המרוץ לארכיון

"אנחנו במרוץ נגד הזמן", אומרת בטי ארנברג, מנהלת שלוחת הקונגרס היהודי העולמי בצפון אמריקה. ממשרדה בוושינגטון היא מנהלת בשבועות האחרונים את המסע הבהול להשארת ארכיון יהדות עיראק בארה"ב. עקרונית תומכים בה הממשל, סנאטורים משתי המפלגות, הקהילה היהודית והשכל הישר. מעשית, עניין פעוט אחד עומד לה לרועץ - החוק. ארה"ב חתומה על הסכם מחייב עם הממשלה בבגדד, שלפיו הארכיון המרתק יוחזר למדינה שממנה הוצא, קרי לעיראק. 

ראשיתה של הפרשה במלחמת המפרץ השנייה לפני 15 שנה. במסגרת חיפושיהם אחרי נשק להשמדה המונית, פשטו כוחות קומנדו של צבא ארה"ב על מפקדת המודיעין של סדאם חוסיין בבגדד. פצצות כימיות וביולוגיות הם לא גילו שם; אבל באחד מחדרי המרתף המוצף במים צפו עשרות אלפי כתבים ישנים, בעברית, בערבית ובארמית: חלקים של ספרי תורה, סידורים, מסמכים קהילתיים, ספרי לימוד לבתי ספר וגם שפע מזכרות אישיות של יהודים שחיו בעיראק. 

חרף חשיבותם ההיסטורית, הממצאים היו מוזנחים וספוגים במים. מישהו בצבא האמריקני הבין כנראה את חשיבות הגילוי, ולפיכך יזמו האמריקנים מבצע הצלה. הם ניסו לייבש בשטח את המסמכים, אך אלה העלו בוץ ועובש. מומחים מהארכיון הלאומי בארה"ב המליצו על הקפאת החומרים והעברתם לארה"ב. כך היה.

בעוד הלחימה נמשכת, חולצו הממצאים מעיראק והועברו במטוסי הצבא האמריקני לארה"ב. אחרי התלבטות כיצד לטפל באוצר הוחלט שהארכיון הלאומי של ארה"ב ייקח על עצמו את עבודות השחזור, השימור והדיגיטציה של הארכיון. המטרה היתה להבטיח שהמידע יישמר לנצח, וגם יונגש ככל הניתן לציבור הרחב. 

מדהים לציין כי מי שאסף את תשמישי הקדושה, ספרי הזוהר והתלמוד, המכתבים האישיים, התעודות הפרטיות, התמונות המשפחתיות והקהילתיות שיהודי עיראק הותירו מאחוריהם - היה לא אחר מהרודן העיראקי סדאם חוסיין. משום מה הוא שלח את אנשי המוחבראת לאסוף כל פריט שמשפחות יהודיות השאירו מאחוריהן. מה שבטוח, עשרות אלפי העמודים העתיקים כמו החיו מחדש לנגד עיני החוקרים והמשחזרים את אחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם. בד בבד, יזמו הקהילה היהודית והארכיון הלאומי האמריקני תערוכה נודדת שתציג ממצאים נבחרים של הארכיון ברחבי ארה"ב. 

הילד הזה הוא אני

"את היום הזה לא אשכח", מספר אדווין שוקר, איש עסקים מצליח וסגן נשיא הקהילה היהודית בבריטניה על המפגש שלו עם התערוכה, "סיימתי הרצאה בפני נוצרים אוהבי ישראל, ומישהו סיפר שיש תערוכה חדשה על יהדות בבל. כמי שנמלט מעיראק בעצמו ב־1971, החלטתי ללכת לתערוכה. אני מסייר בין הממצאים, והאחראית מספרת לי שיש חדר נוסף עם ממצאים אישיים. אני נכנס ורואה כתובות, גיטין, מכתבים ופתאום - שתי תעודות סיום של בית הספר. התמונות הן של ילדה אחת וילד אחד. אני מסתכל שוב, והילד הזה הוא אני.

"ילד, אדווין בן שאול בן משה שוקר, שלא ידע אם יחיה או ימות, בגיל 13 ברח מעיראק, שאת תעודת הזהות שלו מאז לקח סדאם חוסיין ושמר אותה 30 שנה במרתף. ועכשיו אני עומד כאן כאדם בוגר, ורואה את עצמו כילד. התחלתי לרעוד מלמעלה עד למטה, והאחראית לא מבינה. אני אומר לה, 'הילד הזה הוא אני'. כשהיא מבינה, אנחנו מתחבקים. אחר כך, כשבאה שאר הקבוצה, כולל ח"כים מישראל והשרה גילה גמליאל, אני לוקח אותם לחדר, מספר את הסיפור וחותם 'עם ישראל חי'". 

שוקר, השבוע בעיראק

התערוכה זכתה להצלחה לא צפויה, ובמשך השנים הופיעה ברבות ממדינות ארה"ב. ואולם, לפרויקט הייחודי הוצמד שעון עצר. על פי ההסכם שנחתם עם עיראק, בתוך עשר שנים, כלומר עוד בשנת 2013, היה על האמריקנים להשיב את הארכיון לבעליו המקוריים. כשהתאריך הקובע הגיע, קם בארה"ב קול זעקה. ארגון דאעש כבר הוציא לפועל מעשי טבח בעיראק, והיה ברור שהממשלה המקומית לא תהיה מסוגלת לשמר את הארכיון. ממשל אובאמה נענה לפניות וחתם עם העיראקים הסכם חדש, שלפיו השבת הארכיון תידחה לספטמבר 2018. 

אלא שכמו הישראלים, גם האמריקנים כנראה הופתעו כשספטמבר אכן הגיע. אף שכבר אשתקד פנו גורמים שונים לממשל, דבר לא נעשה. כעת, שלושה שבועות לפני המועד להחזרת הארכיון (ב־15 בספטמבר), החלה הפעילות הנמרצת לחוקק בדחיפות חוק להשארת הארכיון בארה"ב, כמתבקש. בשיחות לא לייחוס חלק מפקידי הממשל תומכים נחרצות בשמירת המסמכים; מנגד, אחרים טוענים שהמקרה ייתפס כגזל אוצרות חמדה בידי מדינה כובשת, ועל כן דין המוצגים להשבה.

"מסמכים שאין להם תחליף"

"יש איחוד כוחות של כל הקהילות היהודיות סביב הנושא הזה", אומרת בטי ארנברג. "האוסף הזה צריך לעמוד לרשות הצאצאים של יהודי עיראק, שכבר אינם חיים במדינה ולעולם לא יחזרו אליה. הקהילה היהודית של עיראק אינה קיימת עוד. היהודים סולקו בשנות ה־50 בלי יכולת לקחת את רכושם או אפילו את התעודות הפרטיות שלהם". 

כדי לפלס את הדרך להשארת הארכיון בארה"ב, מקדמים הקונגרס היהודי העולמי וארגונים אחרים תיקון לחוק. הם גייסו כמה סנאטורים, דמוקרטים ורפובליקנים כאחד, המקדמים את החוק להשארת הארכיון באמריקה. הבעיה היא שנותר מעט מאוד זמן: הסנאט בחופשה, ותהליכי החקיקה לרוב איטיים ומסובכים. כרגע החוק נדון בוועדה לקשרי חוץ, ובהמשך יגיע למליאת הסנאט. "לאוצרות הללו אין תחליף", אומר צ'אק שומר, מנהיג המיעוט הדמוקרטי בסנאט ומהדמויות הבולטות בקהילה היהודית בניו יורק, "הם שייכים למקום שבו ניתן לשמרם ושבו הם נגישים לעם היהודי".

ארנברג ועמיתיה נפגשים גם עם נציגי ממשל, אך את תוכן השיחות עימם היא מעדיפה לשמור בסוד. במקביל החל שוקר בפעילות משפטית. רק בשבוע שעבר ביקר בשרידי הרובע היהודי במוסול, שנחרב במלחמות הרבות שעברו על העיר מאז 2003. כעת הוא מצטרף למאבק להשארת הארכיון בארה"ב, ומגיש תביעה לבית המשפט בארה"ב. "נוסף על שימור המורשת, טמונים כאן גם היבטים אישיים. רוב הממצאים הם מסמכים פרטיים שאינם שייכים לממשלת עיראק, ואשר ההחזקה בהם גם לא תועיל להם. במקרה שלי, מדובר בתעודה פרטית לחלוטין. מדוע היא צריכה לחזור לעיראק ולא להישאר בידי?" 

גם בישראל יש מי שפועל להשארת הארכיון בידיים מערביות. ח"כ ענת ברקו (הליכוד) פנתה כבר אשתקד לאמריקנים, ולאחרונה שבה והעלתה את הנושא בפני השגרירות ובפני המטה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה. ממשרדו של נתניהו, וגם ממחלקת המדינה האמריקנית, לא התקבלה תגובה עד סגירת הגיליון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו