הגיע זמן לטוס: זה ממש לא סוד שדודו טסה הוא סוג של משיח מוזיקלי מזה שני עשורים. אין שני לו בדורו בכל הנוגע לחיבור של מזרח ומערב, מודרני ושורשי, מהוואל ודיסטורשן. אדם שהמוזיקה שלו היא כור היתוך של כישרון ישראלי פר אקסלנס ואחד האותנטיים שיש בנמצא.
באמתחתו כבר 14 אלבומים, אינספור שירים שנכנסו לפלייליסטים, פרויקטים צדדיים שזכו להצלחה בינלאומית כמו "דודו טסה והכוויתים" והאחרון "איגרת אל הילדים" עם המשורר אלי אליהו, שמרחיבים את טווח היצירה שלו ופונים לקהלים מגוונים, הופעות שלא ישכחו (ע"ע הביצוע המופתי ל"שביר" עם ברי סחרוף ואביתר בנאי בהאנגר 11), פרסי אקו"ם ותארים נחשבים כמו "שיר השנה" עבור הלחנת "כל הזמן הזה" לנצ'י נצ', הוא אפילו גרף שבחים על משחקו במספר סרטים ישראליים, והלא ידוע שקרוס אובר בין אמנויות זו אבן דרך רצינית עבור כל סלב אמיתי.
אז איך זה, שעם כל הרזומה המרשים הזה, אחרי כ-18 שנות יצירה ובגיל 41, עדיין נדמה שהוא לא יישר קו עם הבנאים, שלום חנוך, פורטיס, סחרוף ושאר מובילי הרוק הישראלי? הסינגל החדש "פריד" נותן מענה לשאלה הזאת בדיוק.
יפה לך שמח. דודו טסה // צילום: קוקו
כבר בהאזנה ראשונה ניכר שטסה מתנסה במשהו חדש. זה לא שונה בהרבה ממה שהוא עשה עד עכשיו, בטח שלא מוזיקלית, אבל משהו באווירה שהשיר משרה לוקח את טסה מתהומות הדיכאון והבדידות הקיומית של "סחרחורת", "הגולה", "לולה" ו"עיר ובהלות" למקום אחר לגמרי, לא רק שלו יותר, אלא שמח יותר, במלוא מובן המילה, שנדמה שעד כה לא היתה בכלל בלקסיקון של האמן שמזוהה עם המבט הכי מיואש שיש בישראל. יוצא מן הכלל הוא הביצוע שלו ל"הלילה לא" שכתב לריטה, ההבדל הגדול הוא שב"פריד" הוא גם מבסוט וגם
החידוש הזה הוא בדיוק מה שטסה היה זקוק לו כדי לשבור את תדמית הרוקר הסובל שמדבר לפלח מצומצם באוכלוסייה, כביכול. תמיד קשה היה שלא להתמכר לתמהיל הגיטרות, הכינורות הערביים והשירה המסתלסלת של טסה, וכעת, עם קורטוב של שמחת חיים, השילוב המנצח הזה עלול למצות סוף-סוף את הפוטנציאל הענק שהיה שם תמיד, עוד בתחילת שנות האלפיים.
הגיע הזמן למצות את הפוטנציאל עד הסוף. דודו טסה // עטיפת הסינגל "פריד"
אפילו בקליפ היפהפה שמלווה את השיר ניכר שמשהו זז אצל טסה, תרתי משמע. הוא רוקד – טוב, מן הסתם כי הבמאית ציוותה עליו לרקוד, אבל נדמה שזה מגיע ממקום אותנטי של שמחה. "נגן, נגן, נגן", הוא שר בהתלהבות וידיו נשואות באוויר, כאילו מדובר באלטר אגו שלו במועדון הבלוק ולא על גג בניין בניו יורק, מצלם קליפ של דודו טסה.
האם "פריד" והסינגלים שיבואו אחריו יסמנו את הכניסה הסופית של טסה לרשימה האקסקלוסיבית של מובילי הרוק הישראלי, לא רק מבחינת הערכה לאמן אלא גם ברמה התודעתית? יכול להיות ולגמרי הגיע הזמן. מה שבטוח, גם סחרוף לא היה סחרוף עד שהוציא את "נגיעות".
• מאט לה־בלנק: זה היה הכוח של "חברים"
• "לא היינו רוצים לגדול במשפחה אחרת"
• חשיפה: תרשימי אירוח האירוויזיון באילת
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של "ישראל היום"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
