אחת ולתמיד: מותר להתפלל בעמידה במטוס?

ארבעה נוסעים נפצעו אתמול (שני) כתוצאה מכיס אוויר במהלך טיסה מווינה לתל אביב. למרבה המזל, הפעם נפגעו הנוסעים באורח קל בלבד, אך הדבר בהחלט מעלה שאלה הלכתית רלוונטית על השולחן. בטיסות רבות מישראל ובחזרה אפשר לראות נוסעים דתיים נעמדים במעברים, מתעטפים בטלית ותפילין, ומתפללים. התופעה מתגברת במיוחד בתקופה זו של 'בין הזמנים' שבה יוצאים בחורי ישיבות ומשפחות חרדיות לנופש בעולם.

יש גישות והתיחסויות שונות לתפילות הללו על סיפון המטוסים. מצד אחד, בחורי הישיבות הצעירים חושבים שהם עושים 'קידוש השם' כשהם עומדים עטופים בטלית ותפילין לעיני הנוסעים הלא-יהודים והיהודים. הם חשים "התרוממות רוח", תרתי משמע, כשהם אומרים בכוונה פסוקים כמו "שכינת עוזו בגבהי מרומים". מצד שני, הדיילות והנוסעים סובלים מחסימת המעברים לשירותים ולמושבים שליד המתפללים, ואסור לשכוח כמובן את הסיכון שבעמידה, לעיתים בזמן ששלט "להדק חגורות" דלוק.

מה עמדת ההלכה?

בתקופת הגמרא והפוסקים לא היו אוירונים, אבל יש הלכות לגבי מי שרוכבים בדרך על חמור, ולגבי נוסעים ברכבות. לפי פסקי הדין האלה הרבנים בדורנו שוללים את התפילה בעמידה במעברים במטוסים. לפי ההלכה עלינו להתפלל לפני העליה למטוס, או בירידה ממנו לאחר הטיסה. אם אנחנו על טיסה ארוכה מאוד שבמהלכה עובר זמן התפילה, עלינו להתפלל בישיבה במקומנו.

ידוע המקרה שמרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל סירב להצטרף למנין שארגנו תלמידיו באחת הטיסות. אח"כ דרש משומעיו לא לעמוד ולחסום את המעברים במטוסים ולא להפריע לעבודת הצוות (ילקוט יוסף, ס' ק"י עמ' 127). הרב שטיינמן, הידוע בפסיקותיו המחמירות, פסק: "עדיף להתפלל בישיבה ובמתינות מאשר להסתכן בטלטול וביטול הכוונה בעמידה" (שו"ת אגרות משה או"ח ד, כ). הגרי"ש אלישיב פסק: "אין לקיים מניין במטוס אפילו אם זה מפריע לאדם אחד. המעבר גם שייך לו" (פניני תפילה קכ"ד). הרב הסרוג אליעזר מלמד מבית אל, פסק שבמטוס יש להתפלל רק בישיבה במקום שלנו. רבני "בית הלל" פרסמו חוברת פסקי הלכות לקיץ, שבה כתוב, בין השאר: "אין זה יאה להתפלל ליד השירותים במטוס ואף חילול השם".

עדיף להתפלל לפני הטיסה אם אפשרי (תמונת המחשה) // צילום: יהושע יוסף

 

יש סיבות שדוחות את מצוות התפילה בעמידה, ואפילו את תפילת שמונה עשרה:

פיקוח נפש - כאשר המטוס מתקרב לאזור עם מזג אויר סוער ומערבולות, הטייס מדליק את השלטים "נא להדק חגורות". זאת מכיון שברוב המקרים הרוח תטלטל ותקפיץ את המטוס, וכשמטוס מיטלטל, מי שעומד במעבר עלול ליפול. ומי שנופל, עלול להיפצע ולהיפגע בראשו ממכה ברצפה או במסעד היד של אחד המושבים. הבעיה היא שברוב טיסות הלילה מצפון אמריקה לישראל הזריחה והנץ, זמן תפילה שחרית, יוצאים כאשר המטוס טס מעל הים האגאי (בין איטליה ליוון) שהוא מועד לסערות. אם כן, עמידה בשמונה עשרה בזמן סערה או לפניה היא בחזקת פיקוח נפש שדוחה כל המצווות, גם מצוות תפילה ותפילין. הרה"ג יצחק זילברשטיין אף פסק שיש בכך חשש של 'מצווה הבאה בעבירה' (קונטרס "כנפי הרוח").

את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום

טרחה דציבורא - ברוב הטיסות מגישים ארוחה שניה (ארוחת בוקר או צהריים) כשעתיים לפני הנחיתה. צוות הדיילות עוברות במעברים עם עגלות המזון והשתיה, ומחלקות אוכל לנוסעים. אם מתפללים במעברים וחוסמים אותם, הדיילות אינן יכולות לעבור עם העגלות. זה מכביד על עבודת הצוות ומשבש את הטיסה. זה גורם עוגמת נפש לנוסעים בשורות האחרונות, שרואים שהנוסעים בשורות הקדמיות כבר אוכלים, אבל הם נאלצים להמתין בגלל שמתפללים לידם. בכך גורמים המתפללים לזלזול בתורה ולחילול השם.

טרחה דציבורא 2 - כאשר המתפללים עומדים במעברים, נוסעים אחרים אינם יכולים להגיע לשירותים, כי הדרך חסומה ממתפללים. זה מעורר כעסים שיוצרים חילול השם. פעמים רבות זה נגמר רק בחילופי מלים וקללות, ולעתים רחוקות אף בדחיפות הדדיות או במכות ואגרופים.

צניעות - יש נוסעות שקשה להן להתאפק, והן נדחפות במעבר בדרכן לשירותים, תוך שהן מתחככות בגוף העומדים בתפילה במעבר. המגע הזה פוגע בטהרת התפילה.

טהרה - המתפללים נוהגים לארגן מנין במעברים שבירכתי המטוס. בסוף המטוס נמצאים גם השירותים. כאשר מישהו יוצא מהשירותים, יוצא איתו גם גל ריח שמתפשט בחלל. נפסק בהלכה שאסור להתפלל ולהרהר דברים שבקדושה במקום שיש בו צואה או ריח רע של צואה וקיא, ומי שמתפלל במצב כזה לא יצא ידי חובתו, וחייב לחזור ולהתפלל (שו"ע עט, א).

בגלל סיבות אלה כל הפוסקים בדורנו פסקו שתפילה במטוס חייבת להיות רק בישיבה ולא בעמידה, ואפילו תפילת שמונה עשרה וקדיש יתום (הגרש"ז אוירבך, הלכות שלמה פ"ח עמ' צו).

חפשו את בית הכנסת או חדר התפילה בטרמינל // צילום: יהונתן שאול

הכוזרי אמר "כוונתך רצויה, ומעשיך אינם רצויים". אמירה זו מתאימה גם לבחורי ישיבות צעירים שמארגנים מנייניים לתפילה במטוסים, וחושבים שהם מקדשים שם שמיים. לדעתי הם עושים 'חילול השם' יותר מאשר 'קידוש השם'. הרבה מאוד נוסעים גויים וחילוניים מגיבים על התפילה שלנו במעברים בכעס ותרעומת. לרובם זה המפגש היחיד עם דתיים וחרדים, והוא משאיר בליבם דימוי שלילי.

אנו מתקרבים לימים הנוראים שבהם אנו מתפללים "ואתה תשמע מן השמיים שלא יכשלו בלשונם". לטסים בשמיים הפסוק הזה רלבנטי תרתי משמע.

טיפים:

להתפלל ביחידות לפני העליה למטוס.

בטרמינלים רבים בעולם יש חדרי תפילה. ברובם אלה חדרים לנוסעים מכל הדתות, בלי סימני עבודה זרה כמו צלבים, פסלי בודהא, סימני סהר וכתובות מהקוראן, וגם לא ארון קודש. רק כסאות לישיבה. בחלק מהטרמינלים יש אף בית כנסת עם ארון וס"ת. עלינו לחפש את בית הכנסת שבטרמינל.

רצוי להתרחק מהתקהלות בדיוטי פרי או משער העליה למטוס, ולמצא פינה שקטה לתפילה במקום לא סואן בטרמינל.

ליד השירותים בטרמינל יש בדרך כלל חדרון להחלפת חיתולים. רוב הזמן החדר הזה ריק ונקי. שם אני מתבודד בתפילה לפני הטיסה.

בתוך המטוס אני יושב במקומי ומתעטף תחילה בשמיכה שמחלקים לנוסעים. מתחת ל"אוהל" הזה אני מניח תפילין ומתפלל. זה לא מפריע לנוסעים האחרים שאינם רואים מה אני עושה, והם יכולים לחשוב שאני ישן. זה גם מנטרל היסח הדעת ממה שקורה במטוס, וממראות בגדים לא צנועים של נוסעות ודיילות.

במטוסים החדשים רחבי הגוף בטיסות ארוכות יש בד"כ גם חדרון מנוחה קטן לאנשי הצוות. רוב הזמן החדרון הזה ריק, והוא בשימוש רק בחצי השני של הטיסה ע"י טייסים שהוחלפו. אני נוהג לבקש מהדייל הראשי רשות להשתמש בחדר הזה לרבע שעה לצורך קדושה ותפילה. רוב הדיילים הלא-יהודים בחברות תעופה זרות נעתרים לי. באל-על זה בל ייראה ובל יימצא.

יעקב מאור הוא בעל הבלוג "ותוליכנו לשלום" לתיירות דתית

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו