"היחס כלפי האקדמיה בישראל סכיזופרני"

ארווין רובינזון מנהריה הקיץ משנת חלום במעבדת השינה של פרופ' פרץ לביא כששתי מילים תקועות בראשו: Military Carbide (קרבייד - תרכובות פחמן עם יסוד כימי אחר). למר רובינזון היו חלומות יוצאי דופן, חלקם התכתבו לעיתים עם המציאות, אולם הפעם לא היה לו שמץ של מושג מאין הגיח צמד המילים המסתורי. כמה שעות מאוחר יותר אירע האסון התעשייתי רב הנפגעים בעיר בופאל שבהודו, במפעל לייצור חומרי הדברה של חברת "יוניון קרבייד".

"אני לא אומר שניתן לנבא את העתיד על ידי חלומות. זה קרה בשנת 1984, וזה היה צירוף מקרים נדיר ביותר. מדוע עלתה המילה 'קרבייד' אצל האיש הזה? אינני יודע", אומר היום במרחק הזמן לביא, פסיכולוג שבמשך שנים עסק בחקר השינה, שימש בהמשך דיקן הפקולטה לרפואה בטכניון, ומשמש כיום נשיא הטכניון.

אגב, זו לא היתה הפעם היחידה שבה מר רובינזון חזה את העתיד בחלומותיו. חלום אחר שלו עסק בחציית המון בלאן בכיוון ובזמן שמעולם לא נעשו, זמן לא רב לפני שהדבר התרחש במציאות. אז הסביר זאת לביא בכך שרובינזון עצמו היה בעברו מטפס הרים, ולמעשה השתוקק לטפס על ההר המדובר בעצמו. 

"החלומות האלה, ועוד רבים אחרים, מראים שמנגנון יצירת החלומות הוא אינו מנגנון סטנדרטי, קלט ופלט", מסביר לביא. "שנת חלום", הוא ממשיך, "היא המצב היחיד שבו אין תקשורת בין שני חלקי המוח - ההמיספרה השמאלית שהיא המוח המדבר, וההמיספרה הימנית שהיא המוח ההוליסטי. מכיוון שהצד הימני קשור יותר לחלומות, ייתכן מאוד שחלק גדול מהביזאריות של החלומות וההיגיון העקום הוא משום שלא ניתן לתרגם לשפה את המראות של המוח החצוי".

האם נעשתה התקדמות משמעותית בנושא מאז התובנות של פרויד בשלהי המאה ה־19?

"האינטואיציה של פרויד לקחת את החלום ולמקם אותו במעמקי המוח האנושי היתה פריצת דרך. עד פרויד, חלומות לא נתפסו כמשהו שנוצר על ידי המוח האנושי, אלא מעין מסרים שבאו מבחוץ. פרויד היה זה שאמר שהחלומות הם, למשל, ביטוי למשאלות. אבל האמת ההיא שמאז לא נעשתה התקדמות רבה בהבנת תהליך יצירת החלום ומשמעותו. 

"אנחנו יכולים לזהות בשינה את תקופות החלום, ואז להקיץ אנשים ולקבל דיווחים על חלומות. אבל איך נוצר החלום ומה החוקים של יצירת החלום, האם לחלומות יש תפקיד משלהם או שהם תוצר לוואי של מצב מוחי פיזיולוגי - בזה כאמור לא עשינו הרבה התקדמות".

נחשפת לאורך הקריירה לחלומות רבים של אנשים. על פי רוב, על מה חולמים אנשים?

"חוקר צרפתי בשם מישל ז'ווה, גדול הנוירופיזיולוגים שעסקו בשינה, אסף על עצמו כ־8,000 חלומות. כשהוא עשה ניתוח תוכן התברר לו שזה ייצוג עולם התוכן שלו בערות. בשנות ה־80 מחקר שנעשה בטכניון מצא שהנושא הנפוץ ביותר בחלומות של סטודנטים בטכניון הוא מילואים. אחר כך הגיע נושא של ציונים, והנושא השלישי בתדירותו עסק במין השני. אנחנו חולמים על דברים שנמצאים סביבנו, מטרידים אותנו ומעסיקים אותנו בחיי היום יום".

 

"אספקט מסחרי גס"

אם החלומות מייצגים את עולם התוכן שלנו בערות, נראה כי בשנים האחרונות לביא בן ה־69 חולם בעיקר על הטכניון. הוא הנשיא הראשון בתולדות המכון הטכנולוגי שיתחיל שנה עשירית (ואחרונה) בתפקיד, במסגרת הקדנציה השלישית שלו.

