לסלק את חמאס עכשיו: מדוע ישראל נמנעת מהבלתי נמנע?

ממשלת ישראל לא עומדת בהבטחותיה - זה הדבר הראשון שלמדנו מסבב המהלומות האחרון בדרום. אין כאן כוונה לאיום של נתניהו ב-2009, לפיו הוא יפיל את שלטון החמאס כשיבחר לעשות זאת, גם לא מדובר על האיום של ליברמן לגבי זמנו השאול של איסמעיל הנייה. זוכרים, נכון? "דברים שרואים מכאן..." וכו'. הכוונה כאן היא לאמירה שנאמרה על ידי הממשלה בסוף מבצע "צוק איתן" לפני ארבע שנים, לפיה הסיבוב הבא יהיה הסיבוב האחרון של חמאס. שלא יהיו יותר משוואות, שאין מצב למאזן אימה. אמירות בעייתיות שלא עומדות בשום מבחן.

 

שנית, למדנו שחמאס, גם בלי מנהרות, עדיין מסוגל למרר את חייהם של עשרות ומאות אלפי ישראלים. הם פשוט הבינו איך לוחצים לנו על הנקודות הרגישות, אז הם ממשיכים.

 

שלישית, למדנו שלמצרים יש משקל גדול בייצוב האזור. הם מצליחים, כך נראה, לתפוס את חמאס במקום הנכון ולגרום לו להתנהלות טקטית אחרת, לפחות בטווח הקצר.

 

ממשלת ישראל, מצידה, נמנעת בכל דרך ממבצע עמוק ויסודי בעזה. לא רוצים לכבוש, נמנעים מלקחת אחריות על שני מיליון הפלשתינים, נמנעים מהמחיר הכרוך בכך. יש לזה גם סיבה נוספת, המתיחות המתמשכת בצפון, שהיא הזירה היותר בעייתית באזורינו. ניתן לחשוב שבסך הכל זו החלטה סבירה להימנע מהידרדרות בדרום, כשזה המצב בצפון. אבל זה עניין רגעי. מחר הצפון יתייצב - ואז מה?

 

חמאס מבין את המסר הלא רציני

 

מדוע באמת נמנעת ישראל ממבצע משמעותי בעזה, כזה שיעיף משם את חמאס? אני טוען כבר זמן רב שזו צריכה להיות אופציית פעולה ריאלית. אני טוען שלו באמת התכוונו לכך, חמאס היה מבין ולא מעז להתל בנו כפי שהוא ממשיך לעשות. אבל כשלא מתכוונים ברצינות ורק מאיימים, הצד השני מבין מהר מאוד את המסר.

 

אולם גם אם נעלה מרמת הרטוריקה לרמת הביצוע, עדיין נדמה שהממשלה וצה"ל חוששים ממהלך צבאי, כזה שנדמה לי שמזה זמן הוא נדרש, והיו לא מעט הזדמנויות להשלים אותו: היינו שם ב-2009, 2012, 2014. הבאנו חצי צבא לשם, ולא הלכנו עד הסוף.

 

החשש המרכזי בישראל הוא מהיום שאחרי. לא רק נטילת האחריות על האוכלוסייה בעזה, אלא גם חשש מהסינדרום שפקד את האמריקאים בעיראק, ואותנו בלבנון ב-1982. אחרי שנפתרת מההנהגה הבעייתית, אתה עשוי לקבל כאוס הרבה יותר בעייתי.

 

הטענה היא לכאורה נכונה, אבל רק לכאורה. כל מי שטוען את הטענה הזו שוכח: עזה אינה מדינה, היא מוקפת מכל צדדיה בבעלי אינטרס הפוך לחלוטין מזה שחמאס רוצה להוביל. בהינתן שהנהגת חמאס עפה לתוניס או למקום אחר, יש לצדדים הפועלים כאן שליטה על היום שאחרי. על מה שייכנס או לא לשם ומי שייכנס או לא לשם. עזה נשלטת.

 

צריך לזכור: מי העלה את חמאס ב-2006, אם לא אנחנו בדחיפה אמריקאית נמרצת של קונדוליסה רייס? התקלה הזו התרחשה, כי מישהו חשב שדמוקרטיה תסדר שם את המציאות. היא לא. בדיוק כפי שהיא לא סידרה את המציאות במצרים אלא הובילה לכאוס בהנהלת האחים המוסלמים.

 

התשובה לשאלת היום שאחרי אינה דומה לאותן דוגמאות מרתיעות שכל המקטרגים לפעולה עמוקה בעזה שמים על השולחן ומפחידים את כולם. פה צריך לקום משהו אחר, ויש את כל התנאים והסיבות כדי שזה יקום.

 

מטרטרים את ילדי הדרום בכל קיץ

 

ובינתיים מה?

נותנים לחבורת הנלוזים השטנית לטרטר את ילדי הדרום בכל קיץ מחדש, מכרסמים בהרתעה המתפוגגת, ופוגעים בכל דבר טוב שמצוי בסביבה. על הטבע אפילו לא דיברנו. זוכרים את נאום הכלניות של גנץ?

 

רבותיי, מה יהיה הסוף?

אנחנו נמנעים מהבלתי נמנע, ומפחידים את עצמנו למוות בתרחישי בלהות לא רלוונטיים. אנו שבויים בתוך פרדיגמה כוזבת, ונותנים לארגון של פושעים את הדרום על מגש של כסף. אחר כך אנו עוד מתפלאים למה הדרום לא מתרומם, ולמה אין נהירה לדרום ה"משגשג".

 

הסוף רבותי, ברור. אם לא ניזום - ניגרר, וכשניגרר, זה יהיה הרבה יותר כואב, הרבה יותר יקר, והרבה יותר מבולבל. את חמאס נדרש להעיף מעזה, הגיע הזמן שנבין זאת, ונפעל בכיוון. אם נתחיל לדבר ולפעול במונחים האלו, אולי מישהו בצד השני באמת יתחיל לקחת אותנו ברצינות.

 

הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא-חברה, מחבר הספר "האדם שבטנק"

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו