ויני ויצ'י: שגרירי ישראל בעולם המחר

עם כל הכבוד לנטע ברזילי, מכבי תל אביב בכדורסל או משלחות של צה"ל באזורי אסון בחו"ל, ויש כבוד, אלה שעושים בשקט בשקט הרבה כבוד לישראל, פנים אל פנים מול אזרחי העולם - הם תקליטני הטראנס הישראלים שהפכו למבוקשים מאוד בפסטיבלים שהם צאן ברזל על הגלובוס בעשור האחרון. 

דוגמה חיה לכך הם הצמד האלקטרוני "ויני ויצ'י", מתן קדוש בן ה־35, נשוי פלוס 1, ואבירם סחראי בן ה־32 שיתחתן בקרוב - אורחים רצויים בכל "מחתרת" טראנס במסיבות טבע בישראל, אבל גם בהפקות ענק כמו פסטיבל "טומורולנד" הבלגי ומסיבות־על בארה"ב, באירופה, בברזיל, בסין ולמעשה בכל רחבי הגלובוס. בשיעורי נהיגה קוראים לזה "זינוק בעלייה", וזו הגדרה שמתארת את השלב הנוכחי בקריירה שלהם. הם טסים לחו"ל בתדירות שבה אתם נוסעים לעבודה, וכמו בזוגיות רגילה - רואים אחד את השני כמעט סביב השעון, אבל מופיעים גם בנפרד תחת אותו השם, כי צריך קצת ספייס... 

"חד־משמעית כן, אנחנו לגמרי שגרירים של ישראל", יורה סחראי על אוטומט. "אנחנו ציונים, אוהבי ישראל לכל דבר ועניין, הכי גאים. אנחנו מגינים על המדינה בכל מקום שצריך כמו תקליט שבור, כשאני נכנס לזה אני נכנס לזה עד הסוף. אבל זה לא שיש באמת התנגדות בפועל, זה יותר גיבורי מקלדת. אני יכול נניח לחלוק איזה אירוע עם די.ג'יי מפורסם בחו"ל ואחר כך הוא ישאל אותי אם כדאי לו להגיע לארץ, אם זה מסוכן. ואז אני מתחיל להסביר. אנחנו גיבורי הסברה, זה קורה לנו הרבה".

נתקלתם באירוע קיצוני בהקשר הזה? 

קדוש: "לפעמים אני רואה צילומי מסך של קולגות שלנו, עם הודעות נאצה שהם מקבלים. אנחנו לא ממש מקבלים כאלה".

סחראי: "האמת היא שלא יצא לנו להיתקל בדברים קשים מדי, העולם של המוזיקה הוא עולם של 'גוד וייבס'. כל בר דעת יודע שזה משחקי כוח של פוליטיקה. אנשים פשוטים רוצים רק לחיות בשלום. הייתי למשל בקנדה ובא אלי איזה מעריץ מהוסס שאמר 'אבל רק שתדע שאני מאיראן'. אמרתי לו שהכל בסדר, סבא שלי פרסי, ככה שיש לי צד איראני. הוא היה מבסוט ושם את התמונה בפייסבוק".

קדוש: "פגשנו איראנים, סורים ולבנונים - ותמיד המסקנה של שני הצדדים היא 'אנחנו שכנים'". 

לאחרונה חברכם ארמין ואן ביורן העלה פוסט תמים עם דגל ישראל וקיבל אלפי תגובות נאצה. 

קדוש: "ראינו שהוא העלה בפייסבוק וגם באינסטגרם. הוא ידע מה הולך להיות, אין מה להתרגש. הוא אוהב מאוד את ישראל. אחרי הכל, ישראל גידלה אותו. ישראל היתה הצעד הראשון של רבים מהאמנים האלה, אם זה ארמין או טייסטו. דיוויד לואיס, הבעלים של סוכנות הבוקינג שלנו, שגם ארמין מיוצג בה ושגילה את טייסטו, סיפר לנו שישראל היתה הראשונה שהאמינה בהם לפני כולם, ופתחה להם את הדלתות. לא היה טייסטו בלי ישראל".

• • •

כמה ממרכיבי התפריט המרשים של הצמד, על קצה קצהו של המזלג הפסיכדלי: הרמיקס שלהם לשיר "Free Tibet" של "Hilight Tribe", שנחשב לפריצה הגדולה שלהם בתחום, זכה להצלחה מסחררת וצבר עד כה 72 מיליון צפיות ביו־טיוב. לאחר שנודע להם שמפיק הטראנס הבינלאומי והדי.ג'יי ההולנדי ארמין ואן ביורן (מקום שני ברשימת הדי.ג'ייז הטובים בעולם של המגזין הנחשב "DJ Mag") משתמש תדיר ברמיקס שלהם, הם אזרו אומץ ופנו אליו ישירות כדי לשתף פעולה. 

החיבור הזה הוליד את הטרק "Great Spirit", שהיה לאחד המצליחים ביותר של אותה השנה בתחום האלקטרוני, ואף הוא עומד היום על 72 מיליון צפיות.

שיתוף הפעולה הזה הוביל לחיבורים מרשימים אחרים, בין השאר עם סטיב איוקי (מקום תשיעי ברשימה של "DJ Mag") ודימיטרי וגאס ולייק מייק (מקום שלישי). היום אמנים מהשורה הראשונה כבר פונים אליהם בהצעות מפתות לשיתופי פעולה שונים, והם נאלצים לסרב בשל לו"ז צפוף, חוסר עניין או שיקולים אמנותיים אחרים.

מאז הם הספיקו להופיע בכל פסטיבל מוזיקה אלקטרונית נחשב בעולם, שבהם "אולטרה מיאמי", "לייף אין קולור" ו"סטייט אוף טראנס", ולחמם הופעות ענק של כמה מהאמנים המצליחים בעולם.

המגזין "DJ Mag" שיבץ אותם במקום ה־72 ברשימת הדי.ג'ייז המובילים בעולם בשנת 2017, כשכשבנימוק לבחירה, נכתב כי "מאז פרץ בדהרה לסצנה ב־2013, הדואו ויני ויצ'י הפך במהירות לפנים החדשות של הז'אנר".

גולת הכותרת של הקריירה שלהם, נכון לרגע זה, היא הופעה בבמה המרכזית של פסטיבל "טומורולנד", מהגדולים והוותיקים בעולם, והיותם הישראלים הראשונים שזוכים לכבוד הזה. 

הפסטיבל נמשך על פני שני סופי שבוע רצופים עם כ־400 אלף מבקרים, ומנגנים בו כ־400 מוזיקאים על פני 15 במות. דומה שעבור ויני ויצ'י, שפתחו את הסט בפסטיבל עם קטע ששילב בתוכו את עפרה חזה, זו רק ההתחלה.

ויני ויצ'י בפסטיבל "טומורולנד", השנה. "אמרנו לא לשיתופי פעולה, היום כולם פונים אלינו" // צילום: Alive Coverage Marc van der Aa

אבל כמו שקורה לעיתים במצבים מן הסוג הזה, התחושה של הצמד בשנים האחרונות היתה שאין נביא בעירם ושהם לא זוכים להכרה בישראל כפי שהם מוכרים בחו"ל. בראיונות הבודדים והזניחים שנתנו השניים עד היום, הם טענו שוב ושוב שלא מכירים אותם בארץ כי התקשורת פה "לא מפרגנת". כעת, זמן קצר לאחר שהצטרפו למשרד יחסי ציבור רציני, שבו חתומים בין השאר גם סטטיק ובן־אל תבורי ורותם כהן, הם מתרככים.

סחראי: "התקשורת יכלה לפרגן יותר, זה בטוח, אבל האמת היא שמלכתחילה כיוונו יותר לעולם מאשר לישראל. לא התמקדנו בקטע הזה של יחסי ציבור. גם מה שאמרנו אז נכון, אני חושב שמגיע לנו הרבה יותר פרגון מהתקשורת בארץ, אבל גם מהצד שלנו לא חיפשנו את זה יותר מדי. חשבנו על העולם, על ההופעות הגדולות".

עוד לפני שבישלו מיקסים, קדוש וסחראי התבשלו עם עצמם בתיכון. סחראי היה בן 15 וקדוש בוגר ממנו בשנתיים. עם משיכה זהה לטראנס התחיל הפרויקט "ססטו סנטו" ("החוש השישי") עם הצלע השלישית איתי ספקטור. ב־2011 חזר ספקטור בתשובה ולפני חמש שנים ייסד הצמד את ויני ויצ'י. 

"באנו מהמקום הכי פשוט", אומר סחראי, "בלי קיצורי דרך. אף אחד לא בא ואמר לנו - קח כסף, קח קשרים, קח אולפן. את הכל בנינו בעצמנו. גם למידה מוזיקלית למדנו לבד. זה סיפור של עבודה קשה. באנו מעפולה, אבל זה לא שאיזה נסיך מצא אותנו והפך אותנו למה שאנחנו. הטרק הראשון שעשינו הצליח. הרבה פעמים הרכבים עוברים המון שנים של ניסוי וטעייה עד שיוצא השיר הראשון, אצלנו זה פשוט התגלגל. גם בהרכב הראשון היתה הצלחה לא מבוטלת, היה אלבום זהב. אבל עם ססטו סנטו פשוט התגלגלנו". 

סחראי מעיד שוויני ויצ'י התחיל במקום "הכי אותנטי", כהגדרתו, "לפתוח דף חדש, טיפה לרענן את עצמנו מוזיקלית וגם להתנער ממשקעי העבר, אחרי עזיבת השותף השלישי. לא ציפינו, אבל כן באנו עם ניסיון, וזה מה שפרץ גבול אחרי גבול. הגענו לוויני ויצ'י הרבה יותר בשלים ומוכנים, באנו עם סוג של תוכנית בראש במידה מסוימת. אבל להגיד שחשבנו שזה יגיע לאן שזה הגיע? ממש לא".

• • •

את התשובה לשאלה המסקרנת מהו הסכום הגבוה ביותר שקיבלו עבור הופעה בודדת, כמעט בלתי אפשרי לחלץ מהם. "זו השאלה הכי ישראלית שיש!" מתקוממים השניים בחיוך ואז מתלבטים. "בשקלים או בדולרים? אתה יכול לכתוב ש... בוא נגיד שאלו סכומים שלא מכירים בישראל... אתה יכול לרשום שזה עומד בשורה אחת עם הזמרים הכי גדולים בארץ". בסוף הם מתרצים ומגלים שמדובר ב"כמה מאות אלפי שקלים" להופעה יחידה, אבל מסייגים שזה לא הסכום שהם דורשים, חלילה, אלא הסכום הכי גבוה שקיבלו עבור הופעה מסוימת. 

סחראי (במרכז) עם הדי.ג'ייז ארמין ואן ביורן (משמאל) ואלוק // צילום: Alive Coverage Marc van der Aa

הם מגדירים את עצמם ישראלים פטריוטים ועפולאים גאים, אך לעומת כמות הזמן שהם מבלים בטיסות להופעות בכל רחבי העולם, נכון יותר לתאר אותם כ"שגרירים של ישראל", ולהם אין שום בעיה עם ההגדרה הזאת.

דבר בחזותם ובהתנהלותם של קדוש וסחראי אינו מעיד על הצלחתם העצומה, וגם לא על הסטריאוטיפ הסאחי המקובל על חובבי מסיבות טבע ופסטיבלי טראנס. למרות שראו עשרות אלפים מול העיניים, הם עדיין מופיעים מדי פעם במסיבות מחתרת בארץ שעוברות מפה לאוזן. רחוק שנות אור מהאצטדיון של קבוצת הכדורגל אייאקס, למשל, או מהבמות העצומות של "טומורולנד" בבלגיה ובברזיל.

אז למה להם לחלטר אם העסק דופק כמו שצריך? סחראי מודה שהם "כבר עושים את זה פחות, אבל אם יש אירוע איכותי אז בכיף. חשוב לנו מדי פעם לתת את האמת שלנו שם".

קדוש: "זו ההתחלה שלנו, ככה בנינו את עצמנו. צריך לזכור מאיפה באנו".

ההצלחה אולי זוגית, אבל הם עובדים גם בנפרד. פרנסה. "עושים דאבל בוקינג", מודה סחראי וקדוש מאשר, "בסוף השבוע הקרוב הוא עושה אירופה ואני סן פרנסיסקו וקנדה. יש אירועים שאי אפשר לוותר עליהם, ואנחנו מתעניינים מה היה במופע של השני, שואלים איך הקהל הגיב. חייבים לדעת". 

קדוש: "אני זוכר שפעם הוא הופיע באולטרה מיאמי, ואני הופעתי באתר סקי בצרפת, ראיתי אותו בלייב מול כל האנשים וכולי דמעות בעיניים. גם אחרי כל כך הרבה הופעות אי אפשר להגיד 'יאללה, נגמרה ההופעה, הכסף נכנס, וזהו', עדיין אכפת לנו. כשהוא אומר שההופעה טובה אני מבסוט".

סחראי: "רק בסופ"ש האחרון היו לי שבע טיסות".

קדוש: "הרבה פעמים אנחנו לוקחים מטוס פרטי בתוך אירופה אם צריך".

אתם לא רבים בתוך כל האינטנסיביות הזאת? 

קדוש נחרץ: "תשמע, אנחנו 16 שנים שותפים, נשבע לך שאפשר לספור על יד אחת כמה פעמים התווכחנו, וזה אף פעם לא מגיע למקום של מריבה אפילו. יש לנו כבוד אחד לשני, ובה בעת אנחנו אנשים שמנסים להנמיך את האגו שלנו ולהיות 'דאון טו ארת'', תמיד טובת הלהקה מונחת לפנינו".

סחראי: "אנחנו יודעים שכל מה שהשני חושב, גם אם זה לא בדיוק מה שאני חושב - זה נטו לטובת שנינו. זה עוזר לנו להגיע למסקנה טובה יותר אם אנחנו בחילוקי דעות כלשהם".

במהלך השיחה מתפלק לסחראי מדי פעם "ברוך השם", והקרבה לדת היא לא משהו שזר להם, ראו ערך השותף השלישי איתי ספקטור שכאמור חזר בתשובה. אמנם פיית'לס התוו את ההמנון "גאד איז א די.ג'יי", ואמנם חוויית ה"חפירות" בטראנס היא לעיתים על־חושית, אך סחראי וקדוש לא מתכוונים להפסיק לעבוד בשבת. "אני אדם מאמין, אם יוצא לי לעשות כבוד לאבא וללכת איתו לבית הכנסת, אז בכיף", אומר סחראי. "אני לא מאמין באופן שאותו הדת מכתיבה לנו. יש לי את האמונות שלי ואת הדרך שלי", מסייג קדוש. "בוא נגיד ככה, אנחנו לא אוכלים חזיר", מסכם סחראי. 

אבל לא תוותרו על הופעה בשבת.

"נכון, אבל כן קיבלנו הצעות גדולות מאוד בעבר להופיע ביום כיפור, גם בימים שבאמת היינו צריכים את ההופעות הגדולות האלה, ולא עשינו את זה".

יש עוד הצעות שקיבלתם וסירבתם להן?

קדוש: "אמרנו 'לא' לשיתופי פעולה מסוימים ודברים דומים". סחראי מבקש לחדד: "זה לא שאמרנו שלא מכבדים או משהו כזה, פשוט פחות מתאים מוזיקלית, לא משהו עקרוני".

פניתם בעצמכם לוואן ביורן. יש אמנים נוספים שתפנו אליהם?

"היום כבר כולם פונים אלינו. זאת האמת. יש לנו רשימה ענקית של אמנים שרוצים".

יכול לפרט?

"המון דברים מתבשלים, עזוב".

• • •

נקודה יצירתית מעניינת נוגעת ליום שאחרי הרגע שבו אמן מוציא שיר או טרק שמתגלה כלהיט. איך נשארים רלוונטיים ולא נופלים לקלישאה שלפיה מכאן אפשר רק לרדת. סחראי וקדוש ערים לכך.

"ברגע שאתה מוציא להיט גדול מאוד, זה הרגע הכי גדול של הקריירה שלך, אבל אתה לא מודע לזה שבתוך חודש זה הופך לסוג של מחסום יצירתי קצת. כי אין מה לעשות, אתה מביא את הלהיט הזה, גדלת מאוד ועכשיו כולם מצפים ממך שתביא עוד ועוד להיטים כאלה, וזה קצת מגביל יצירתית. אבל אנחנו באמת מנסים כל הזמן להילחם בזה ולמצוא את הדבר הבא", מסביר סחראי.

קדוש: "אי אפשר לרצות את כולם, זה בטוח. לאנשים תמיד יש מה להגיד, תוציא להיט - יגידו שהתמסחרת. תעשה אנדרגראונד - יגידו שהתקלקלת. אנחנו מנסים לאזן בין כל העולמות, ואנחנו שלמים עם מה שאנחנו עושים".

נפגעתם מביקורות שליליות?

סחראי: "אולי בהתחלה, אבל התרגלנו לזה. אתה מבין שהיום לכולם יש מקלדת וכולם שופטים ולכולם יש דעה ויש פלטפורמה להוציא את הדעה הזאת, ויש הרבה אנשים לא חכמים שם בחוץ. נתקלתי במישהו שרשם משהו, ואחר כך יצא לי במקרה לפגוש אותו מאחורי הקלעים של הופעה. ישר הוא קפץ ואמר 'אני מעריץ גדול שלכם'. היום כולם גיבורי מקלדת". 

קדוש: "ככל שאתה יותר גדול, יהיו לך יותר שונאים. אם לא ניערת מספיק את האדמה ולא שינית, אז כנראה עשית משהו מאוד ממוצע".

אחרי תקופה ארוכה של פעילות שכרתם יחצ"ן. זה סימפטום של התמסחרות. 

סחראי: "זה לא כזה נכון להגיד. גם כשדיברנו איתו (היחצן; ר"י) אמרנו שאנחנו לא רוצים משהו אינטנסיבי בכלל. אנחנו לא רוצים שיזהו אותנו ברחוב. טוב לנו עם האנונימיות, אנחנו לא רוצים להיות מגה סלב, שלא יקפיצו אותנו מדי מעל הפופיק. אבל כן, חשוב להיכנס קצת יותר לתודעה".

עם הגודל בא התיאבון, ובאותה נשימה השניים קורצים למלהקים בתוכניות ריאליטי מוזיקליות, ולא פוסלים לשבת על כס השיפוט, היה ותגיע הצעה. 

"לא הייתי שולל את זה בכלל", אומר קדוש בכנות. "אני הרי נהנה לצפות בתוכניות האלה, ותמיד כשאני צופה אני מן הסתם נותן דעה ביני לבין עצמי על מה שקורה בכל מקרה".

סחראי: "רק אתמול דיברנו על זה, ראינו את 'אביב או אייל', ואי אפשר שלא להגיד על ההיא שהיא מזייפת ועל ההוא ששובר את השיר..."

קדוש: "כל עוד מדובר בדעה מקצועית שלנו, אז למה לא. אנחנו גם אנשים שמגיעים ממקום אחר, זווית אחרת, זה מעניין".

"תוכנית השנה שלנו היא 'מי זו אמריקה?' של סשה ברון כהן", מכריזים שניהם.

באירוויזיון יצא לכם לצפות?

סחראי: "בדרך כלל אנחנו לא צופים, אבל השנה צפינו בגלל נטע, שלדעתי היא פשוט אמן שונה ומרענן. מהרגע שראיתי אותה, אמרתי שיש לה פוטנציאל לזכות באירוויזיון".

קדוש: "אנחנו כל כך מעריכים חשיבה מחוץ לקופסה, והיא עשתה את זה בגדול. זה לדעתי בא לפני כישרון, לפני סאונד, לפני הכל. זה הכי מאפיין אותה ובגלל זה היא זכתה".

סחראי נזכר באנקדוטה משעשעת שחוו עם הקולגות הרציניות שלהם בתעשיית הטראנס, בהקשר של האירוויזיון. 

"יש לנו קבוצה של די.ג'ייז, שכולם כאלה 'כבדים', אנדרגראונד. ביום של האירוויזיון כולם שם נהיו 'פרחות' בשנייה, מופרעים על נטע. צעקו במהלך השידור, 'מה, איך הוא לא נתן לה נקודות?!'... נקרענו. צחקנו שאם עולם הפסיי־טראנס היה רואה את ההתכתבות הזאת של כל הדי.ג'ייז פה, היו פדיחות".

"אנחנו גיבורי הסברה". ויני ויצ'י // צילום: רמי "דיאבלו"

• • •

לאחרונה עלו מסיבות הטבע בישראל לכותרות, בהקשרים שליליים של משתתפים שמתו בשל נטילת סמים או התנהלות לא אחראית של מארגנים. קדוש וסחראי סבורים שיש מידה רבה של התחסדות וגלגול עיניים, תרתי משמע, בכל מה שקשור לעיסוק בנושא הזה מצד התקשורת הממוסדת ומי שמחוץ לתעשייה. "סמים יש בכל מקום", פוסק סחראי. שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה כל עוד הוא לא מפריע לאף אחד". 

קדוש מסכים. "פעם זה היה באמת זיווג יחיד, טראנס וסמים. היום כל הבילויים באים עם סמים". 

אתם בעד לגליזציה?

"כן".

אורן חזן אמר שהוא מת עליכם.

קדוש: "לא יצא לפגוש אותו, רק ראינו אותו במסיבה עם סטיב איוקי" (די.ג'יי יפני שהופיע לאחרונה בישראל; ר"י). 

תצביעו לו?

"אם הוא עומד בראש מפלגה, אז לא".

חברי הצמד מתרחקים מפוליטיקה כמו מאש בשדה קוצים, קדוש מכריז "אני לא מצביע" וסחראי מחרה־מחזיק אחריו: "אנחנו לא מתעסקים בזה בכלל. זה לא המקום שלנו לדבר על זה וזה לא מעניין אותנו. בבחירות האחרונות לא הייתי בארץ. 

"אנשים מדברים אחרת כדי למשוך את ההקשבה שלך, ובסוף עושים אותו הדבר. זה מרגיש לי כמו בזבוז של הזמן שלי".

אבל אמרתם שבחו''ל אתם "שגרירים של ישראל".

סחראי: "נכון, אנחנו אוהבים את ישראל, בלי קשר לפוליטיקה. נניח אדם בעל דעות שמאליות, הוא לא אוהב את ישראל? בטח שאוהב. אנחנו ישראלים ואוהבים ישראל בלי שום קשר לפוליטיקה".

דומה שוויני ויצ'י, בעיצומה של ההצלחה, לא חושבים יותר מדי קדימה, וגם אם כן - לא בוער להם לדון בשאלה מתי הם מתכוונים לתלות את האוזניות על הקונסולה ולהתמסר לחיי משפחה, או להבדיל - להפקה מוזיקלית. 

די.ג'יי סקאזי (אשר סוויסה) לדוגמה, אולי הקולגה הכי מזוהה עם טראנס והכי מוכר בישראל ובעולם, מצהיר בכל הזדמנות שהיה שמח לזוגיות ארוכה ויציבה שתוביל להקמת משפחה, ובעתיד הרחוק יותר לעסוק בהפקה מוזיקלית של אמני טראנס ואחרים. ב"ויני" הסטטוס המשפחתי אמנם יציב יותר, אבל עדיין לא מאיים על הקריירה.

מתן, לך יש ילד. זה מגביל אותך?

קדוש: "ברור, חד־משמעית. זה עולם ומלואו. זה גיים צ'יינג'ר, הוא בן שנה. זה עוד אחריות ועוד עבודה".

ואתה לוקח את המשפחה לחו"ל?

"אני לוקח את האישה, מעדיף שלא את הילד, בגלל הטראומה בטיסות של תינוקות שצועקים לי באוזן. לא רוצה לעשות את זה לאנשים".

ומה לגבי העתיד? "ההחלטה מתי לפרוש משתנה כל הזמן", הם מודים, "לפעמים אנחנו אומרים שעד התאריך הזה והזה יספיק לנו, ואז בשיחות עם די.ג'ייז מבוגרים פתאום אנחנו חושבים אחרת. ת'כלס בסוף אנחנו תמיד מגיעים לאותה מסקנה - בשלב מסוים נהיה חייבים להוריד הילוך, אבל בטוח שנמשיך לנגן". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו