הרומן הנוכחי של מיכאל דרור ("הכתר הארמני", הוצאת טוטם) הינו סיפור עלילה מיוחד ומורכב, המחזיק, למעשה, בשני כתרים: קו אופי אחד משובח וברור, ציין את יצירתו של מיכאל דרור גם בשנים הקודמות, והוא יכולתו הרבה בפיתוח עלילות מתח והרפתקאות הנוטות לכיוון של תעלומות ריגול ומסתורין.
גם ב"כתר הארמני" בולט הכישרון הזה מאוד ואפילו בצורה מבריקה, גם כאשר המסתורין שבו אינם אל-טבעיים כפי שהכרנו, אלא היסטוריים ופוליטיים. מסתוריות השאובה, כביכול, ממחסנים אפרוריים ומאיימים, מלאים במזימות ותככים. אולם מבלי לפגום ולפגוע בהיבט המתח שבעלילת "הכתר הארמני" המעניין והמרתק, אין ספק כי לפנינו קודם כול רומן היסטורי מובחר, הכתוב כמיטב המסורת הידועה של וולטר סקוט, סינקביץ', דיומא, הוגו ורבים וטובים אחרים.
ברומן זה הושקע ידע היסטורי נכבד ביותר באשר לתקופת הצלבנים, ובייחוד לעידן מלכות צלבנית המרוכזת סביב עכו במחצית המאה השלוש-עשרה . דרור שילב כאן לא רק דיוקנאות אישים היסטוריים מרכזיים, החל מהקיסר פרידריך עד האפיפיור גרגוריוס, שהיו גדולי האישים השליטים באותה התקופה, אלא גם שפע דמויות עממיות ואריסטוקרטיות גם יחד. בני ובנות מעמדות ומוצאים שונים מגרמניה מהתקופה הפיאודלית, מאיטליה (ומכל יתר ארצות ה'פראנקים' באירופה), וכן דמויות מממלכת הצלבנים שנתקיימה אז בארץ הקודש עצמה: נוצרים בני מסדרים שונים, בני גוונים דתיים שונים, וכן "סרצינים" (מוסלמים דאז, ככינוים בפי הנוצרים) ואף יהודים. הוא
דרור מעלה בעט אמן דמויות של איכרים, בעלי מלאכה של גילדות ימי-ביניימיות, של סוחרים, אבירים ונזירים על אורחותיהם, מלבושיהם ומאכליהם, בצבעוניות מדויקת ומרהיבה, לרבות הפאר של המיעוט והעוני והסחי של השכבות העממיות הנרחבות.
כריכת הספר (הוצאת טוטם)
בדיוק רב הוא מתאר גם את סוגי הנשק והקרבות של אבירים פיאודליים ושל שכירי חרב, וגם את הספינות בלב-ים העוסקות הן במסחר והן בהובלת צליינים נוצרים לארץ הקודש. קיצורו של דבר: מיכאל דרור מצליח להעלות במלואה פנורמה של חיים בעיצומם של ימי הביניים. אל אסור לשכוח כי במרכז פנורמה ימי-ביניימית זו ניצבת קריית האמונה הדתית, Civitardei כביטויה הלטיני מימי אוגוסטינוס, כאשר כמעט כל הנפשות הפועלות מאמינות בהמשך קיומה של הנשמה בעולם הבא, מגן עדן דרך כור המצרף ועד הגיהינום כעונש על פשעים! את העולם הנפשי והרוחני הזה, שמבטאות אז באירופה הנצרות הקתולית, הנצרות היוונית האורתודוכסית בביזנטיון, והגולה היהודית והאסלאם גם יחד באזורנו, מצייר בפנינו המחבר כנתון טבעי וברור מאליו. כך לא רק העולם הגשמי של דמויותיו ותקופתן, אלא גם עולם האמונה שלהן הינם ממשות נוכחת ב"כתר הארמני".
מאידך גיסא, דרור הוא גם צייר נופים מיומן. כך נופיה החורפיים של אירופה, עם דובים ביערות, וכך גם נוף ארץ ישראל משורטטים היטב. לנוף ארץ ישראל מגיעים גיבוריו במהלך "דרך הצליין" שלהם (דרך הצליין תרתי משמע – מהצד הדתי המובהק ומצד ההרפתקה הראשית והאישית, שהינה מעשה ריגול אחר הכתר האבוד וחיפוש מוטיב ה-Quest). אגב, נוף ארצישראלי זה והרקע ההיסטורי של ארץ ישראל בתקופה המדוברת ממש מזכירים פרק שנוצר אחר כך בסדרה היסטורית על ארץ ישראל, ששודר לא מזמן בטלוויזיה שלנו . נוסיף כי המחבר המוקפד מצייר, בידע אדריכלי מדויק ובאור אמנותי, גם את המבצרים, הצריחים ותבליטי הדייק של התקופה הפיאודלית, שהיו אז חלק בלתי נפרד מתפיסת הביטחון ההכרחית במהלכים של מלחמות ופשיטות צבאיות כמעט בלתי פוסקות.
עד כאן דנו ברקע ההיסטורי המדויק ובמימזיס – שחזור המציאות – בצד החברתי של הרומן שלפנינו. נפנה עתה לסיפור העלילה עצמה, וכן לדמויות הגיבורים הראשיים ולעיצוב הדמויות בכללן ברומן. העלילה הפורמלית העיקרית מתנהלת סביב ניסיון למצוא נכס אבוד בעל משמעות פוליטית גדולה: הכתר רב הערך של מלכות ארמניה, שאומנם איננו בעל משמעות מיסטית ומסתורית על-טבעית, כמו ביצירתו הקודמת של דרור, אך בתחרות בין שני היריבים הגדולים: הקיסר והאפיפיור – זה אשר יזכה להחזיק בו ישיג יתרון פוליטי משמעותי ביותר, בשים לב למנהגי התקופה.
פתרון תעלומה זו הוא בלב פסיפס מורכב של מזימות, מעשי רצח וקרבות, הנתונים כולם, כאמור, על רקע פרסקו חברתי והיסטורי עשיר ומקיף מאוד, המגבה במידה רבה את עלילת המתח עצמה, ומעשיר עד מאוד את הרומן. אולם בלב הפסיפס הנפלא, המורכב הכפול הזה, שמוליך את אירועי המתח המיידיים, מצויות גם דמויות בלתי נשכחות שהקורא לומד להזדהות איתן באופן אינטימי ממש. כאן בולטות קודם כול דמויות שני הגיבורים הראשיים: הנזיר ברנארד הוא האחד, והשנייה – הנסיכה פביאנה, המעמידה בשליחותה העלומה פני נער צעיר, "פביו". שתי הדמויות הצעירות הללו, פביו-פביאנה שאמורה לייצג את תוכניות הקיסר, וברנארד המייצג את האפיפיור, בעצם עיצובן, הן הן הצלחתו הגדולה באמת של דרור כמספר. אנו לומדים להזדהות איתן ולדאוג לגורלן בעת שפוקדות אותן התלאות והצרות הרבות במסלול העלילה, עד לבירור התעלומה הסופי, אם באשר לנושא החיפוש שלהן ואם לשדים המפחידים שביניהן. לא נרחיב ולא נוסיף, כמובן, על מנת לא לחטוא בחטא ה'ספוילינג' המפתה.
כישרונו הסיפורי של מיכאל דרור, החורג גם מעצם יכולתו בעיצוב העלילה "נטו", מצליח באופן מרתק ויוצא דופן, למסמר את תשומת לבנו ואהדתנו גם לדמויות משנה שונות ברומן, מרתקות לא פחות. עם דמויות משנה מעניינות אלו, ממש בלתי נשכחות, נמנה ארנולד הגמד, מפעיל תיאטרון-בובות נודד (כתמצית בידור עממי של ימי הביניים), ונמנית גם שותפתו למסע, היפהפייה הצעירה אורסולה, הנספית באופן טראגי. הייתי משווה כאן את הכישרון הסיפורי של דרור אפילו לזה של ויקטור הוגו בכבודו ובעצמו, להעמיד דמויות אהודות כב"עלובי החיים"! מחמאה זו היא מצדי בייחוד בהתייחסות לארנולד הגמד. אך גם דמויות משנה זעירות יותר במעמדן ברומן ממפעיל תיאטרון-הבובות, נחרתות בזיכרוננו בצורה מרתקת ועזה – וכך לא רק דמויות המשנה כי אם כמעט כל אירוע ואירוע, גם אלה המשניים ביותר שמאוזכרים בעלילה. כך, למשל, נחרת בזיכרוננו כמעט כל קרב, מבין הקרבות הרבים, מהדהד כצלילי מתכות מתנגשות ומתנקשות אלו באלו בתודעת הקורא. גם תיאורי בתים ושכונות – ממיינץ בגרמניה עד עכו בארץ ישראל – מיומנים, חיים ומדויקים לא פחות מתיאור המלבושים והמאכלים. בנוסף לכך, עם כל הרגשות הדתיים והאישיים הנאצלים המופיעים לרוב ברומן, אין המחבר נמנע ברקמת הרומן, מתיאור רב-אנפין של מעשי אכזריות וקטל. במיוחד בלתי נשכחים המארב שמכינים שני הבריונים בעכו לארנולד הגמד ולאורסולה, והסצנה שבה החששינים ("רוצחי החשיש" של "הזקן מן ההר") תוקפים את שומר ראשה של פביאנה, יורגן!
לבסוף נציין תכונה נוספת וחשובה של "הכתר הארמני", שאיננה רק חיצונית אלא מקרינה על הרומן כולו ועל כל הפרטים שבו, מבלי שתעמעם עניין שמעורר בנו כל פרט היסטורי, חברתי ורגשי ברומן. כוונתי לגודל, להיקף המצטבר שלו, המצליח להרים ולתעד את המסה הגדולה של פרטי העלילה. זהו סיפור הרפתקאות כמעט אפי, המעלה מרקם של תקופה שלמה במידת אותנטיות סוחפת וכובשת. לפנינו הצלחה נרטיבית שהיתה כרוכה, גם בלב עלילת מתח סוחפת, ברוחב יריעה בלתי מתפשר – וההיקף של "הכתר הארמני", לא פחות מאירועי העלילה הדינמית, הוא אחד הגורמים להצלחתו הרבה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
