אחמד מוחמד מחאמיד מאום אל־פחם הצטרף ביום שישי שעבר לרשימה ארוכה של מחבלים "בעלי רקע נפשי", שמצאו את מותם, או שנלכדו חיים בשנים האחרונות במהלך פיגוע שאותו ביצעו או ניסו לבצע. מחאמיד, כך גילו בני משפחתו, היה מטופל במרכז לבריאות הנפש בשער מנשה ואף אושפז בעבר על רקע פסיכיאטרי. הוא יצא מהר הבית דרך שער המג'לס כשהוא חמוש בסכין, הסתער על השוטר הקרוב ביותר לשער וניסה לדקור אותו. שוטרים אחרים שעמדו בסמוך ירו בו למוות. קרוביו העידו שלא היה אדוק מבחינה דתית. הם הופתעו מעצם העובדה שביקר במסגד אל־אקצא.
כמו רבים מחבריו שסבלו ממצוקות אישיות, חלקם פסיכוטיים, שהשתייכו לשוליים הבעייתיים ביותר בחברה הפלשתינית, עתיד מעמדו של מחאמיד לעבור כבר בימים הקרובים שדרוג מהיר. ממשבצת "המצוקתיים" שבקצה הרצף הפלשתיני, הוא עתיד לעבור היישר אל פנתיאון השאהידים הפלשתיני הלאומי־דתי, ולזכות שם במקום של כבוד. ההלוויה הפרועה והמסיתה באום אל־פחם ביום שלישי היתה רק סנונית ראשונה במסע הזה. מחאמיד אינו לבד, את מסלול הקידום הזה עשו רבים לפניו.
פואד תמימי, שבאביב 2016 פתח באש לעבר שוטרים ישראלים בשער הפרחים וחוסל על ידי כוחות הביטחון, היה גנב ונרקומן; ג'מיל תמימי שרצח לפני שנה ורבע את הצעירה הבריטית חנה בלדון, הורשע קודם לכן בביצוע מעשים מגונים בבתו וניסה להתאבד בעזרת סכין גילוח; אמאני סבאתין, אם לארבעה מהכפר חוסאן שרבה עם בעלה ונקלעה למצוקה נפשית קשה, ניסתה בראשית מארס 2016 לדרוס חיילים בצומת גוש עציון ואף היא נורתה למוות; גם אחמד יוסף עאמר מהכפר מסחה, שבאותו חודש ניסה לדקור חיילים במחסום אזוואיה מדרום לאלקנה, נורה ונהרג. ממכתב ההתאבדות שלו, שבו ביקש סליחה מהוריו, התברר שהיה חייב כמה עשרות שקלים לשלושה אנשים.
מונה פדוה אבו טיר, אם לחמישה, ניסתה לדקור יהודים בעיר העתיקה ונורתה למוות. על פי השב"כ, היא סבלה מדיכאון מתמשך, וכנראה ביקשה את נפשה למות. עבדאללה טקאטקה מבית פאג'ר שעל פי צה"ל היה מעורער בנפשו, ניסה להתאבד באמצעות הסתערות עם סכין לעבר חיילים, ואכן נורה למוות. עמאר אחמד לוטפי ח'ליל בן ה־34 שביצע פיגועי ירי עם ארוסתו מצפון ירושלים, עשה זאת לדברי השב"כ על רקע העובדה שמשפחותיהם לא הכירו בקשר ביניהם. בעת מעצרו הוא ניסה לשלוף נשק ולהתנגד למעצר, ונורה למוות.
העצמה על ידי הסתה מכוונת. רוקייה אבו עיד בת ה־13, שבינואר 2016 ניסתה לדקור מאבטח במחסום ענתות, וחוסלה
גם עיסאם ת'וואבתה, בן 34 מבית פאג'ר, שרצח בנובמבר 2015 את הדר בוכריס בת ה־21 בדקירות סכין, בצומת גוש עציון, היה מטופל קבוע בבית החולים לפגועי נפש בבית לחם. ואילו רוקייה אבו עיד בת ה־13 מכפר ענתא, שבינואר 2016 ניסתה לדקור מאבטח במחסום ענתות, רצה למעשה אל מותה, מתוסכלת וזועמת, בעקבות מריבה עם אחיותיה.
טראומה וחיקוי
כעת אנו מביאים כאן תמצית ממצאים ממחקר שטרם הסתיים, שהכין המשרד לביטחון הפנים. הנתונים הוצגו בפני פורום השרים הבינלאומי לביטחון הפנים והמאבק בטרור, שכינס השר גלעד ארדן לפני שלושה חודשים בירושלים. הם מלמדים עד כמה רחבה ונפוצה תופעת המפגעים המצוקתיים - אלה שמבצעים או מנסים לבצע פיגוע, וניזונים למעשה ממשבר אישי קשה. הממצא המרכזי מפתיע: 67 אחוז מהמפגעים היו מפגעים "בעלי רקע נפשי" כזה או אחר.
שני חוקרים, מהבקיאים בעולם בתחומם, הפסיכולוג פרופ' אריאל מררי, ששימש בשנים 2009-2002 המנהל המדעי של מחקר טרור המתאבדים הפלשתיני מטעם המטה לביטחון לאומי, ופרופ' בועז גנור, המייסד והמנכ"ל של המכון למדיניות נגד טרור ודקאן בית הספר לממשל במרכז הבינתחומי הרצליה - הובילו את המחקר. יחד עימם פעל צוות של המשרד לביטחון הפנים ואנשי מקצוע: חוקרים, פסיכולוגים וסוציולוגים שבדקו לעומק את התופעה המתרחבת של המפגעים העצמאיים, או בכינוים "הזאבים הבודדים".
פרופ' אריאל מררי. "שאלת המחקר שלנו היתה 'למה דווקא הם?'"
עבודת החוקרים התייחסה לגלי הפיגועים שפקדו את ישראל בתקופה שבין אוקטובר 2015 לדצמבר 2017. מאגר המידע שלהם כלל 700 מפגעים, שהשתתפו ב־560 פיגועים; כאלה שפעלו לבד, או בשיתוף עם אחרים (חברים או קרובי משפחה), אך ללא שיוך או סיוע ארגוני.
הצוותים של מררי וגנור דגמו 45 מחבלים בודדים בבתי הכלא, שמילאו שאלונים ועברו ראיונות אישיים ממושכים. שב"ס והאסירים שיתפו פעולה. הממצאים במדגם המייצג הזה מלמדים שכשני שלישים מהם סבלו מהפרעה נפשית, פסיכוזה או נטייה אובדנית. מספר גבוה מקרב הנבדקים במדגם היו בעלי נטייה אובדנית פסיכולוגית, ו־54 אחוז מהנבדקים אף ציינו שהעדיפו למות בפיגוע.
במשרד לביטחון הפנים מדגישים כי ברקע הנתונים הבלתי צפויים הללו עומד שילוב של מוטיבציות שהניעו את המפגעים: "נסיבות פסיכולוגיות, מניעים אידיאולוגיים ונסיבות אישיות", בעוד "אירועי הטריגר שהניעו את המפגעים לצאת לפעולה" בעיתוי שבו בחרו, "היו אירועים גיאופוליטיים, אירועים טראומטיים, ולעיתים - פשוט חיקוי של מפגעים קודמים". כל אלה - כך למדו החוקרים - "הועצמו על ידי הסתה מכוונת. המניע האידיאולוגי (לאומני ודתי) נמצא כמשפיע על קבלת ההחלטה לרצוח יהודים, בקרב 60 אחוז מהנערים במדגם, 28 אחוז מהגברים ו־11 אחוז מהנשים. שכיחות הבעיות המשפחתיות היתה גבוהה במיוחד בקרב המפגעות הנשים, אך לא רק בקרבן".
רקע פסיכוטי לפני, ואחרי
פרופ' אריאל מררי, שמפרסם כבר עשרות שנים מחקרים ומאמרים רבים שעוסקים בפסיכולוגיה של הטרור, מציין בשיחה עם "ישראל השבוע" כי בקרב הפלשתינים בגדה ובמזרח ירושלים קיים שיעור גבוה מאוד של תמיכה בפיגועים נגד ישראל. "סקרי דעת הקהל שערך המרכז הפלשתיני לחקר סקרים ומדיניות, בראשות ד"ר חליל שקאקי, העלו כי בתקופת האינתיפאדה השנייה, למשל, שיעור התומכים בפיגועים נגד ישראל בתחומי הקו הירוק הגיע ל־70 אחוז, ושיעור התומכים בפיגועים נגד ישראל מעבר לקו הירוק או נגד חיילים נשק ל־90 אחוז". מררי מבהיר כי "הסקרים של שקאקי בעידן טרור הבודדים שהחל באוקטובר 2015 הצביעו על תמיכה של כ־50 אחוז בפיגועים הללו - גם זה שיעור גבוה מאוד. מדובר במאות אלפי תומכים בפיגועים, אלא שבפועל את הפיגועים ביצעו בסך הכל כמה מאות אנשים בודדים.
פרופ' בועז גנור. "בשיעור לא מבוטל של המקרים, הרקע פלילי" // צילום: גדעון מרקוביץ'
"שאלת המחקר שלנו היתה - למה דווקא הם? או, מדוע כה מעטים מקרב מאות אלפים של שונאי ישראל מבצעים פיגועים בפועל? מה גורם לפלשתיני מסוים ולא ל־1,000 אחרים לקום בבוקר ולהחליט שהיום ידקור או ידרוס יהודי? מה המאפיינים של אותו מפגע? אלה הן למעשה שאלות הבסיס של המחקר".
ומה גיליתם בראיונות שערכתם עם המחבלים?
"מצאנו בין היתר ש־67 אחוז מהמפגעים שבדקנו היו בעלי מאפיינים פסיכופתולוגיים, שכללו נטייה לאובדנות, ובחלק מהמקרים הפרעות אישיות קשות שאינן מגיעות לכדי פסיכוזה, ובמספר מקרים גם רקע פסיכוטי לפני הפיגוע או גם בעת ביצועו. זה שיעור גבוה מאוד של הפרעות נפשיות".
הוא אופייני רק לטרור בישראל?
"לא. גם במחקרים טובים שנעשו באירופה ובארה"ב על הרקע של מפגעים בודדים - למרות ששם לא רואיינו מפגעים - נמצא שיעור די גבוה, יותר משליש, של בעיות נפשיות, ובשיעור לא מבוטל של המקרים - רקע פלילי".
מררי מנוע בשלב זה מלפרוס בהרחבה את ממצאי המחקר ומסקנותיו והוא מצטמצם סביב הפרטים הלא רבים אך המשמעותיים שיצאו מהמשרד לביטחון הפנים. המדגם שערך עם עמיתו פרופ' גנור העלה ששכיחות הבעיות המשפחתיות שהניעה פיגועים היתה גבוהה בעיקר בקרב נשים. מררי נמנע מדוגמאות. גורמי ביטחון, לעומת זאת, מספרים על נשים מפגעות שפעלו בין היתר מכיוון שהכריחו אותן להינשא עם גברים בניגוד לרצונן, על נשים שבעליהן ביקשו להתגרש מהן ולקחת מהן את הילדים, ואפילו על מקרה אחד שבו פנתה מפגעת למאבטח שניצב באחד המחסומים בגדה וביקשה ממנו שיירה בה. "אני לא רוצה לפגוע בך", היא הבהירה לו, "אבל בבקשה תהרוג אותי". המאבטח ההמום נסוג לאחור ולא ירה. רק כאשר האישה קרבה אליו בתנועה מאיימת, כשסכין שלופה בידה, ירה בה המאבטח ופצע אותה.
יהודים עם מצוקות מהסוג הזה ומסוגים אחרים לא יוצאים לרחוב ודוקרים ערבים. הם מקבלים טיפול או שהם קופצים מהגג. מדוע אצל הפלשתינים זה לפעמים אחרת?
מררי: "יש לכך שתי סיבות. האחת פשוטה למדי: על המוסלמים, כמו על היהודים וכמו על הקתולים - נאסר להתאבד. דין המתאבדים הוא גיהינום נצחי. לעומת זאת, מוות במסגרת פיגוע, לא רק שאינו אסור אלא שרבים ממליצים עליו. מי שרוצה למות - זו מבחינה דתית הדרך הלגיטימית. שנית, יש כאן ללא ספק סינרגיה (פעולה משותפת ומאוחדת בין כמה גורמים) עם אווירה חברתית וציבורית. כאן נכנסת לתמונה ההסתה הקשה, ואליה צריך לצרף גם את אלמנט החיקוי ו'ההדבקה' של רבים מהמפגעים והמפגעות. מפגע מחקה מפגע. כשאישה עם בעיות קשות במשפחה מבקשת את נפשה למות, מסיבות אישיות לחלוטין, הדבר הראשון שעולה בדעתה - אלך להרוג חייל ישראלי ואז תהיה לי לגיטימציה חברתית. החברה תגלה כלפיי גישה חיובית. עצם הפרסום היומיומי של האירועים הללו בתקשורת הפלשתינית והלגיטימציה שניתנת להם שם, מכוונים את המתאבד הפוטנציאלי לבחור בדרך כזאת של מוות".
כלומר, המתאבד מקבל הכשר חברתי ודתי למעשה שלו, ולא זו בלבד שאינו עובר על מצוות הדת, אלא הוא מקיים מצווה אחרת והופך לשאהיד?
"ממש כך".
האם המחבלים שראיינתם שיתפו פעולה ברצון?
"כן. כמעט לא נתקלנו בסירובים. גם שב"ס סייע לנו באופן יוצא מן הכלל. כל אסיר שהתראיין במסגרת המדגם עבר ראיון פסיכולוגי ממושך של כמה שעות, הרבה יותר ממה שמקובל בראיון פסיכולוגי רגיל".
אילו פרמטרים נבדקו?
"בראיונות סוציולוגיים ופסיכולוגיים כל אסיר שרואיין התבקש לספר בפירוט על הרקע האישי והחברתי ועל הרקע המשפחתי והנפשי שלו. השיחה עם כל אסיר ירדה לפרטים, כך שהמסקנה שלנו, שמלמדת שכשני שלישים מהמפגעים בגלי הטרור האחרונים היו בעלי רקע נפשי, היא מבוססת".
פתאום הוא חלק מה"אנחנו"
גם ד"ר מיכל מורג, ראש התוכנית לפרופילאות פלילית באוניברסיטת אריאל ומרצה במרכז האקדמי רופין, שניסתה בעבר לאפיין את המפגעים הפלשתינים, סבורה שהרווח שמפיקים ממעשיהם המחבלים ששרדו - גבוה למדי. "במחקרים שנעשו עם מחבלים ששרדו הם מעידים על עצמם כי הם שונים לחלוטין ממי שהיו לפני הפיגוע", אומרת מורג, "חלקם הגדול מצאו זוגיות בעקבות המעשה שלהם; חלקם שיפרו את מצבם הכלכלי בגלל מה שעשו, והם גם שיפרו את תחושת ההשתייכות למשפחה ולכלל. כשמראיינים אותם הם אומרים: 'אנחנו הפלשתינים'. הם לא הרגישו חלק מה'אנחנו' הזה אלא רק אחרי הפיגוע".
משרד מתאם פעולות הממשלה בשטחים עסק אף הוא בסוגיה. נייר שכתבו אנשיו מאשר למעשה את ממצאי המחקר של המשרד לביטחון הפנים, ושל מררי וגנור: "מאוקטובר 2015 ועד היום, יותר ויותר מפגעים בחרו לבצע פיגוע ולהתאבד בגלל בעיות שונות", נכתב במסמך. לעיתים מדובר ב"ריב ומקרי אלימות קשים בתוך המשפחה או עם בן הזוג או הארוס", ולעיתים ב"ביקורת חברתית נוקבת בשל מעשה לא מוסרי כגון ניאוף ופגיעה בכבוד המשפחה ואף בכישלון בבחינות בגרות, במצב נפשי קשה שנובע מדיכאון, ייאוש, ובבעיות ומחלות נפש".
"בהיעדר מענה מספק לבעיות אלה", אומרים במשרד מתאם הפעולות בשטחים, "הן מצד התא המשפחתי והן מצד הרשויות, הצעיר או הצעירה לכודים במבוי סתום והדרך היחידה להימלט היא דרך המוות. מכיוון שהתאבדות אינה התנהגות נורמטיבית, הצעירים בוחרים במוות שייתפס כמות קדושים. ההנחה היא שביצוע הפיגוע יאפשר לצעיר להימלט מגורלו המר וגם לזכות בהילת 'השאהיד' שבגינה ייסלחו לו כל מעשיו הרעים או התנהגותו החריגה. ייתכן שמותו אף ייטיב עם משפחתו מבחינה כלכלית - בין שמדובר בפיצוי מהרשות הפלשתינית ובין שכתוצאה מכך לא יהווה יותר עול על המשפחה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו