"הבלתי רשמיים": הסנדק של ש"ס

"הבלתי רשמיים", פיצ'ר הביכורים השאפתני והמרשים של אלירן מלכה ("שבאבניקים"), שעוסק בלידתה של תנועת ש"ס, נעזר בתסריט חכם, בדיאלוגים אמינים ובצוות שחקנים מיומן בכדי לגולל מעשייה קומית-טראגית קלאסית על אודות נצחונו (ותבוסתו) של אנדרדוג חינני ומעורר הזדהות. התוצאה קלילה, קצבית ומאד מהנה לצפייה.

שולי רנד המצוין והממגנט, ששב למסך הגדול לאחר תקופה ארוכה, מגלם את יעקב כהן, בעל בית דפוס ירושלמי עצבני ומופלה לרעה, שמחליט להקים רשימה ספרדית-חרדית שתרוץ למועצת העיר לאחר שבתו נזרקת מבית הספר החרדי שבו היא לומדת בשל כך שאינה "מספיק אשכנזייה".

יחד עם שני שותפים לדרך – שוחט ומוהל בשם יגאל (יואב לוי), ורב לא מוערך בשם שלמה דיין (יעקב כהן) – כהן מסתער על המשימה כאחוז דיבוק. לאף אחד מהשלושה אמנם אין כל ניסיון בפוליטיקה, וגם כסף או קשרים אינם בנמצא, אך לדידו של כהן, כל מה שצריך כדי להצליח במאבק מול רשימת אגודת ישראל, ששולטת ברחוב החרדי, הם דיו, דבק ונייר – שלושה דברים שיש לו בשפע. השאר כבר יסתדר מעצמו, אם ירצה השם.

הוריקן של אמוציות. שולי רנד ב"הבלתי רשמיים" // צילום: ירון שרף, באדיבות קולנוע לב

הדרייב של כהן הוא למעשה המנוע של הסרט, וניכר כי מלכה ורנד מבינים זאת היטב. החל מהרגע הראשון שהוא מופיע על המסך, רנד מתפקד כהוריקן של אמוציות שלא ניתן לעמוד בפניו. הוא שועט קדימה במרץ, תוך כדי שהוא זורק את הצופים אל תוך העלילה, כאשר העריכה המהירה, שקצת מזכירה את זו שנוכחת בסרטיו של אדגר רייט, מקנה ליצירה דינמיות מבורכת.

בתוך כך, התנאים הירודים שבהם פועלת החבורה, יחד עם הפתרונות המאולתרים שהשלושה מוצאים כדי להתגבר על המכשולים שנערמים בפניהם, מספקים לא מעט רגעים אנושיים ומשעשעים, ואלה דוחפים את "הבלתי רשמיים" קדימה, עד ליום הבחירות לעיריית ירושלים (שמתפקד כרגע השיא של הסרט, ושאחריו תכניתו המקורית של כהן מתחילה להשתבש).

סרטו של מלכה אמנם עוסק במהפכה הפוליטית שחוללה תנועת ש"ס, אך המסלול שעושות דמויותיו הראשיות, והאופן הביקורתי והלא מרוכך שבו הסרט מציג את המסלול הזה, מונעות ממנו להיות תשדיר תעמולה (אם כבר, להיפך), והופכות אותו לאלגוריה פוליטית-מוסרית רחבה יותר, שהרלוונטיות שלה לימינו אנו אינה מוטלת לרגע בספק.

המנוע של הסרט. יעקב כהן // צילום: ירון שרף, באדיבות קולנוע לב

למרות שהפשעים הכי גדולים שכהן וחבריו מבצעים במהלך הסרט מסתכמים בעיגול פינות ובהורדת מודעות של המתחרים, במהלך הצפייה מצאתי את עצמי חושב לא פעם על "הסנדק", ועל קווי הדמיון בין המניעים שהביאו את ויטו קורליאונה להקים את אימפריית הפשע המגזרית שלו לבין אלה שתידלקו את החלטתו של כהן להקים מפלגה. ואז, לקראת סוף הסרט, כאשר כהן שם את ידיו על פניו של אחד משותפיו לדרך שבגד בו באופן זהה לחלוטין לאופן שבו מייקל שם את ידיו על פניו של אחיו פרדו באחד מרגעיו הבלתי נשכחים של "הסנדק 2", הבנתי שהאסוציאציה שהייתה לי כנראה לא הייתה מקרית.

מלכה אמנם נתלה כאן באילנות הכי גבוהים שיש. אך הוא אינו מאבד את אחיזתו לרגע, והאמביציה שלו מגובה בכמויות נדיבות של תבונה וכישרון. "הבלתי רשמיים" הוא סרט שונה מאוד מ"הסנדק", כמובן. אך איך שלא תבחרו להסתכל עליו, זהו בידור מיינסטרימי במיטבו. ואם לוקחים בחשבון שמדובר בסרטו הראשון של מלכה, אז בכלל.

"הבלתי רשמיים", ישראל 2018

ציון: 8

 • הסלבס שכבר אורזים ל"הישרדות VIP"

 • מאט לה־בלנק: זה היה הכוח של "חברים"

 • "לא היינו רוצים לגדול במשפחה אחרת"

את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של "ישראל היום"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו