אשת חיל

הדמעות הראשונות של איימי אדמס פרצו כששאלתי אותה מה המחמאה הכי גדולה שקיבלה עד היום. אחרי הכל, מדובר בשחקנית שטיפסה לצמרת ההוליוודית בעשור האחרון, עד שמבקרי קולנוע רבים בחרו להכתירה כ"מריל סטריפ הבאה".

אדמס, שעד לאותו רגע פיזרה ביטחון עצמי וחיוכים צחורים, מתחילה לפתע לגמגם. "וואו... רגע, אף פעם לא חשבתי על זה. אני מניחה שזה קרה בתפקיד מסוים שהרגיש אותנטי למישהו... הממ... תסלח לי".

היא מרכינה את ראשה וקמה מהכיסא. עיני התכלת שלה מאדימות, כשהיא מחפשת אחר ממחטה. רק כעבור כמה דקות היא מתנצלת וחוזרת לראיון.

"תן לי להסביר", היא מחייכת בעיניים אדומות וממשיכה לנגב את הדמעות בידיים רועדות. "גילמתי בשני סרטים, 'ג'ונבאג' ו'המפגש', דמויות של נשים שחוו אובדן נורא. מאז קיבלתי הרבה תגובות מנשים שחוו דברים דומים, והן הודו לי שבזכותי הרגישו לראשונה שיש מי שמסוגל להבין את האובדן שלהן. הידיעה שהשפעתי עליהן בצורה ישירה כל כך, ובמקום כה פגיע, החמיאה לי יותר מכל מועמדות לפרס. 

"אני מצטערת על הבכי הזה. לא יודעת למה הכל התפרץ מתוכי עכשיו, פתאום. פשוט תפסת אותי לגמרי לא מוכנה (צוחקת). אוף, עכשיו אני מרגישה כמו טירונית בבית ספר למשחק, שאיבדה את כל הפאסון שלה באמצע ראיון".

•  •  •

אדמס (43) פרצה בסרט "ג'ונבאג" ב־2005, שאחריו זכתה במועמדות הראשונה לאוסקר (מתוך חמש) ועלתה על הרדאר של בכירי התעשייה. היא גילמה בו צעירה בהיריון, שיולדת עובר מת. ב"המפגש" (2016) היא שיחקה חוקרת שפות, שמגויסת כדי לתקשר עם חייזרים שנחתו על כדור הארץ - וגם שם היא אמא שמאבדת ילדה.

"תמיד עוברת בי המחשבה שאלה סרטים שבתי בת ה־8, אוויאנה, תתקשה לצפות בהם ביום מן הימים. היא כל הזמן שואלת אותי, 'אמא, באיזה גיל תרשי לי לראות את כל הסרטים שלך?'. עד היום היא ראתה אותי רק ב'מכושפת', בסרט 'החבובות' שעשיתי וב'איש הפלדה'. היא עיקמה את הפרצוף כשראתה אותי מתנשקת עם הנרי קאביל, שמגלם את סופרמן. הבת שלי היא גיבורת העל האמיתית בחיי. בזכותה אני אדם טוב יותר".

הפכת לאמא רק קרוב לגיל 36.

"כן, ומאז למדתי שלא משנה מה אעשה כאמא, הילדים שלי לעולם לא יהיו מושלמים. ילדוּת היא אף פעם לא מושלמת, וכשמנסים בכוח להיות מושלמים - זה יוצר בעיות אחרות, שבכלל לא חשבת עליהן, כמו לחץ לעמוד בסטנדרטים הגבוהים של ההורים.

"אני גדלתי עם שבעה אחים, ובתיכון חוויתי משבר כמו כל נערה שחושבת שאין אח ורע לצרות ההתבגרות שלה. שנאתי את הלימודים, והייתי נערה מופנמת. אף אחד לא באמת הבין אותי, כולם חשבו שאני סתם סנובית. 

"תמיד קינאתי בילדות שלמדו איתי בבית הספר וחשבתי שיש להן הכל. אבל הן דווקא גדלו בבתים הרוסים, או שהיו להן בעיות במשפחה. לא בדיוק מה שחשבתי. בראייה לאחור, הייתי צריכה להיות יותר נחמדה אליהן ולא לקנא".

היום הילדות בבית הספר מקנאות בבת שלך, שיש לה אמא מפורסמת.

"לא ממש, כי ככל שאוויאנה גדלה, היא מבינה שהיא חולקת את אמא שלה עם עוד הרבה אנשים שמכירים אותה וצפו בה". 

האימהוּת שינתה בך משהו כשחקנית?

"כן, אבל יותר ברמה הלוגיסטית. היום, הדבר הראשון שאני חייבת לדעת הוא איפה הצילומים נערכים, ואם הם מתנגשים באירועים חשובים בבית הספר. אני מקפידה יותר בבחירת תפקידים. עירום, למשל, זה לא משהו שאני ממהרת לעשות. עשיתי בעבר, בסרטים 'מיס פטיגרו' ו'סאנשיין בע"מ', אבל היום כבר אין בי הדחף הזה".

•  •  •

הרזומה המרשים של אדמס כולל, כאמור, חמש מועמדויות לאוסקר - על "ג'ונבאג", "ספק", "פייטר", "המאסטר" ו"חלום אמריקני", ועוד שבע מועמדויות לגלובוס הזהב - מהן שתי זכיות (על "חלום אמריקני" ו"עיניים גדולות" של טים ברטון). הרגישות והעומק שהיא מביאה לתפקידיה הפכו לסימן ההיכר שלה, בין שהיא נסיכה חולמנית בדרמה לבני נוער ("מכושפת") ובין שהיא נזירה צעירה ("ספק") או לויס ליין, שאת דמותה גילמה בשלושה סרטים, כולל "ליגת הצדק" עם גל גדות.

כעת היא מככבת בתפקיד הראשי במיני־סדרה החדשה "חפצים חדים" (שני בערב ב־HOT HBO, ב־yesOH ובסלקום TV), על פי ספרה של עיתונאית הבידור שהפכה לסופרת מצליחה, גיליאן פלין. מדובר באחת הסדרות המסקרנות של השנה, וללא ספק בפרויקט קריטי ביותר עבור מחלקת הדרמה של HBO, המחפשת את דרכה ביום שאחרי "משחקי הכס", שתסתיים באביב הבא.

בענקית הכבלים טרודים באיתור יורשת ראויה. "ווסטוורלד", שעלתה לפני שנתיים, לא ממש סיפקה את הסחורה, וסדרת הדרמה "כאן ועכשיו" של היוצר אלן בול ("עמוק באדמה", "דם אמיתי") בוטלה ממש עכשיו, בתום עונה אחת בלבד.

ב"חפצים חדים" (משמאל). "אני מגלמת אישה שחיה עם הפגמים שלה, וכבר השלימה עם הכאב שהיא סוחבת. אני בגיל המתאים לתפקיד כזה"

העובדה שבחזית של "חפצים חדים" ניצבת שחקנית מוערכת מזכירה את השלאגר של HBO "שקרים קטנים גדולים", בכיכובן של ניקול קידמן וריס ווית'רספון (שגם הפיקו). על שני הפרויקטים הופקד אותו במאי - ז'אן־מארק ואלה הקנדי ("מועדון הלקוחות של דאלאס"). הביקורות הטובות והפרסים שקטפה "שקרים" הובילו לעונה נוספת, שתעלה בשנה הבאה, ובה תצטרף מריל סטריפ בתפקיד חמותה של קידמן.

אלא שלמרות הדמיון, "חפצים חדים" מגוללת עלילה עם סוף ברור ואווירה אפלה, השאובה מהתרבות הגותית של דרום ארה"ב (באופן שמזכיר את העונה הראשונה של "בלש אמיתי"). אדמס מגלמת את קמיל פריקר, כתבת פלילים, ששבה מאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי בשל צלקות נפשיות שהיא נושאת מאז ילדותה. היא נשלחת למשימה עיתונאית בעיירה הקטנה שבה גדלה, במטרה לחקור את נסיבות הרצח של שתי נערות. בין לבין היא מתמודדת עם התמכרות לאלכוהול ומענה את עצמה פיזית בחיתוך עורה, בזמן שהיא מגלה שאחותה המתבגרת חיה חיים כפולים - שאותם הסתירה מעיני אביה החורג ואמה.

"אני מגלמת אישה שאין לה שום רצון להיות מושלמת", מסבירה אדמס. "היא חיה עם הפגמים שלה, וכבר השלימה עם הכאב שהיא סוחבת. אני נמצאת בגיל המתאים לתפקיד כזה. קמיל מחפשת בכל הזדמנות להקהות את החושים, לברוח ולהימנע מרגשות או מזיכרונות. אני טיפוס שממילא מרגיש לא בנוח בעור שלו, אז הבאתי את זה לדמות".

זה תפקיד תובעני מאוד. איך התכוננת אליו?

"ידעתי שאני מגלמת אלכוהוליסטית שאוכלת רק שוקולד, אז הפסקתי להתאמן והעליתי כמה קילוגרמים במשקל. אני מרגישה הכי טוב כשאני מכוסה בשכבות ובשרוולים ארוכים, אף שאנשים רגילים לראות אותי בטקסים בשמלות חשופות. אני מתעבת שטיחים אדומים.

"גיליאן, הסופרת, שלחה לי חומרי קריאה על אנשים שחותכים את עצמם. יש שם סיפורים של גברים ונשים בגילאים שונים, וזה היה מרתק כמסמך פסיכולוגי, לנסות להבין את נפש האדם ואת הצורך לשחרר כאב דרך פגיעה עצמית. הרעיון שאתה סובל ומגיע למקומות נואשים כדי למצוא פורקן - זה משהו שרבים יכולים להתחבר אליו. 

"מדובר בכאב אינטימי, והאנשים הללו מרגישים בדידות עמוקה, שמגיעה ממקום של עצב. הפגיעות מאפילה על תחושת הביטחון, ואז הם הולכים לאיבוד. אבל כשאתה סוחב פצע עמוק, אי אפשר לשפוט אותך.

"לפני חמש שנים, גילום של דמות אפלה ומצולקת כל כך היה דבר שמאיים עלי. כיום אני מאמינה שבשביל עבודה טובה צריך להתמסר, אבל לא עד כדי עינוי עצמי. זה משהו שמצריך בשלות".

את עצמך התמודדת אי פעם עם פצעים כאלה?

"למזלי, לא. בשביל הפורקן שלי אני משלמת פעם בשבוע לפסיכולוג".

•  •  •

את ספרה של פלין עיבדה לטלוויזיה מרטי נוקסון, יוצרת סדרת הדרמה "UnReal", שעלתה לפני שלוש שנים וזכתה לשבחים. פלין ונוקסון עודדו את אדמס לשמש גם מפיקה אחראית, נוסף על משחקה, במעין משולש של העצמה נשית - נושא אקטואלי באקלים ההוליוודי כיום. 

"בזכות שתיהן מצאתי את הקול שלי כמפיקה, ואני אסירת תודה להן. זאת תקופה שבה הצורך הנשי מתפרץ, ורק עכשיו מבינים כמה נזקקנו לשינוי הזה".

את הבמאי ז'אן־מארק ואלה הכירה אדמס בתחילת העשור, כשהם ניסו להרים יחד סרט ביוגרפי על הרוקרית האייקונית משנות ה־60, ג'ניס ג'ופלין. אלא שבעיות משפטיות הקשורות לזכויות על סיפור חייה של ג'ופלין הביאו בסופו של דבר לביטול הפרויקט.

"ז'אן־מארק מסוגל להוציא מכל שחקנית את האמת, בלי לתייג אותה כגיבורה או כאנטי־גיבורה. הוא לא מרחם על הדמות ונותן לסיפור לעשות את שלו. באתי לצילומים בחששות מסוימים. ידעתי שהוא יאתגר אותי, כי שיטת העבודה שלו ידועה כאינטנסיבית מאוד". 

מה הכי מלהיב אותך בג'וב החדש של מפיקה?

"כשחקנית אני לא אוהבת לצפות בסרטים שלי. יש בזה תחושה סוריאליסטית, ובדרך כלל אני מסתפקת בצפייה אחת. כמפיקה, לעומת זאת, אני צריכה לצפות בכל פרויקט כמה פעמים, כך שאני משתדלת לא לבקר את עצמי נקודתית, אלא לבחון את הסיפור בכללותו. 

"מעבר לכך, אני שמחה שאני יכולה לדאוג לתפקידים לנשים ולייצוג אתני הולם. זה טוב מאוד שבחודשים האחרונים השתנה הלך הרוח בכל מה שקשור לייצוג בתעשייה ובחברה כולה. זאת הבנה מפוכחת שאנחנו חייבים להיות ערניים יותר.

"כיום, יותר מבעבר, סדרות טלוויזיה מכוונות לסוגי קהלים שונים ולא מכלילות. אני מקווה שהדור שלנו מחנך נערים צעירים לעקוב גם אחרי עלילות שבהן נשים עומדות במרכז".

איך אפשר להיות בטוחים שלא מדובר בטרנד חולף?

"העתיד תלוי בנו. נשים צריכות לתמוך זו בזו, כדי שהלפיד הזה ימשיך לבעור ולא יכבה. רק ככה נתקדם. דוגמה מצוינת היא גל גדות שלכם. מהרגע שהיא לוהקה לתפקיד וונדר וומן, אמרתי שהיא נמצאת בידיים טובות עם זאק סניידר (במאי 'באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק', שם שיחקו השתיים יחד לראשונה; ד"כ). זה עדיין די נדיר שיש אחווה נשית על הסט, ואני נהנית בכל פעם שיש איתי עוד בנות. לכן אימצתי את גל מהדקה הראשונה שהכרנו. 

"ולא רק אני. כל העולם חיכה לסרט הסולו שלה, ואני חושבת שההצלחה הגדולה היא בדיוק נקודת הפתיחה שכולנו חיכינו לה. אני מתה על גל. הבעיה היא שכאשר אני עומדת לידה בכל מיני אירועי השקה וכנסי מעריצים, כולם רואים כמה אני נמוכה".

אבל עם כל הכבוד לגדות, הצימוד הקולנועי המשמעותי של אדמס הוא למריל סטריפ. השתיים שיחקו יחד בשני סרטים, "ספק" ו"ג'ולי וג'וליה", שיצאו בזה אחר זה ב־2009, ורק לאחרונה כתבה סטריפ מאמר בשבחה של אדמס בגיליון מיוחד של "הוליווד ריפורטר", שהצדיע לשחקניות הנחשבות בהוליווד.

"הקושי הכי גדול בשואו ביז הוא לשמור על האני שלך, ועדיין להתמסר לזהות זרה של דמות בדיונית או להלקאה עצמית בלב תעשיית הבידור המודרנית וחסרת הרחמים - ואיימי עושה זאת טוב מכולם", כתבה סטריפ. "גם בזכות הרוח הטובה שלה והאתיקה המקצועית, אבל בעיקר כי היא מיושבת בדעתה, לא מלאה בעצמה, ויודעת להבדיל מה אמת ומה בולשיט. ועדיין, כבחורה נעימת הליכות, היא לא חוששת להטיח את האמת בפרצופה המנופח של התעשייה, שכולם ישמעו.

"היא לא תעשה משהו שלא יהיה אמיתי ולא תאמר משהו שאינו נכון. היא בחורה חסונה, אישה ברוכת כישרונות ומלאת דמיון, והשילוב בין השניים מבטיח לה קריירה ארוכה, כל עוד היא תרצה להעניק לנו".

למרבה האירוניה, בשנה שעברה טענו מומחי קולנוע כי סטריפ תפסה לאדמס את המקום במועמדות לאוסקר לשחקנית הטובה ביותר עם "פלורנס פוסטר ג'נקינס", והותירה את אדמס בחוץ על "המפגש" - שהמבקרים הכתירו כהופעת המשחק הטובה ביותר שלה.

המעריצים רואים בך מודל לחיקוי?

"אני מקווה שאני מודל לבת שלי. אני לא באינסטגרם ולא בטוויטר, פספסתי את הרכבת כשהם פרצו. אולי עוד אפתח פעם חשבון. מבחינתי, החיים הפרטיים הם שלי, ואני לא ממהרת לחשוף הכל לעיני העולם.

"רשתות חברתיות הן כמו אוצֵר אמנות, שמתעד ואוסף יצירות כדי להציג אותן לאחרים. לי זה מרגיש מוזר. אבל עם הזמן אני מבינה שזה יכול לשמש גם כלי עוצמתי להעברת מסרים ולהסבת תשומת לב לדברים שקרובים לליבך.

"אני חובבת בישול, למשל, אז בסוף עוד אהפוך לאחד האנשים המרגיזים האלה, שכל הזמן מעלים תמונות של מה שהם הכינו לאכול".

•  •  •

אדמס נולדה ב־1974 בבסיס של צבא ארה"ב באיטליה, שם שירת אביה ריצ'רד. יש לה שישה אחים ואחיות, שהתחנכו על פי עקרונות הדת המורמונית. כשהיתה בת 8 חזרה המשפחה לקולורדו, וכעבור שלוש שנים התגרשו הוריה. אמה קתרין התאהבה באישה, עברה להתגורר איתה עם הילדים, והחלה בקריירה של מפתחת גוף מקצועית. אביה נישא מחדש והפך לזמר ברים.

"אבא נהג לבצע קאברים לשירים משנות ה־50, עם גיטרה ואורגנית, כשהוא גורב גרביים מנצנצים. חשבתי שהוא הכי מגניב", סיפרה אדמס בעבר. "היינו שבעה ילדים, ואף אחד מאיתנו לא קיבל תשומת לב מספקת. גדלנו כמו בעלילה של 'בעל זבוב', סמוכים זה לזה בגיל ועם המון אנרגיות. החינוך המורמוני העניק לי ערכים שאני עדיין נאחזת בהם, כמו 'ואהבת לרעך כמוך'".

היא היתה תלמידה ממוצעת, כהגדרתה, והתרכזה בלימודי בלט. הוריה הפצירו בה שתמקד את מאמציה בריקוד או באתלטיקה, כדי שתשיג מלגת לימודים לקולג'. "בשלב מסוים הפסקתי עם הבלט וההתעמלות, כך שהם נורא התאכזבו. ידעתי שלא אוכל להצטיין בתחומים האלה, ולא חשוב כמה אתאמץ". 

אט אט מצאה את עצמה נמשכת לבמה. "זה התאים הרבה יותר לאישיות שלי, למרות שמעולם לא היה לי חלום לתהילה. כוכבוּת היתה מאוד רחוקה ממני".

ב־1994, אחרי שסיימה את התיכון, החלה להופיע במחזות זמר ולמלצר. בשלב מסוים עברה להתגורר בעיירה קטנה במינסוטה, שם עברה אודישן וקיבלה תפקיד ראשון בסרט קומי בשם "יופי מקומי", לצד קירסטן דאנסט ואלן ברקין. בהמשך עברה ללוס אנג'לס, וב־2002 שיחקה ב"תפוס אותי אם תוכל" שביים סטיבן שפילברג, בכיכובם של לאונרדו דיקפריו וטום הנקס. 

הקריירה שלה תפסה תאוצה עם "ג'ונבאג", ואחריו הופיעה בסרטים כמו "מלחמתו של צ'ארלי ווילסון", "המאסטר" עטור השבחים ו"בחזרה למשחק", לצד קלינט איסטווד וג'סטין טימברלייק. תלוש השכר שלה הוערך באותם ימים ב־10 מיליון דולרים לסרט.

ב־2013, כשהופיעה ב"חלום אמריקני" לצד כריסטיאן בייל ובראדלי קופר, נחשף שהיא וג'ניפר לורנס הופלו לרעה באחוזים שהוקצו להן מהכנסות הסרט. לורנס פרסמה מאמר תגובה חריף על האפליה של נשים בתעשייה, ואילו אדמס שמרה על שתיקה.

"ידעתי כל הזמן שאנחנו משתכרות פחות מהגברים, והסיבה שלא דיברתי על זה אז, ואין לי כוונה לדבר גם כיום, היא שלאנשים יש דעה לגבי המשא ומתן ששחקניות אמורות לנהל על שכרן - כשבפועל יש אנשים אחרים שעושים זאת בשמנו", הסבירה בראיון ל"GQ". "הסכמתי להרוויח פחות, כי ידעתי שההשתתפות בסרט היא רק אופציה, ואת צריכה לקבל החלטה אם זה שווה לך. 

"זה בטח לא אומר שאהבתי את הסיטואציה ההיא. אני גאה בג'ניפר על המאמר שפרסמה, בעיקר כי היא לא עסקה רק בשכר, אלא בשאלה הכללית עד כמה הנשים נאלצות לשתוק ולא לעשות בעיות. זה מתחיל בלמצוא את הקול שלך".

•  •  •

אדמס שומרת על פרופיל נמוך גם בכל הקשור לחייה האישיים. כבר 17 שנים שהיא חיה עם האמן דארן לה גאלו, גרמני בן גילה, שהגיע גם הוא ללוס אנג'לס עם חלומות להיות שחקן (השניים הכירו בשיעור למשחק). ב־2010 נולדה בתם היחידה, ולפני שלוש שנים הם נישאו.

אדמס מככבת בשני סרטים בשנה, בממוצע, ותופסת מקום קבוע ברשימת עשר השחקניות המשתכרות ביותר בהוליווד שמפרסם המגזין "פורבס". בשנה שעברה, כששיחקה ב"ליגת הצדק" ובדרמה "יצורים ליליים" (שביים מעצב האופנה טום פורד), הרוויחה 11.5 מיליון דולר לסרט. הונה מוערך כיום בכ־60 מיליון דולר.

אחרי "חפצים חדים" היא תשתתף בסרט "Backseat", על סגן נשיא ארה"ב לשעבר דיק צ'ייני. אדמס תגלם את הרעיה לין צ'ייני, לצידו של כריסטיאן בייל, והסרט כבר נחשב לאחד המדוברים לקראת עונת האוסקרים הקרובה. היא עצמה מקווה להתברג במרוץ לפסלון הנכסף - ואולי תצליח הפעם.

בקנה ממתינים לה סרט בשם "אמריקני אמיתי", לצד מארק רופאלו, דרמת הפשע "The Woman in the Window", וסרט המשך לקומדיה הקלילה "מכושפת", שיצטלם בקרוב.

"אני תמיד במרדף אחרי הדאגות, מהו הדבר הבא שאמור להדאיג אותי", היא אומרת בחיוך. "עדיין לא למדתי להרפות מדברים שלא נמצאים בשליטתי. התעוררתי היום ב־3 לפנות בוקר, וכבר אז התחלתי לתכנן את היום ולדאוג מה נשאר לי להספיק".

יש לך חרטות?

"החרטות שלי הן לעולם לא מקצועיות, אלא יותר באופן של 'איך הגבתי במקרים מסוימים בלי לקחת זמן לחשוב'. אני גם מתחרטת שלא יצרתי יותר קשרי חברות עם קולגות במהלך השנים, כי הרגשתי חסרת ביטחון".

מה הטיפ שלך לשחקנים צעירים?

"שאין דרך אחת להצליח במקצוע הזה. יש אינספור דרכים לנווט קריירת משחק. בשנים הראשונות שלי בתחום לקחתי על עצמי תפקידים רק כדי לעבוד, ועשיתי את זה מתוך פחד. במצב כזה תמיד עושים שגיאות. אחרי שבתי נולדה, למדתי להרפות. הפכתי למפרנסת, ועכשיו אני מנסה לעבוד פחות, כי אני לא רוצה לפספס זמן איתה.

"ויש עוד עצה חשובה שהייתי נותנת: לא לחשוב יותר מדי על איך אתה נראה כשאתה יוצא מהסופרמרקט".

את מתכוונת לצלמי הפפראצי שאורבים לך?

"בדיוק. יש סוּפר בשכונה שלנו שמוכר דג סלמון מעולה, שהבת שלי אוהבת. בכל פעם שאני קופצת לקנות את הסלמון הזה, הם שם. וזה תמיד אחרי שיצאתי משיעור פילאטיס, בדרך לאסוף את הילדה מחוג בלט או מבית הספר. דווקא כשאני מתגנדרת ומצפה להם - אין שום צלם באופק. 

"הגורל שלי הוא להצטלם בפפראצי בשיער מפוזר ובבגדים לא מחמיאים, שבגללם כולם אומרים עלי שאני בהיריון, או מסתירה בטן של אחרי ארוחה. לכן, כשמצלמים אותי אחר כך לבושה יפה על השטיח האדום, כל מגזיני הבידור מתפעלים: וואו, תראו איזה מהפך היא עברה!"

dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו