אחרי כל ההסברים של הממונה על רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, ההסבר הפשוט, הנכון והכואב להיעדרותה מהדיון בכנסת אתמול הוא עזות מצח.
25 מיליארד שקלים התאיידו לציבור ודורית סלינגר מדברת על צורת ההושבה בדיון.
בדיעבד היא צודקת, למה להתאמץ לתת תשובות לנבחרים? אנחנו חיים בתקופת הזוהר של הפקידות, שבה הנבחרים הם אלה המשרתים אותם ולא להפך.
אם יש מפקחים בישראל, אז איפה הם היו כשאליעזר פישמן לווה כספים? איפה הם היו כשנוחי דנקנר מינף את עצמו לדעת? איפה הם היו כשאלוביץ' רקם עסקאות לא הגיוניות באופן גלוי לחלוטין?
אז יש רשות שוק ההון באוצר ויש פיקוח על הבנקים בבנק ישראל, ואזרחי המדינה משלמים 10% ויותר על חשבונות העובר ושב כשהבנקים מקבלים כסף בחינם, או בעשירית האחוז.
מצד אחד נכפה על הציבור לחסוך את כספו בפנסיה ומצד שני הכספים שם מפוקחים בצורה מפוקפקת, המביאה למחיקה של עשרות מיליארדים מתחת לעיניהם העצומות של המפקחים.
אין למפקחים חובה חוקית "לתת עדות" בפני הכנסת, כמקובל בארה"ב, ולכן בעצם אין פיקוח אפקטיבי על המפקחים והם עצמם לא נותנים דין וחשבון על עבודתם.
פיקוח אפקטיבי הוא פיקוח תחת רשות אחת שתהיה חייבת לתת דין וחשבון לכנסת, בדיוק בצורה שהיא ביקשה לעשות זאת אתמול - להעמיד את המפקח מול שאלותיהם הנוקבות של הנבחרים בוועדה.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!