפים. זה דבר אכזרי ביותר", היא מסבירה.

"אבל מה שחששתי ממנו יותר נגע דווקא לחיילים, לסיטואציה הנפשית שבה הם יעמדו. איך שלא תחשוב על זה - זה שורט בנפש. הכנו אותם לכך ברמת המפקדים, המג"דים והיועצים הארגוניים, והיינו מוכנים לכך לחלוטין".

פ' החליטה להציב בעמדות הרלוונטיות לאותם אירועים "צלפים בוגרים בנפשם, וגם כאלה שבוגרים יותר בגיל, אנשי קבע. אבל בסוף", לדבריה, "היה מדובר באירוע מאוד נקודתי, והתמודדנו איתו".

במסגרת תפקידה בשנתיים וחצי האחרונות מכירה פ' באופן מדוקדק את כל צלפי צה"ל, חלק בלתי מבוטל מהם באופן אישי. המדור שעליו היא אמונה מאתר, ממיין, מכשיר ומאמן אותם, עד תום השירות הסדיר, ולעיתים גם בשירות המילואים. היא יודעת בדיוק כמה כדורים נורו, מתי ומדוע. "אנחנו מלווים למעשה כל צלף מהרגע שהוא מוכשר ועד הרגע שהוא משתחרר, ובכך גם מוודאים שבאמת כל כדור יוצא רק כשהוא צריך לצאת. יש לנו בקרה מכל הכיוונים", היא מדגישה.

היא החלה כמדריכת צלפים, ובהמשך שימשה במגוון תפקידים, ובהם בלוט"ר, עוקץ, בה"ד 1 ואף במטה של זרוע היבשה, עד שחזרה "להגשים את החלום" והפכה לרמ"ד צלפים. הצלפים שמוכשרים אצלה במתקן אדם מחולקים לצלפי חי"ר שמגיעים מהגדודים השונים וצלפי לוט"ר, שמגיעים לרוב מיחידות מיוחדות, וככלל מופעלים בצוותי התערבות או השתלטות. הצלפים עוברים קורס מקצועי שנמשך שבעה שבועות, ולאורך השירות שלהם מגיעים כמה פעמים בשנה לאימונים מגוונים כדי לשמור על כשירות. 

"במובנים רבים, צלף הוא כמו טייס", מסבירה פ'. "זה בא לידי ביטוי בשלוות הנפש שנדרשת מהם, במקצועיות ובאחריות, וגם באופי הכשירויות - אם אתה לא מתאמן לפי הצורך, אם אתה לא מאפס את הנשק בכל בוקר ואם אתה לא משמר כשירות לפרמטרים מסוימים - אתה לא כשיר. צליפה היא מקצוע שאם אתה לא בקיא ברמת הדקויות הכי קטנות, זה פשוט לא עובד". 

התרגולת והאימונים הקבועים שפ' מדברת עליהם עושים את שלהם: באליפות הצלפים הבינלאומית שאירח צה"ל לראשונה בישראל, ובה השתתפו לוחמים מרחבי העולם, זכה גדוד 890 של חטיבת הצנחנים, לאחר שעקף כוחות מיוחדים מצה"ל ומרחבי העולם, שבהם כוח אריות הים האמריקני, שנודע בין השאר בזכות המבצע לחיסול אוסאמה בן־לאדן.

 

בתוך הכאוס

ההצלחות, כמובן, באות לידי ביטוי גם בשטח, בעיקר בחודשים האחרונים בהתמודדות עם המוני המתפרעים בגבול הרצועה. "הצלפים שלנו יורים כדי למנוע חדירה למדינת ישראל. כמו שזה נראה, כרגע אנחנו עונים על הצורך המבצעי. כשיש 50 אלף איש שרצים לגדר כדי להיכנס ובסוף לא נכנסים, אז זו הצלחה. להגיד לך שזה פשוט לצלף? זה לא פשוט". 

אכן, הצלפים והמאתרים שלהם (שבין השאר סורקים את השטח ומאכנים מטרות) יושבים ימים שלמים במארבים על סוללות עפר, מתמודדים עם איום הצליפה שמנגד, ולמעשה נמצאים על קו גדר הגבול, במטרה לעצור את האיום. "עזה עשתה לנו משהו אחר בביטחון השוטף בחודשים האחרונים", מסבירה רס"ן פ'.

"אתה מחנך את הצלף ללחימה, אבל התפקיד שלו שם זה לא להרוג, אלא למנוע חדירה לישראל; ואת זה הוא עושה דרך גדר, עם גז על הפנים, עשן מכל כיוון, המון שרץ אל הגדרות ועולה עליהן, ובתוך הכאוס הזה אומרים לך - 'זו המטרה שלך'. עכשיו הצלף צריך להחליט מתי הוא יורה, בלי לפגוע באף אחד מסביב.

 

התפרעויות פלשתינים ליד הגדר // צילום: זיו קורן

 

"במקרים רבים יש לך שנייה להוציא את הכדור ועוד שנייה לוודא שהוא פגע במקום שאליו כיוונת. מצלפי לוט"ר, למשל, נדרש גם כן ירי מדויק. אין מקום לטעויות, כל כדור שלך שורף אירוע, פותר אירוע או שהוא משנה מצב לחלוטין". 

היכולות האלה עומדות בבסיס התכונות שנדרשות מצלף, ומובאות כמובן בחשבון בעת איתור ומיון הצלפים, ונבדקות גם במהלך התעסוקה המבצעית. "מה שנדרש מצלף הוא קצת שונה מלוחם שעובד כביכול על אוטומט. מדובר כאן בעיקר בקור רוח ושליטה. ראינו את זה המון בארבעת־חמשת החודשים האחרונים. למשל בדיקה שהמטרה לגיטימית; זה שיקול דעת של צלף.

"אמנם", מסייגת רס"ן פ', "מי שמקבל את ההחלטה לביצוע הוא המפקד בגזרה, למשל מג"ד או מח"ט, אבל גם ברגע שניתן אישור, יש מקרים, המון כאלה אגב, שאם הצלף לא 'על' והוא לא יודע שבוודאות הוא יפגע בדיוק במטרה - הוא יגיד לו 'אני לא יורה', וזה לגיטימי. וזה מה שאנחנו מחפשים אצל הצלף".

יש הדחות רבות במהלך הקורס?

"בשנה האחרונה הדחתי המון אנשים. מי שלא מתאים, בעיקר בהיבט הנורמיטיבי והמנטלי - בחוץ. מספיק שצלף לא קם פעמיים למסדר בוקר או שהוא היה במטווח והוציא כדור שלא בזמן, אין משחקים. בפן המנטלי או הנורמטיבי יש המון הדחות, אבל בפן המקצועי - אנחנו נלחמים על הצלפים".

מה מייחד את הצלפים בהיבט המנטלי?

"הסיפור המנטלי של הצלפים הוא משהו שתמיד מלווה אותם, בכל העולם ובכל מקום. בעניין הזה, המפקדים אחראים במידה רבה להיבט המנטלי של החיילים, כי בסוף אתה מקבל את המשימה והאחריות מהמפקד, ואתה גם סוגר את האירוע איתו. המפקדים היום משקיעים המון בצלפים. הם חשופים ליכולת ולעשייה שלהם, וגם נמצאים איתם בעמדה.

"בשלב מסוים, על רקע האירועים האחרונים, פגש מפקד האוגדה את הצלפים, ישב איתם, הסביר להם את המשימה והראה את הנתונים המבצעיים. זה עשה להם המון. היה להם מצפן, הם הבינו מה הם עושים". 

מי שמחזק את הדברים הוא רמ"ח בריאות הנפש בצה"ל, אל"מ ד"ר אריאל בן יהודה. "חייל מיומן ומקצועי, שמבין את הבסיס הערכי למה שהוא עושה - זה עשוי לשפר את חוסנו המנטלי. אני סבור שההכנה של הצלפים, שמתבצעת על ידי גורמי המקצוע בתחום - היא ההכנה החשובה באמת".

 

"זו היתה סכנת חיים"

המקרה של סגן א' מביה"ס ללוט"ר, ולא רק שלו, אגב, ממחיש אולי את חשיבות ההכנה המנטלית לצלפים. א' מוצב כבר כחצי שנה כצלף מבצעי, ואחראי על תחום הצליפה של הלוט"ר, כאשר לפני כן שירת בפלוגת עורב בחטיבת הצנחנים.

בהפגנות על הגדר פיקד א' על עמדת צלפים. "הפעילות שלנו שם אופיינה בכך שמגיעים כמה אלפי אנשים קרוב מאוד לגדר, כאשר תמיד יש את החלק שמנסה להגיע לגדר, לשרוף אותה, לזרוק מטענים וגם לעבור אותה".

א' מספר כי לאחר יום האדמה, "היינו על מעבר קרני וזיהינו חדירה. ההפגנה היתה משהו כמו 200 מטרים מדרום אלינו, וזיהינו פורעים שקופצים ויוצרים מעבר דרך תעלה לכיווננו. הם פרצו את הגדר, ניערו אותה ורצו אלינו בבת אחת. לא יכולנו למנוע את זה, ומה שהפריד בינינו היתה רק החומה הגבוהה של מעבר קרני.

"הם באו באדרנלין מטורף. זה היה מצב של סכנת חיים. פעלנו ברמה של ירי ברכיים ומטה, ועמדנו במשימה. ההפגנה שכללה אלפי אנשים עברה לאזור שלנו, ואם לא היינו פוגעים באלה שהגיעו ראשונים, כנראה כולם היו מגיעים לחומה. זה היה מלחיץ מבחינתנו, אבל בסופו של דבר הספיקו לנו שם שש יריות מדויקות כדי לעצור את האירוע. שישה אנשים שנפצעו. זה אירוע שהסתיים באופן מוצלח", מסכם א'.

האימפקט של הפגיעה הוא מיידי?

"אתה מזהה מייד נסיגה. זה משמעותי ברמות הכי קיצוניות שיש. בדרך כלל החברים שליד המסית המרכזי רצים אחורה, כאשר הוא נופל או צולע, ועוזרים לו להגיע לאמבולנס. בסוף הם באים לבדוק אותך, אם אתה לא אגרסיבי ולא מרחיק אותם מהגדר - הם יעברו אותה בסוף. אחרי ירי אתה רואה שהם חוששים להתקרב".

מה התחושות סמוך לירי, בזמן הירי ואחריו?

"אתה רואה אנשים כועסים, זה נראה הזוי. בפעם הראשונה הייתי קצת בשוק מהדבר הזה, מרמת הכעס והאדרנלין שיש באנשים מהעבר השני. אתה מסתכל בכוונת ובסוף אתה מבין שהמשמעות של מה שאתה עושה היא סופר־חשובה, ושאתה לא עושה את זה לחינם. יש מטרה מאחורי מה שאתה עושה.

"בזמן הירי זו תחושה של בועה, ניתוק. אתה מוכן למה שצריך לעשות, וזה בגלל ההכנה שאתה עובר לפני, ובגלל המשימה החשובה.

"אחרי הירי רואים לפעמים אדם שצולע או שנופל על הקרקע, וזה משהו שאתה מודע לו. באותו רגע אתה לא יכול לשקוע במחשבות, וחייבים להתרכז במה שקורה מסביב כי אחרת זה עלול לפגוע בך.

"מצד אחד", ממשיך א', "אתה לא נהנה ממה שקורה. משקר מי שיגיד שהוא עושה את זה והכל בסדר לו. מצד שני, אנחנו מזכירים לעצמנו שהמטרה היא שמירה על המדינה. אתה לא שמח, אבל יש אנחת רווחה שעשית את העבודה כמו שצריך ונתת יד במאמץ".

איך מגיעים לירי אופטימלי אחרי שעות במארב?

"חשוב לתרגל את החיילים. לדמות מצב שעכשיו אנחנו יורים, להיכנס לנשק, לתרגל אירוע ולהגביר את הריכוז כדי לא להיכנס לשאננות. זה נותן אדרנלין לפרק זמן מסוים". רס"ן פ' מוסיפה כי "לצד העובדה שצלף עובד עם מאתר, קיימת תצורה המאפשרת לצלפים אורך נשימה כדי שיחזיקו שעות רבות במארב".

מה קורה כשמחטיאים?

סגן א': "יש הרגשה מסוימת שנכשלת, זה מלווה בתחושת אכזבה, שלא עמדנו במה שהיינו צריכים לעשות. זה קורה, וצריך להמשיך במשימה. בדרך כלל גם אין לך הזדמנות לתקן כי המטרה מתחילה לזוז, מתרחקת, מסתתרת מאחורי אנשים".

 

האיפוק עושה את ההבדל

סגן א' מתייחס בדבריו גם להרג של לוחם גבעתי, סמ"ר אביב לוי, ולפציעת קצין מירי צלפים, ואומר כי "קיים חשש מירי נגדי של צלפים. לכן, תמיד ממגנים את העמדות. קיים גם חשש לירי מטווח קרוב". 

רס"ן פ' מסייגת את הדברים ואומרת כי "אם ממש נרצה - יש טכניקה כיצד מזהים צלף. דווקא מי שצריך להיזהר יותר הם לא הצלפים, אלא הכוחות בשטח. בסוף, אותו ירי צלפים לא פגע בצלפים. מה שכן, סיפור ירי הצלפים בעזה חידד המון בתפיסה המבצעית של הצלפים - במה הם מחפשים ובודקים. ההבנה שהם נמצאים באיום ממשי כל הזמן, שינתה להם לחלוטין את המחשבה".

עוד היא אומרת כי "היו לנו מספר מקרים שירו בגלוי לעבר עמדות הצלפים עם קלצ'ניקוב ו־M-16. הכוחות שלנו השיבו באש ממרחק של 400-300 מטרים, ונטרלו את האירועים מהר מאוד".

האירועים שעליהם מספרים סגן א' ורס"ן פ' חושפים טפח מהמורכבות שבבסיס פעילותו של הצלף, ומסבירים טוב יותר, כאמור, את חשיבות ההכשרה המנטלית.

סא"ל לירון ארוך, מפקד בא"פ דרום, שבסיסו אחראי בין השאר על אימוני הצלפים לקראת תעסוקה מבצעית בגבול הרצועה, מסביר שלקראת המשימה נבנתה סוללה שמדמה את האתגר.

"השתמשנו בתשתית של גדר שנמצאת בגבול, הבערנו צמיגים, ויצרנו סיטואציות של ירי בחסות עשן. ביחד עם מדור צלפים בנינו מטרות קטנות שמדמות ירי נקודתי שנועד לפגוע במטרה קטנה, ומאפיינות את האתגר בגבול הרצועה". 

 

"אין זמן לשקוע במחשבות". עמדת צלפים על גבול רצועת עזה // צילום: דודו גרינשפן

 

ארוך מסביר כי עיקר האימונים התרכזו סביב היכולת לפגוע בגורמי פח"ע או גורמים עוינים בתוך המון, וכן נבנו גם מערכי אימון מנטליים עם ענף פסיכולוגיה של פיקוד דרום. ארוך מספר שלצד שיחות שנערכו עם מפקדים ובהן נבחנו גם היבטים נפשיים כדי "לעטוף את החיילים ולענות להם על כל שאלה", נערכו גם משחקי תפקידים ששילבו בתוכם "את היכולת להיות מאופק, ולקבל החלטות תחת לחץ", מסביר ארוך.

"דבר נוסף שעבדנו עליו הוא ההבנה שהצלף חשוף לאיום משמעותי והחוליה שלו נמצאת לבד בחזית, למרות שמאחוריה יש מערך חזק מאוד, ומהצד הנגדי יש אלפי אנשים שרוצים לפגוע בגדר ובתושבים. זה התברר כאתגר מנטלי מורכב אחרי שיחה עם הצלפים.

"עבדנו גם על ההבנה של הוראות הפתיחה באש והקפדה עליהן, ותרחשנו אותן מול ההתמודדות עם נשים וילדים שהשתתפו בהפרות הסדר, ולקחו חלק בפעילות חבלנית עוינת בחלק מהמקומות. דבר נוסף שעבדנו עליו נוגע לאיפוק שנדרש מצלף, והיכולת להגיד מתי הוא יורה ומתי הוא לא יורה - אם למשל הוא לא יכול לפגוע במטרה בצורה בטוחה, באופן שמסכן גורמים אחרים שאנחנו לא מתכוונים לפגוע בהם. כל הדילמות האלה עלו במערכי שיעור שבנה ענף פסיכולוגיה".

 

כושר נפשי

ארוך, שאת מרבית שירותו הצבאי עשה בחטיבת גבעתי, שם הגיע עד תפקיד סמג"ד, פיקד על צלפים והבין על בשרו את חשיבות ההכנה לדילמות השונות. "נוכחתי לדעת כיצד הצד השני עושה שימוש לרעה באזרחים, בתוכם נשים וילדים, כמגן אנושי כדי להתמודד עם איום הצליפה שלנו. היו לנו לא מעט אירועים שמחבלים שרצו לברוח משדה הקרב תפסו אזרח ורצו איתו, ואפילו רצו עם ילדים שהיוו להם מגן אנושי. 

"בסוף, האיפוק וההבנה של הוראות הפתיחה באש עושים את ההבדל", אומר ארוך ונותן כדוגמה אירוע עבר במהלך מבצע בבית חאנון: "אחד הצלפים זיהה קבוצת נשים צועדת, ושם לב שמספר אנשים נראים מחופשים. בדיעבד, היה נראה שמתחת לבגד של אחד מהם יש משהו שדומה לנשק". ארוך מספר כי "לא אושר ירי משום שהמטרה לא היתה ודאית, אולם בסופו של דבר נחשף שאכן היה מדובר במחבלים שהתחפשו לנשים - ונעו בתוך קבוצת נשים שצה"ל איפשר להן להגיע לאזור מוגן".

ההכשרה המנטלית רלוונטית גם ליום שאחרי השירות. "כל אדם שמבצע ירי כדי לפצוע או להרוג, ולא משנה אם זה דרך כוונת צלפים או נשק אחר, זה עושה לו משהו, זו שריטה. לנפש אין נוסחת קסם. לא תמיד אתה יודע מה עובר לאדם בראש, בלב, איך הוא מעבד את זה", אומרת רס"ן פ'.

"ההכנה המנטלית שעושים לפני הפעילות היא חלק מהעניין. המפקדים עושים עם החיילים גם 'סגירה מנטלית' בסוף כל יום: מדברים ו'מאווררים' אותם. להגיד לך שאני צופה שכולם ייצאו ללא שריטה קלה והכל יהיה תקין? אני מסופקת".

זו בושה ללכת אצלכם לקב"ן?

"לא רק שזו לא בושה, אנחנו מעודדים את זה. היום אתה כבר לא קורא לזה קב"ן. הוא מגיע ביוזמתו, מייצר שיחות, מבין נקודות בעייתיות, ואנשים באים ומדברים. מבחינת הדור של היום זה מקובל ללכת לפסיכולוג, לפסיכיאטר, ואנחנו לא מקלים בזה ראש".

"היום אנשים בכלל, וחיילים בפרט, פחות מתביישים לדבר על כך שקשה להם או שהם צריכים לגשת לעזרה מקצועית בתחום בריאות הנפש", מוסיף אל"מ בן יהודה. "החיילים מרגישים הרבה יותר בנוח לפנות. 

"בעבר היתה סטיגמה קשה ובושה גדולה. ללכת לקב"ן לא היה נחשב דבר חיובי. היום אנחנו במקום אחר בהיבט הזה, כמות מפגשי הקב"ן וכמות הקב"נים נמצאים בעלייה מתונה לאורך השנים, ואנחנו מעודדים את העלייה הזו. מבחינתנו, כל חייל שמגיע לקב"ן, גם אם בסוף אומרים לו שמה שיש לו זה טבעי - עצם זה שהוא פנה וקיבל את הקשב - זה הישג אדיר".

מה בנוגע לתחלואה נפשית בקרב צלפים?

"פרקטית, לא זיהינו פנייה מרובה או פערים מיוחדים בקרב אוכלוסיית הצלפים, ואני מניח שזה נובע מהעובדה שההכנה שמתבצעת על ידי המפקדים - יש לה מרכיבים מבצעיים וגם ערכיים. האם בעולם יש סיכון גבוה יותר לצלפים לפתח תגובות קרב? בהחלט יש. בעולם אנחנו גם רואים צבאות אחרים שבהם הסיכוי לפתח תגובה פוסט־טראומטית הוא גבוה מאשר בצה"ל. ייתכן שזה קשור להבדלים בין הצבאות והאוכלוסיות השונות, ולהכנה המסוימת שעוברים אצלנו".

בן יהודה מספר כי במסגרת תוכנית "ברה"ן קדימה", מוצב כיום קב"ן בכל חטיבה סדירה, מה שמסייע להפחית את הסטיגמה ולהגדיל את הרגישות והנגישות. "ניתן לעבוד כך יותר צמוד עם המפקדים, ולסייע בכל מה שקשור להכנות לקראת אימון, תעסוקה מבצעית וכמובן לשעת חירום".

עוד מספר בן יהודה כי כל לוחם מרובאי 3 ומעלה עובר את הכשרת מג"ן (מוביל גיוס חוסן נפשי), לזיהוי של סימני מצוקה פוסט־טראומטיים ומתן עזרה ראשונה מלוחם ללוחם. כמו כן, הוא מציין כי בשנה האחרונה הוקם בצה"ל ענף שדה וכושר נפשי. "הענף מרכז את כל הנושא של חוסן וכושר נפשי בהיבט המדיניות, וכן אחראי לפיתוח והטמעה של אימונים וסדרות ייעודיות.

"בתקופה האחרונה אנחנו עוסקים בסרגל המאמצים המנטלי, באנלוגיה לסרגל המאמצים הפיזי. המטרה היא לבנות את האימונים באופן מדורג ומותאם לאוכלוסייה, וכך אנחנו מעריכים שגם נטייב את האימון וגם נפחית את הסיכון לפתח סימפטומים של סטרס, לא רק באימון אלא גם ברגע האמת - במלחמה". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו