האפשרות למנוע במאת האחוזים את הגישה של פדופילים לאגודות ומועדוני ספורט אינה קיימת, אבל נדמה שגופי הספורט הגדולים במדינה לא עושים את מירב המאמצים כדי להילחם בתופעה בצורה רצינית.
הם מתהדרים בכך שסטטיסטית ההיסטוריה מראה שמקרים כמו זה המזעזע שנחשף אתמול היו ספורים, אבל זהו כמובן לא תירוץ, כי ישנם מקרים שבהם הקורבנות לא מעזים להתלונן.
הצעד הראשון, שמעט מדי ארגוני ספורט עושים, הוא לבקש תעודת יושר כפי שמחייב החוק מכל אחד מאנשי המקצוע שהם מעסיקים. התהליך לא מסובך, אבל נדמה שהאיגודים שנתמכים על ידי המדינה שוכחים לעשות זאת או לא מקנים לדבר חשיבות.
עבודה עם ילדים וילדות שעוסקים בספורט היא נושא טעון לא רק ברמה של עבירות כמו פדופיליה. עבירות סמים או אלימות, לדוגמה, הן עילה מספקת לא להעסיק מאמנים ומדריכים, אבל כאמור הבדיקות בארץ, מלבד במועדונים מסוימים, הן כמו תמיד - חפיפניקיות.
איגוד הכדוריד חטא בעבר בהעסקת עבריין מין שהוסתר היטב, ורק כאשר הגיע יושב ראש חדש, שלא היה חלק מהחבורה, הוא מיהר להיפטר ממנו. אותו יושב ראש, אגב, נזרק מהר מאוד מאיגוד הכדוריד כי למישהו שם לא התאים ניקוי האורוות שהוא ביצע.
ריינהורן, חשוב להבין, הוא אחת הדמויות הוותיקות בענף. לאורך השנים עברו תחתיו כמאמן אלפי ילדות ולמעשה כמעט כל שחקנית כדוריד בישראל פגשה בו בשלב זה או אחר. מכיוון שהעביר גם חוגים בבתי ספר תיכוניים, גם ספורטאיות לא מקצועיות נאלצו לפגוש בו.
אף אחד בשרשרת הפיקוד לא עצר לרגע לאורך השנים וביקש לרענן את הנהלים או לבדוק את המאמן. מאמן כדוריד לילדים הוא מצרך נדיר: התשלום פעוט, ההצלחה כמעט בלתי אפשרית וכמות הספורטאים שצומחים בענף קטנה. לכן מחליקים פינות בענפים הללו, בדיוק כמו בעשרות ענפים קטנים אחרים. רק כדי לא לאבד את המאמן.
אז מה אנו בתור הורים צריכים לעשות? לדרוש מהמועדון הספורטיבי אליו שייכים ילדינו לראות תעודת יושר מהמשטרה ולבקש לדעת מי המאמן. פשוט ויעיל. אחרת - גם לנו יש חלק בעצימת העיניים הזו.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!