30 אלף יהודים מכל הסוגים – דתיים, חילונים, חרדים, חסידים, מסורתיים, ובעיקר מחסידות ברסלב, עוזבים את משפחתם בראש השנה וטסים אל העיירה אומן באוקראינה מדי שנה. הנשים נותרות בבית והילדים נותרים ללא האבא, שטס להשתטח על קברו של רבי נחמן מברסלב, אדמו"ר שחי לפני 200 שנה. בעשור האחרון הנושא צובר תאוצה אדירה, ועשרות אלפי בני אדם מצטופפים בעיירה הקטנה ו"מתקבצים אצלנו על ימי ראש השנה".
"ישנה אמירה שמי שיגיע אל קברו ויאמר את עשרת המזמורים מספר תהילים ותיקון מיוחד רבי נחמן ישר 'יעביר אותו', כלומר שיהיה זכאי בדין כבר בתחילת ראש השנה", מסביר נתן שמואלביץ, חסיד ברסלב. הוא מסביר עוד כי הרב המפורסם רצה שהחסידים יתקבצו יחד וילמדו את תורתו יחד. "מטרה נוספת היא דיבוק חברים והתקרבות אל הצדיק ביחד". מטרות אלו הפכו את אומן לעיר יהודית של ממש בימי ראש השנה.
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום
עשרות אלפי המבקרים מישראל גררו עמם תופעה של "ביזנס". אנשים שוכרים יחד וילות ודירות, אוכלים ביחד, שרים ורוקדים. בנוסף נפתחו בשנים האחרונות בעיירה מסעדות של אוכל מהיר, מאפיות ומוזיקה בכיכר. "מחירי השכירות לשלושה ימים בלבד הגיעו לאלפי שקלים. מיטה ואוכל בוילה הם הוצאה גדולה".
לא תמיד היה המצב כך. "בתשמ"ט היינו שם רק כמה עשרות אנשים, אכלנו וישנו בכמה חדרים ליד הציון", מספר שמואלביץ. "בקושי ישנו או אכלנו. רק התפללנו את התפילות והיינו בציון כי זה העיקר. זו הייתה אווירה אינטימית ומרוממת וכולם הכירו את כולם. אלו אנשים שעד היום נוסעים לאומן בכל שנה. אפילו בשנים אחרי זה מיטה עלתה פחות מדולר".
עשרות אלפים מגיעים לחג // צילום: יהודה פרץ
עם הזמן התושבים הבינו את הפוטנציאל הרב, וכך גם גורמים עסקיים. "בכל כמה מטרים ישנו מלון או מתחם דירות שבהם המחירים מטורפים. מדובר לפעמים על כמה מיטות בחדר שכל אחת מושכרת במאות דולרים". במקביל התפתחו תופעות מוכרות למתחמים מסוג זה – עבריינות, סמים, אלכוהול וגם תופעות של אנטישמיות. "יש כמובן גם את מחירי הטיסות המופקעים בגלל הביקוש לעומת כל השנה שעולים במאות אחוזים. זה מתסכל. כי אם יש חזרה בתשובה דרך ברסלב זה מעולה אבל למה לנצל את זה למחירים גבוהים?".
תפילות מבעד למסך הברזל
הכל התחיל ביום שלישי של חול המועד סוכות, י"ח תשרי תקע"א (1810), אז נפטר רבי נחמן מאומן. לאחר פטירתו הקימה בת זוגתו אוהל על הציון ללא כיתוב או מצבה. יותר ממאה שנים לאחר מכן, ב-1944, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הציון נחרב בהפצצה גרמנית ועמד בהריסותיו עד 1947, אז נרכש.
במהלך השנים נבנה בית מגורים פרטי בסמוך לציון וכן שופצה רצפת המתחם, אולם מכיוון שבאוקראינה של אותם ימים שלטה ברית המועצות רוב היהודים לא יכולים היו להגיע למקום. במשך שנים ארוכות ניסו יהודים לחדור את מסך הברזל ולהגיע לקברו של הרב – לעיתים הצליחו ולעיתים נתפסו, נחקרו וגורשו. ב-1986 ביקר הרב בנימין זאב קנעפלמאכער, אומן ומעטר במקצועו, במתחם, וסימן את גבול הציון בכיתוב "מה נורא המקום הקדוש הזה" וכיתובים נוספים על מנת למנוע פסיעה וריקודים על שטח הציון, זאת לפי הערכות שלו, ללא ידיעה.
חסידים בנתב"ג בדרך לאומן // צילום: יהודה פרץ
עם נפילת ברית המועצות, הוקמה מצבה נמוכה על הציון וב-1992 הוקמה מצבה גדולה יותר והחצר הורחבה על מנת שתוכל לקלוט את אלפי העולם לאומן. ב-1997 נרכש הבית מבעליו המקוריים ושנה מאוחר יותר הוקם אוהל חדש ומפואר, שקיים עד היום, ורחבת החצר שופצה. במהלך השנים החלו יותר ויותר חסידים להגיע, והמקום הפך ללהיט היסטרי של ממש. במהלך השנה עולות נשים לאומן ובראש השנה נמצאים במקום כמעט ורק גברים.
לצד האלפים שמגיעים בראש השנה, יש כאלו שמתנגדים לטיסה ומתקבצים ב"שול", בית הכנסת של חסידות ברסלב במאה שערים, במהלך ראש השנה. אחרים מגיעם לקבר הרשב"י במירון, כפי שנהגו קודם לנפילת מסך הברזל.
רבים מעדיפים להיות בישראל בראש השנה מכיוון שהם מאמינים שרבי נחמן לא היה מעוניין שיסעו אליו אם היה יודע שניתן לשהות בארץ. חלקם נוהגים להשתטח על ציון קברו של רבי ישראל אודסר, המכונה "הסבא" בהר המנוחות בירושלים, בטענה שצריך להגיע לקברו.