כולנו יודעים מהי קלאוסטרופוביה, פחד ממקומות סגורים. אגרופוביה היא אחותה ההפוכה, פחד ממקומות פתוחים, המוניים. על ארכנופוביה, פחד מעכבישים, עשו אפילו סרטי אימה. השחקנית ניקול קידמן סובלת מלפידופטרופוביה, זה לא פחד מיאיר לפיד, אלא פחד מפרפרים. אנשים הסובלים מאומפלופוביה ייכנסו לחרדה למראה הפופיק שלכם, והכי הזוי - אנאטידאפוביה, פחד מברווז המביט בך. כנראה יש דבר כזה.
המשותף לכל אלה הוא, שמדובר בפחד לא הגיוני, הנמצא רק בראשם של הפוחדים, ואין לו אחיזה במציאות. כולנו יודעים, גם אלה הסובלים מהפוביות, שפופיק לא יעשה לך כלום, מקום סגור הוא לא לנצח, ואף ברווז לא מנהל אחריך מעקב זדוני.
לעומת זאת - אסלאמופוביה אינה הפרעה נפשית, אלא ביטוי פוליטי־חברתי מומצא, פסיכולוגיה בשקל, השואלת את המילה "פוביה" מהפסיכולוגיה האמיתית, כדי לא להתמודד עם דעה אחרת אלא להציגה באור נלעג. מילה שנועדה לסתום את הפה - ובהצלחה רבה יש לומר - לכל מי שמתנגד להגירה מוסלמית שתלטנית, אלימה ומסוכנת כמו זו שיש באירופה. למתנגד אין היגיון ודעה מנומקת; מה פתאום? יש לו פוביה, רעידות בלתי נשלטות ללא סיבה.
אפשר, למשל, לכתוב מערכון על מישהו הסובל משמאלניטיס, או להשתמש במילה הזו במאמר הלועג לשמאל. אבל יהיה מוזר מאוד אם המילה תיכנס לשפה ותקבל ערך בוויקיפדיה, ועוד תופיע בוויכוחים פוליטיים רציניים. "מה שאתה אומר נובע משמאלניטיס". כמה נוח; בדיוק כמו "אסלאמופוביה".
למה לא לומר שחייל היורה על צבא האויב המתקדם לעברו, הוא "ארמיפוב", מין משוגע שסובל מפחד מפני צבא? אין לו סיבה הגיונית לירות; יש לו פוביה. וככל שיזעק יותר "אבל תראו, הם מתקרבים!" כך יזריקו לו יותר תרופות הרגעה.
הביטויים האלה הם חלק ממגמת התקינות הפוליטית של צימצום אוצר המילים בחזרה לגיל שלוש. הכל גזענות, הכל איסלמופוביה, הכל פאשיזם. אתה איכס, אתה רע. אין היררכיה של רמת הרוע. סוחר עבדים במאה ה־18 נמצא באותו מפלס עם מישהו שזורק בדיחה על ערבים - שניהם גזענים. כמו שהיטלר ומי שנתן לנטע רק שלוש נקודות באירוויזיון, שניהם אנטישמים נאצים; אותה רמת גיחוך. רק שהביטוי "אנטישמי" בהקשר לאירוויזיון נאמר לרוב כבדיחה, בעוד שאם מישהו ייתפס מוחא כפיים ללא התלהבות מספקת לאופרה ווינפרי, הוא יואשם בכל הרצינות בגזענות.
למען האמת, נראה שדווקא הליברלים, הם אלה הרואים בכל מי שעורו שזוף מהממוצע יצור נחות הזקוק לפיצוי על הקולוניאליזם מצד הלבן העליון. אבל זה נושא אחר.
יש סיבה טובה לכך שקיימים מונחים שונים לתופעות שונות. זה לא רציני לדחוף את כולם לקרון אחד ולזרוק לתהום. גזענות היא השקפה, המתייחסת לאדם מגזע או מוצא מסוים, כנחות מעצם בריאתו. עוינות או דעה קדומה הם משהו אחר.
ההתנגדות לחדירה המוסלמית באירופה אינה נובעת מראיית המוסלמים כגזע עבדים, אלא מתופעות המתרחשות כל הזמן במציאות היומיומית; קוראים עליהן בחדשות ונתקלים בהן ברחוב. אם תרצו, קִראו לזה הכללה, לא גזענות ולא פוביה. סביר להניח שאפילו במקלטים של לונדון במלחמת העולם השנייה, היו כמה אנגלים שמלמלו באיפוק בריטי "בלאדי ג'רמנס". גזענים! גרמנופובים!
אין פופיקים ופרפרים שמפוצצים עצמם ברכבת, ואף ברווז לא נשבע להפוך את כולם לברווזים או להשליט עלינו את חוק הברווזיעה או להכפיף את הר הבית לקוואקף. לעומת זאת מוסלמים כן עושים את כל אלה וגרוע מזה. בוודאי, לא כל המוסלמים. נכון. אפילו לא רובם. אבל יש מספיק שכן עושים זאת ורבים מאוד שמזדהים בשקט, כדי שהתופעות הנ"ל תהיינה מקושרות, בהיגיון רב, עם הגירה מוסלמית חזקה ומאיימת. זו לא "אסלאמופוביה", אולי "אנאטידאפוביה", ברווז מילולי ותו לא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
