אומרים שבעל פטיש רואה רק מסמרים ובעלת מברג רואה רק ברגים. בתור פסיכולוג אני נוטה להסתכל על החובה האישית אל מול החובה הקולקטיבית. במסכת אבות פרק א כתוב "אם אין אני לי – מי לי", על אדם לדאוג בראש ובראשונה לעצמו ולא לסמוך על האחר שידאג לו; אבל מצד שני כתוב מיד לאחר מכן "וכשאני לעצמי מה אני" – עליו לדאוג גם לאחרים ולראות ברצונם ובצורכיהם חלק אינטגרלי מהעולם שלו. המתח בין הדאגה של הפרט לעצמו לבין הדאגה של הפרט לכלל הוא מתח שקיים מקדמת דנא והוא מוטבע בדנ"א שלנו – זהו המתח בין אגואיזם לבין אלטרואיזם.
בפרשת כי תבוא התורה מבליטה את המתח הזה: בתחילת הפרשה המוכרת לרובנו מהגדת הפסח הפרט מצווה לספר לכוהן את סיפור חייו: וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ. וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. השימוש בלשון היחיד והצגת הפרט כבנו של אברהם אבינו רוצה לומר שעל כל אחד מאיתנו לראות בעצמו בן אברהם.
אבל מהר מאוד התורה משנה מיקוד: אחרי שאביו ירד מצרימה והיה שם לגוי גדול עצום ורב, וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק, אֶל-ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע ה' אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ה', מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. מבלי לשים לב סיפורו של הפרט הפך להיות סיפור של אחד העם. בסוף הסיפור חוזר ללשון יחיד והפרט ניכר כגיבור יחיד. הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, ה'.
כיצורים ביולוגיים אנחנו תמיד נמצאים במאבק בין "אני לעצמי" לבין "האני החברתי", ולמעשה לא רק אנחנו אלא כל היצורים נמצאים במאבק בין האגואיזם לבין האלטרואיזם. הציפור השורקת קריאת הרתעה מסכנת את עצמה למען כל הלהקה וכמוה האימפלה קופצת כדי להזהיר את העדר כולו מפני הטורף המתקרב. לכאורה התנהגותן אלטרואיסטית מכיוון שהן מסכנות את עצמן כדי להציל את להקתן, אולם גם אם הן ייטרפו, הגנים שלהן יישמרו בעדר ובלהקה. הביולוגים קוראים לזה "אלטרואיזם הדדי" והאנתרופולוגים "השקעה טובה".
מעשים "ביולוגיים" אלו אינם מפתיעים אותנו כי גם בני האדם מתנהגים על פי הדחף הביולוגי שלהם. המעניין הוא שגם התנהגות אלטרואיסטית לגמרי וגם התנהגות אגואיסטית לגמרי נתפסות באותה המידה. בשבוע שעבר שמענו על הצעיר יוחאי אלקיים שטבע למוות לאחר שהציל מטביעה צעירה אחרת שלא הכיר. קרובת משפחתו אמרה שמשפחתה לא הופתעה מהתנהגותו, על אף שיוחאי עמד להציע נישואין לחברתו. כולנו נפעמנו מסיפור ההצלה אבל סביר שרובנו לא הופתענו שיש אנשים כאלה. אך האם גם אנחנו היינו נוהגים כך באותו מצב? כמעט מיותר לציין כי המקרה אירע בחוף לא מוכרז. "כמעט מיותר" כי על פי הציווי "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" עלינו לא לסכן את עצמנו כדי שהאחר לא יידרש לסכן את עצמו עבורנו. אילו המקרה קרה בחוף מוכרז עם מצילים, ייתכן שגם יוחאי היה היום בחיים.
בסיפור אחר קראנו על החיילת טוהר דוד שפרכסה למוות בעוד שמארגני המסיבה הפירטית לא פינו אותה לקבלת טיפול מחשש שמסיבתם תופסק. מצד אחד עולה השאלה מדוע לציין שהיא חיילת אך מצד שני, ומבלי להאשים את הקורבן, גם היא השתתפה במסיבה הזו. כולנו רוצים להאמין שלו היינו רואים אדם אחר במצוקה, היינו מזעיקים עזרה גם אם תוצאות המעשה היו מובילות לסיום המסיבה. בפועל כולנו מודעים לאנשים אשר זקוקים לעזרה אבל רובנו לא עוזרים להם.
כיצד ניתן ליישב את הסתירה בין להיות "אני לעצמי" לבין "האני החברתי" אבל מבלי להידרדר ל"מה אני"? לדעתי קודם יש להבין ששתי התכונות – הדחף לעצמי והדחף לאחר – הן טבעיות, גם במחיר גבוה. עלינו לראות בעצמנו חלק אינטגרלי מהיקום שבו אנו חיים ולא לשלוט בו, להבין שאנחנו עפר ואפר ממש – אדם מהאדמה וכוכב מהכוכבים, ולהבין שהפרט אינו רודן של הסביבה אלא כפוף לה והיא כפופה לו. וכדברי מסכת אבות "אם אין אני לי, מי לי; וכשאני לעצמי, מה אני; ואם לא עכשיו, אימתי".
הרב ד"ר פול שרל־פוקס הוא מרצה בתוכנית מגדר ופמיניזם ובתוכנית לאומנויות במכון שכטר למדעי היהדות. הוא פסיכולוג המתמחה בליקויי למידה ומקיים סדנאות להורים, והוא חוקר כיצד תיאוריית האבולוציה יכולה לעזור לנו להבין את התפתחות היהדות והמנהג היהודי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו