פותחים תיק: אדי אדמס מתגורר בבית הוריו, שאינו מתוחזק היטב, ומדי פעם הוא משכיר חדרים לסטודנטים בביתו. הוא מעביר את חייו העגמומיים עם שני חברי ילדות, שכמוהו לא עזבו את העיירה שבה גדלו וגרו כל חייהם. רצח שנעשה כשהיו ילדים חוזר לרדוף אותם 30 שנה מאוחר יותר, כשכל אחד מהם מקבל מכתב המרמז שהרוצח הברברי לא באמת נתפס עד עתה. האם מישהו מהתל בהם? האם הרוצח חוזר לשוטט בעיירה? שאלות אלה ועוד מחזירות את אדי לימיו כנער בן 12, כשהפעם הוא יצטרך לפתור כמבוגר את התעלומה ולסגור את התיק הפתוח ההוא אחת ולתמיד.
גבולות הז'אנר: זהו מבנה מוכר של סיפור, כאשר מדובר בעיירה מנומנמת שלא קורה בה באמת שום דבר, בחברים ישנים שנרדפים על ידי צללי העבר של עצמם וברוע שמצוי בשקט הפסטורלי הזה, שיכול לשגשג דווקא בעיירות שבהן כולם מכירים את כולם וכולם חושבים שהם יודעים הכל על כולם. אלא שלא פעם יש הפתעות בחיים, ולפעמים ההפתעות האלו עלולות להיגמר בבכי אם לא מתכוננים אליהן היטב.
"איש הגיר" // כריכת הספר (ספרי עליית הגג)
מדד המתח: ק. ג'. טיודור פורשת סיפור מתח עם רמזים גרפיים מסוגת האימה. ביד בוטחת היא מובילה אותנו קדימה בתוך העלילה, כשמפעם לפעם אנו שואלים את עצמנו עד כמה הגיבור הוא אדם שפוי, מה הסיכויים שהוא באמת יודע על מה הוא מדבר ומה יודעים החברים שלו מההווה ומהעבר על מה שקרה בילדותם המוקדמת. מעל הכל מרחפת דמותו של מורה מיתולוגי שייתכן שאהב נערות צעירות וייתכן שסתם היה אדם בודד, ואת התבשיל הזה מבשלת הסופרת לאט עד הסוף המרשים.
השורה התחתונה: מי שרוצה ספר פעולה עם תפניות וירי מתמיד וכל הפירוטכניקה הקשורה בכך, כדאי לו שיוותר על הספר. מי שאוהב סיפורי עיירות, את המתחים הקטנים בהשקפות הדתיות ואת הסיבות מדוע מתבצעים לפעמים מעשי רצח מזעזעים במקומות כאלו - ייהנה מאד מהסיפור ומהספר, ולו הוא מומלץ מאד.
"איש הגיר" / ק. ג'. טיודור; מאנגלית: אמיר צוקרמן; ספרי עליית הגג, 335 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו