סנאטור ג'ון מקיין, שהלילה (ראשון) הלך לעולמו, אמנם היה מוכר בעיקר בפעילותו הפוליטית ובהתמודדותו מול ברק אובמה במערכת הבחירות ב-2008, אולם את תחילת דרכו הציבורית הוא החל דווקא בהאנוי, אז מטוסו הופל והוא עבר סיוט על ידי כוחות הווייטקונג - דבר שהסתיים לבסוף בהענקת עיטור "כוכב הכסף".
כנראה שהגורל ייעד את ג'ון סידני מקיין השלישי להיות קצין בצי האמריקני. הוא נולד בבסיס צוללות אמריקני באזור תעלת פנמה ואביו וסבו היו אדמירלים בדרגת ארבעה כוכבים בחיל הים. בשנות ילדותו נדדה משפחתו בעקבות אביו בארצות הברית ובבסיסים באזור האוקיינוס השקט, ולבסוף השתקעה בוורג'יניה.
כמו אביו וסבו, גם מקיין למד באקדמיה הצבאית של הצי האמריקני באנפוליס ולאחר מכן התגייס לצי ושירת כטייס. ב-1967 הוצב כטייס מטוס סקייהוק על נושאת מטוסים ומשם יצא למשימות תקיפה בצפון וייטנאם. אז גם כמעט נהרג בתאונה, כשרקטה שנפלטה ממטוס אחר פגעה במטוס שלידו וגרמה לשרשרת התפוצצויות ושריפה, שבהן נהרגו 134 מאנשי צוות נושאת המטוסים. מקיין, שנפצע קלות, התנדב לעבור לנושאת מטוסים אחרת.
"ניסיתי להתאבד על בסיס שבועי". מקיין בשבי // צילום: AFP
"גיבור? שירתתי עם גיבורים" // צילום: AP
ב-26 באוקטובר 1967 יצא מקיין לטיסה ששינתה את חייו. הוא היה בגיחה ה-23 שלו מעל צפון וייטנאם, כשהופל מעל הנוי. בעת נטישת המטוס שבר את שתי ידיו ושתי רגליו ואיבד את הכרתו. הוא כמעט טבע לאחר שצנח לתוך אגם, אולם חזר להכרה והצליח לנפח חגורת הצלה בעזרת שיניו.
כשנמשה מהמים על ידי אזרחים, הוא הוכה על ידי המון זועם ואף נדקר. לבסוף הועבר ל"הילטון האנוי", בית הכלא שבו שהו השבויים, ושם נחקר בעינויים ולא קיבל טיפול רפואי. רק לאחר ששוביו גילו שאביו הוא קצין בכיר הוא הועבר לבית חולים, שם שהה כשישה שבועות ולאחר מכן נשלח למחנה שבויים אחר. במשך שנתיים הוא הושם בבידוד.
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום
באמצע 1968 מונה אביו של מקיין למפקד צי האוקיינוס השקט של ארצות הברית, והוויאטקונג הציע לשחרר את בנו. הקצין השבוי סירב להשתחרר אלא אם כל מי שנלקח לפניו בשבי ישוחרר גם כן. בעקבות כך הוחרף היחס של שוביו כלפיו, והוא עונה עד שחתם על "וידוי" לצורכי תעמולה. הוא ניסה להתאבד בשלב זה, אך שומריו סיכלו זאת. רק במרץ 1973 הוא שוחרר, אחרי חתימת הסכם הפסקת האש בין ארה"ב לצפון ויאטנאם. הוא עבר שיקום ארוך, ולמעשה אף פעם לא נרפא לחלוטין מפצעיו.
מקיין עם קצינים וייטנאמים ותמונות מהשבי, 1992 // צילום: AFP
"אני לא שונא את הווייטנאמים, אני אפילו לא-לא מחבב אותם", אמר בריאיון ל-CNN ב-1999. הוא סיפר שלא נפגש עם שוביו, וציין כי סביר להניח שהיה מתקשה להתמודד עמם. "לעולם לא אסלח לאנשים ספציפיים על הזוועות שעשו לחברי בשבי, שהיו אנשים הרבה יותר חזקים וקשוחים ממני".
"הציעו לי להשתחרר מוקדם בגלל אבא שלי. זה יכול היה להיות הישג גדול לפרופגנדה שלהם. לא היה לי קל לקבל את ההחלטה הזו, אבל עשיתי את זה. היו לי חברים שהיו שם מ-1964, לא יכולתי לצאת לפניהם", הוסיף.
מקיין נשאל האם שקל להתאבד וענה בחיוב. "ניסיתי להתאבד כל שבוע. נכנעתי לווייטנאמים וכתבתי 'וידוי' והרגשתי אשם, עד היום אני מרגיש כך כי נכשלתי. לא החזקתי כמו שהייתי אמור, וכמו חברים שלי. הכבוד שלי היה לשרת בסביבה של גיבורים, לצפות באקטים מדהימים של גבורה, חמלה ואהבה". על פעילותו בווייטנאם קיבל מספר אותות ועיטורים, ביניהם כוכב הכסף, הלב הסגול ולגיון ההצטיינות.