"המחקר היה עבורי הדבר הכי חשוב עד שנעשיתי נשיא. ברגע שאתה נשיא, הסיפור משתנה לחלוטין. אתה קם בבוקר והולך לישון כשהדבר היחיד בראש שלך זה טכניון, טכניון, טכניון. אחרת לא ניתן לבצע את התפקיד הזה". 

ואם לשפוט לפי הדירוגים, עבודתו של לביא מוצלחת. הטכניון שומר בשבע השנים האחרונות על מיקומו במאייה הראשונה של האוניברסיטאות המובילות בעולם לפי דירוג שנחאי, ובדירוג האחרון רשם עלייה של 16 מקומות למקום ה־77, הראשון מבין המוסדות הישראליים.

 

"דירוג שנחאי מגוחך". הטכניון בחיפה // צילום: רוני שיצר

 

אלא שללביא ביקורת רבה על הדירוג הסיני. "הדירוג הזה מצחיק, הוא פשוט מגוחך", הוא אומר. "הדירוג מורכב משישה מדדים: כמה בוגרים קיבלו פרס נובל ומדליית פילדס, כמה חברי סגל קיבלו פרסים אלה, חוקרים שפרסמו מאמרים המצוטטים ב־21 קטגוריות ('היי־סיי'; ר"פ), מספר הפרסומים ב'סיינס' וב'נייצ'ר', דירוג המאמרים בשני מאגרי מידע, ומדד שמשקלל את הביצועים לגודל האוניברסיטה.

"ביקשתי ממוסד שמואל נאמן בטכניון לבצע ניתוח מה הסיבות לנפילה ולעלייה בשנתיים האחרונות. זה מצחיק - בארבעה מתוך ששת המדדים לא זזנו מילימטר. עלינו בעוד שניים־שלושה פרסומים ב'סיינס', וב'היי־סיי' היו לנו שניים, ועכשיו יש לנו ארבעה. זה הכל. אתה יכול לשפוט איכות של אוניברסיטה על סמך שני חברי סגל שפרסמו עוד טיפה ולכן הם נכנסו לקבוצת עילית, או פרסומים בשני עיתונים מדעיים שבשנה אחת עמדו על 56 ובשנה אחרת עמדו על 58? זה הזוי, מטורף. הרעש שעושים מהסיפור הזה בנפילה למקום ה־93 ב־2017 בגלל שהיו לנו שני מאמרים פחות, והעלייה ל־77 בגלל שהוספנו עוד שני חוקרים לקבוצה הזאת - מטורף".

אתה טוען שהדירוג מגוחך. מצד שני, הוא מכניס את כל המערכת לתזזית.

"זה עניין של יחסי ציבור. התקשורת מנפחת את זה וממשלות מסתכלות על זה. שני הדירוגים הבריטיים המובילים, QS והדירוג של ה'טיימס' הלונדוני, לוקחים בחשבון כמה סטודנטים זרים וחברי סגל זרים יש באוניברסיטה, ואת יחסי הסגל עם הסטודנטים. אתה יודע למה? כי הם מתפרנסים מייעוץ לאוניברסיטאות איך לגייס סטודנטים וחברי סגל. 

"לפני שנתיים אני מוזמן לסינגפור על ידי ה'טיימס אוף לונדון', כדי להרצות ולהשתתף בארוחת צהריים עם ועדת העורכים שלהם. חלק מהציון שלהם מורכב מפופולריות, שם יצאנו במקום 300, כאשר במחקר יצאנו במקום 70. שאלתי אותם - 'תגידו לי, איך אתם מסבירים את זה? אולי אתם שואלים פופולריות רק באיראן? תגידו לי איפה אתם שואלים, ואת מי אתם שואלים'. היתה דממה. אמרתי להם - 'אתם עסק מסחרי שמנצל את הדירוגים כדי למכור לאוניברסיטאות חברי סגל וסטודנטים, ואתם מקבלים עמלה על זה. במזרח הרחוק הדירוגים הם דת'". 

מה המסר שלך מהדירוגים האלה?

"שבע שנים אנחנו נמצאים בטופ 100. אני לא חושב שאנחנו יכולים להיות בטופ 20. אי אפשר להתחרות בכוח המשיכה של האוניברסיטאות האמריקניות ושל אוקספורד וקיימברידג'. 

"אז מצד אחד יש דירוגים מוסווים משום שיש להם אספקט מסחרי גס, ואף תחקיר לא נעשה על זה, ומצד שני יש את שנחאי, שזה ממש מגוחך. אצלנו שנה אחת היא עדות לכישלון האקדמיה ושנה לאחר מכן מדברים על ההצלחה המדהימה של האקדמיה. זה מה שהוציא אותי מדעתי, ואנשים לא אוהבים לשמוע את זה. יש יחס סכיזופרני כלפי האקדמיה במדינת ישראל. מצד אחד כולם מתגאים ומשבחים כשאנחנו יוצאים גבוה בדירוג. מצד שני - אנחנו קרטל, להגדרתם, ואל קרטל צריך להתייחס בהתאם".

 

קבוצת תרגול בקהיר

לביא נולד בפתח תקווה. אביו, שהיה בצבא הקבע, נהרג בתאונה כשהיה כבן 3. לאחר כמה שנים נישאה אמו, והמשפחה עברה להתגורר בזכרון יעקב. הוא למד לתואר ראשון בפסיכולוגיה וסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב, והמשיך לתואר שני ולדוקטורט בפסיכולוגיה פיזיולוגית באוניברסיטת פלורידה. בהמשך ייסד בטכניון את המרכז לרפואת השינה למחקר, אבחון וטיפול בהפרעות שינה. כיום הוא מתגורר בחיפה, נשוי לד"ר לינה לביא, ביולוגית של התא, ולהם שלושה ילדים ושבעה נכדים. בזמנו הפנוי הוא מצלם וקורא.

את המחקר שלו הוא נאלץ כאמור לזנוח כדי שיוכל להוביל את הטכניון, בימים שבהם שאלות רבות עולות סביב יעילותה ונחיצותה של האקדמיה. לאחרונה אף פורסם כי חברות טכנולוגיה רבות דוגמת אפל, גוגל ו־IBM אינן מחפשות בהכרח מועמדים בעלי תואר אקדמי, הן למשרות ניהול בכירות והן לתפקידים זוטרים. אלא שפרופ' לביא סבור שערכו של התואר האקדמי אינו נמצא בירידה.

"כשאני שואל היום בוגרי טכניון - מנכ"לים ומובילי טכנולוגיה - בסיליקון וואלי, בבוסטון, בתל אביב או בחיפה, מה הטכניון נתן להם - הם אומרים שהטכניון נתן להם רוחב יריעה וכלים לפתור בעיות 'שלא ידענו שהן קיימות'. וזה חוזר על עצמו בקרב מספר רב של אנשים. אפשר להיות מפתח בלי הכשרה טכניונית, אבל יש לך חסמים, תקרת זכוכית מאוד ברורה. אם אתה רוצה לפרוץ דרכים ולעצב את הטכנולוגיה של מחר, אתה חייב חינוך רחב ומעמיק". 

מתלוננים על כך שהלימודים במערכת החינוך לא השתנו כבר שנים, שאין הכנה לעולם האמיתי. גם הלימודים באקדמיה לא השתנו כבר זמן רב. 

"נבחרנו כמספר אחת בעולם על ידי ה'Times Higher Education' בהכשרת סטודנטים לעידן הדיגיטלי. אין לי שום ספק שהטכניון הוא בין המובילים בעולם בתחום הזה. אנחנו לא מוציאים אנשים חד־ממדיים. הרעיון הוא להוציא אדם שיש לו אופקים רחבים ומסוגל להתמודד בכל מסגרת.

"החינוך המדעי בעתיד יהיה חינוך אישי. כמו שיש היום רפואה מותאמת אישית, בעוד 20 שנה יהיה גם חינוך מותאם אישית. אתה תקבל תוכנית לימודים שתואמת את כישוריך ואת קצב ההתקדמות שלך, ותוכל להרחיב את האופקים באותם תחומים שאתה מעוניין ורוצה בהם, עם בסיס מאוד רחב. כבר מתחילים לראות את זה".

נצטרך להגיע לכיתה? לקמפוס?

"לא תמיד. חלק תוכל לעשות בבית, אולי תגיע לכיתה לקבוצת דיון. ברוב החברות שעוסקות בטכנולוגיה ומפתחות טכנולוגיה - העבודה נעשית בקבוצות. הממציא תומאס אלווה אדיסון, שישב בחדר החשוך שלו והרכיב את נורת החשמל - זה עבר מהעולם". 

ציינת בעבר שהלמידה לא מסתיימת עם הענקת התואר, ושיש לעדכן את הידע של הבוגרים. זה נכון בעיניך להפוך אותם למנויים לכל החיים?

"אם סיימת הנדסת חשמל לפני 20 שנה, יש היום תחומים חדשים. פה יהיה מקום לקורסים המקוונים, מו"קים (Massive Open Online Courses; ר"פ). אתה נרשם באינטרנט ועושה את זה בזמנך החופשי. זה לא יעלה כמו קורס שנתי. המו"ק הראשון שהוצאנו היה בערבית, של פרופ' חוסאם חאיק, אחד מבני הסמכא העולמיים בתחום הננו־טכנולוגיה. ידעו שהוא מהטכניון בישראל, והוא קיבל מכתבים שאמרו לו, 'לא יכול להיות שאתה פרופסור בטכניון, הרי הטכניון לא מקבל ערבים, איך ייתכן שאתה מציג את עצמך כערבי?' הזוי. היתה קבוצת תרגול בקהיר. בקטאר נרשמו סטודנטים לקורס של הטכניון".

 

סין במקום ניו זילנד

תקציבו של הטכניון עומד כיום על 414 מיליון דולר. תקציבן של האוניברסיטאות האמריקניות המובילות, למשל, עומד ברוב המקרים על מיליארדי דולרים, והתקציב השנתי של חלקן גבוה לעיתים מכל תקציב ההשכלה הגבוהה של מדינת ישראל. אלא שלדברי לביא, זה אינו היתרון היחסי היחיד שלהן.

"כולם שואלים אותי איך ייתכן שאוניברסיטאות אמריקניות תמיד מובילות בעולם. הגדולה שלהן היא שהן מהוות כוח משיכה למוחות המובילים בעולם. קח היום כל מחלקה להנדסה לתואר שני ושלישי בכל אוניברסיטה בליגת הקיסוס - 75 אחוזים מהסטודנטים לתואר שני ושלישי בהנדסה ומדעים אינם אמריקנים. בקורנל, 40 אחוזים מחברי הסגל לא אמריקנים, אותו דבר קורה באירופה. זו משיכת מוחות".

הם מושכים גם מאיתנו.

"אני לא מתלונן על בריחת מוחות. בתקופה שלי הצלחנו לגייס יותר מ־250 חברי סגל צעירים. חצי מהטכניון היום הוא חדש. יש לנו היום קרוב ל־570 חברי סגל, מתוכם 220 גויסו בתשע השנים האחרונות. מיטב הנוער. איך הגענו למקום הזה בדירוג? זה החבר'ה הצעירים האלה. אני לא אומר שאין בריחת מוחות, יש בריחת מוחות מכל מדינה בעולם. אז יש ישראלים בארה"ב ובאירופה, אבל אין אירופאים ואמריקנים שבאים לארץ". 

לדברי לביא, הבעיה אף רחבה יותר. "האיראנים, הטורקים והסעודים בכלל לא רעים. בכמה תחומים, המספר האבסולוטי של פרסומים מדעיים באיראן עולה על שלנו, ואיכותם משתפרת משנה לשנה. נשיא המכון הטכנולוגי של קליפורניה, 'קל־טק', מהנדס צרפתי במוצאו, עזב ב־2013 את התפקיד לפני תום הקדנציה שלו, כדי להיות נשיא אוניברסיטת 'קינג עבדול' בסעודיה. הייתי אורח של קל־טק ושאלתי אותם מדוע. ענו לי ש'יש לו 10 מיליון סיבות'".

איך מדביקים את המהפכה הזאת?

"זו מהפכה מאוד מדאיגה. אנחנו צריכים להיות הרבה יותר פתוחים. מדוע אפשר לקבל שחקני כדורסל זרים ולגייס אותם, ואני לא יכול לגייס מחר עוד 20 חברי סגל בינלאומיים ללא הבדל של דת וגזע? 

"פתחנו קמפוס בסין, בעיר שנטאו, מחוז גואנגדונג. החשש הכי גדול שלי היה איך אביא חברי סגל, לא מהטכניון. זה מקום די מבודד בסין, עיר קטנה, 6.5 מיליון תושבים. פרסמנו מודעות שאנחנו מחפשים חברי סגל בינלאומיים, ובחודשיים היו לנו 630 מועמדים. 630. אני מראיין אותם ושואל אותם, 'למה? למה לעזוב את ניו זילנד, אוסטרליה וקנדה?' והם ענו, 'אני רוצה שהטכניון יופיע בקו"ח שלי'.

"אם נפרסם כך בישראל - נהיה מוצפים. אנחנו לא עושים זאת משום שברגע שיגיע נושא הקביעות, נצטרך להתמודד עם שר הפנים. היום אוכלוסיית היעד של האוניברסיטאות המובילות היא כל העולם. בישראל, הוות"ת והמל"ג הכירו כיום בחשיבות המחקר, יש הקצאה נדיבה יותר של כספים, אבל צריך לפתוח את העולם האקדמי ולאפשר לחוקרים מובילים להגיע".

למרות המורכבות, הישגי הטכניון מדברים בשטח. ב־20 השנים האחרונות מספר לביא כי הוקמו בישראל 1,602 חברות על ידי בוגרי הטכניון, מתוכן 800 פעילות כיום. סך כל הרווחים של החברות הללו עמד על יותר מ־30 מיליארד דולר. "הטכניון הוא קטר", אומר לביא.

אתה חושש מפיצוץ של בועת ההיי־טק?

"אני לא חושב שהבועה תתפוצץ, היא תילחץ על ידי בועות אחרות. מה שקורה הוא, וזה תהליך בלתי נמנע, מדינות אחרות מנסות להעתיק. היום בברלין יש הרבה מאוד ישראלים שהתפתו לעבור לגרמניה, קיבלו מענקים מהממשלה שם, ומקימים את סצנת ההיי־טק גם בברלין. הצרפתים, האיטלקים, הגרמנים והסינים באים לכאן ללמוד. אין שבוע שאין כאן משלחת סינית. התחרות תהיה יותר קשה, ולכן לפי דעתי צריך להשקיע הרבה יותר בחינוך של אותם 'שפיצים' שיובילו את כלכלת ההיי־טק.

"צריך לדאוג שהאנשים שמובילים את המהפכה, שמייצרים טכנולוגיות עתידיות, יהיו פה אצלנו. ואני חושב שמספר גורמים ממשלתיים מבינים את זה. יש היום מערכות במדינת ישראל שמשלמות משכורות חריגות לאנשים שבאמת עושים את המהפכות הטכנולוגיות, שמבינים שרק כך אפשר למשוך אותם ורק כך אפשר להחזיק אותם".

 

"פוליטיקה? לא בנוי לזה"

בשנתו האחרונה בתפקיד מתכוון לביא להמשיך את תהליכי ההתבססות בניו יורק ובסין. במנהטן הוקמה שלוחת הטכניון בשיתוף עם אוניברסיטת קורנל שזכתה לשם מכון טכניון־קורנל ע"ש ג'ייקובס (JTCI), מכון למחקר מדעי־הנדסי יישומי בלב מנהטן, שהוקם בעקבות זכייתם המשותפת של הטכניון ואוניברסיטת קורנל בתחרות בינלאומית של עיריית ניו יורק, שבה השתתפו יותר מ־50 אוניברסיטאות מובילות מרחבי העולם. בכך הפך הטכניון לאוניברסיטה הראשונה בעולם שאיננה אמריקנית המעניקה תואר אקדמי בארה"ב.

בסין הוקם מכון טכניון־גואנגדונג (GTIIT), שם כבר גויס מחזור שני של סטודנטים, שמספרם הכולל מתקרב ל־500 והם יוכשרו תחילה בתחומי הנדסה כימית, הנדסת חומרים, הנדסה סביבתית והנדסה ביו־טכנולוגית ומזון. 

 

"ארגוני הסטודנטים הם שדה קרב". הפגנת BDS בדרום אפריקה // צילום: אי.פי.אי

 

לביא מספר כי היחס שנתקל בו הן בניו יורק והן בסין הדהים אותו. "אחרי שזכינו בתחרות בניו יורק התקשר אלי אריק שמידט, אז יו"ר אלפאבית (חברת האם של גוגל; ר"פ), ואמר: 'יש לי בניין גדול במנהטן באזור צ'לסי. בואו אלינו עד שהקמפוס שלכם יהיה מוכן'. שאלתי אותו כמה זה יעלה, והוא אמר לי: 'זה בחינם, אני אשלם גם בשביל החשמל'. כששאלתי אותו מדוע, ענה: 'כי אני רוצה להיות קרוב אליכם'". 

באשר לשיתוף הפעולה עם הסינים, אומר לביא כי "בעוד 20 שנה סין תהיה הכוח המוביל בעולם, ואני רוצה להיות שם. כשאתה נכנס לאוניברסיטה מובילה בארה"ב - מי הסטודנטים הטובים ביותר? המזרח הרחוק. זו השקעה אסטרטגית של ישראל ושל הטכניון. התקציב שהסינים נתנו לקמפוס הזה הוא חצי מיליארד דולר, ובנוסף קיבלנו תרומה ענקית מהקרן של המיליארדר לי קה שינג, כ־130 מיליון דולר לטכניון בחיפה.

"כשפגשתי את לי קה שינג, איש מדהים, והוא אמר לי שהוא רוצה שנפתח סניף בסין, לא ידעתי מאיפה זה נחת עלי. מושל גואנגדונג, אוכלוסייה של כ־120 מיליון איש, כ־17 אחוזים מהתל"ג הסיני, טס לפגוש אותי ולברך אותי אישית על כך שקיבלנו אישור להתחיל ללמד. שר החינוך הסיני הזמין אותי לפגישה. זאת החשיבות שהם מייחסים לזה".

לצד שיתופי הפעולה הבינלאומיים, אתה מרגיש שארגוני החרם הזיקו לאקדמיה?

"הם כמעט לא הזיקו. יש לנו שיתופי פעולה אסטרטגיים מפה ועד להודעה חדשה. אחד הדברים ש'מעייפים' אותי זה המצעד האינסופי של הביקורים בטכניון. אין באירופה נשיא אוניברסיטה שמחשיבה את עצמה שלא היה בטכניון. קיימברידג', איינדהובן, מינכן, EPFL.

"בעולם מסתכלים על האקדמיה במדינת ישראל כמודל. הבעיה שלנו עם ה־BDS היא לא ברמה של המנהיגות, אלא ברמה של ארגוני הסטודנטים. שם זה שדה קרב. ושם לצערי קשה מאוד להילחם איתם. היה כאן הנשיא של האוניברסיטה המובילה באירלנד והציע לעשות שיתופי פעולה אסטרטגיים. שאלתי אותו לגבי הסטודנטים, והוא אמר - 'תשמע, יש חופש דיבור, אבל אנחנו נמצא את הדרך'".

אתה מסכים עם הכותרות על חגיגות השכר באוניברסיטאות?

"אין חגיגת שכר. כתבו שאני מרוויח יותר מ־80 אלף שקלים. אני לא יודע מאיפה הם לקחו את המספרים. הלוואי שהייתי מרוויח את הסכום הזה. איך הם הגיעו לסכום הזה? המשכורת שלי היא בסביבות 64-65 אלף שקלים לחודש, וזו משכורת שלא אני קבעתי, אלא הממונה על השכר. יותר מזה, אסור לי לעשות ייעוץ, לקבל תוספות מחקר, לקבל שום תוספת מעבר למשכורת שלי. נשיא אמריקני של אוניברסיטה כמו הטכניון יושב במועצות מנהלים, ושם לבד הוא מקבל יותר מהשכר החודשי שלו באוניברסיטה". 

כפסיכולוג, האם אתה רואה בעתיד יותר ויותר פסיכולוגים משתלבים בהיי־טק?

"כן, בפירוש. כיום, עבודה בפיתוח טכנולוגיות היא עבודה בצוותים, ולא לכל אחד יש את הכישורים האלה. לכן אני רואה פסיכולוגים נכנסים לתמונה, בייחוד בהקניית יכולות לתקשורת בין־אישית. היום כאשר לאפל או לאינטל יש אגף פיתוח בהודו ובטאיוואן וגם אחד בברלין, אתה צריך להבין את ההבדלים התרבותיים. אופן התקשורת בברלין שונה לחלוטין בטאיוואן ובהודו. כשמכשירים מהנדס אנחנו לא נותנים לו את הכלים האלה. בעתיד אני חושב שזה יהיה חלק מתהליך החינוך".

מה צפויה להיות התחנה הבאה שלך?

"עוד לא החלטתי מה אעשה בהמשך. הייתי רוצה להמשיך להיות מעורב בחינוך. לפוליטיקה אני לא הולך, אני לא בנוי לזה. הייתי רוצה להמשיך להיות קשור בטִיוב החינוך במדינה. החלום שלי הוא שמדינת ישראל תהיה מדינה שנכדיי ישמחו לחיות בה; והשאלה אם זה יקרה - מטרידה. הילדים שלי פה והנכדים שלי פה. רבים מחבריי, ילדיהם לא פה. הייתי רוצה שהנכדים שלי ירגישו שהם רוצים לחיות במדינה הזאת". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו