טרור ההצתות בעוטף עזה נמשך, כצפוי, גם היום (שלישי) עם כ-20 אירועי שריפות שהוצתו משעות הבוקר כתוצאה מעפיפונים ובלונים ממולכדים. 18 מאירועי השריפות פרצו בשטחי היערות בארי וכיסופים, צוותי עובדי קק״ל וצוותי כיבוי אש משתפים פעולה בכיבוי השריפות.
התרחיש ממנו חששו מומחים הפך אמיתי כאשר בלוני תבערה החלו נוחתים בבתי תושבים. ביום חמישי האחרון נחת בלון תבערה בגינתם של ד"ר אבי רוזנשטראוך ואשתו יסמין רענן המתגוררים בקיבוץ בארי שכמעט וגרם לשריפת הבית.
אבי מספר כי אשתו ובתה היו בבית בזמן שהבלון נחת, מה שמנע מביתם לעלות באש: "אשתי בדיוק הייתה מחוץ לבית ודיברה עם הבת שלה שאמרה לה 'אני רואה הרבה בלונים בשמים ויש ריח שרוף', היא הסתכלה מסביב ופתאום ראתה שהעץ של הבית שלנו עולה באש. יסמין והשכן כיבו את השריפה, זה היה מאוד קרוב לכך שכל הבית יעלה באש כי יש לנו מעבר לעץ ארגז רוח של הרעפים שהוא מעץ והכל היה יכול לעלות באש אז מזל שיסמין הייתה שם כי כל הקונסטרוקציה של הגג היא מעץ והבית היה נשרף".
"אצלנו אנחנו אומרים, 'במקום לנסוע לגרמניה ליער השחור, תבואו לבארי ליער השחור'. אלה הבדיחות המקומיות, צריך קצת הומור בסיטואציה הזאת. כל האזור שלנו בתרונות, אזור מאוד יפה לטייל בו, אך היום רוב השדות ושמורות הטבע נשרפו והכל אצלנו שחור".
אבי מסביר כי מטיילים רבים, בעיקר רוכבי אופניים היו מגיעים בהמוניהם לאזור לפני טרור ההצתות: "אלפי הדונמים השרופים פוגעים גם בתיירות. אנחנו אתר עליה לרגל לרוכבי אופניים והיום כבר לא באים כי זה לא נעים לנסוע באזורים האלה. חדוות היצירה נפגעת וזה עצוב. הנושא הביטחוני מתסכל כבר שנים רבות, ויותר מתסכל לראות שמדובר בסך הכול בבלונים ועפיפונים מול מטוסי הקרב שלנו שאנחנו שומעים אותם בכל לילה עוברים מעלינו, הכלים הפרימיטיביים שלהם מצליחים יפה מאוד כמות השריפות פה עצומה".
בכובעו המקצועי, ד"ר רוזנשטראוך הוא ראש המחלקה למדעי החיים במכללה האקדמית אחוה והוא מסביר כי מדובר בנזק עצום: "אני ביולוג ואני עוסק בבעלי חיים, מעבר לכך שהחיות נשרפות בעודן בחיים, יש פגיעה חמורה וכואבת במארג המזון. הצמחים נשרפים ונכחדים וזה משפיע על אוכלי הצמחים וכתוצאה מכך על הטורפים מה שגורם להתאוששות לא מבוקרת באוכלוסיית הצמחונים וכך מארג המזון משתבש, זה עצוב וכואב לראות לא רק בני אדם נפגעים, אלא גם את בעלי החיים, מדובר בנזק אקולוגי לטווח הארוך".
אך בינתיים השריפות נמשכות וכל שנותר לתושבים הוא להתבונן מהצד בנוף ילדותם עולה באש: "אני חוזר לקיבוץ ממכללת אחווה בדיוק בשעות הערב כשיש רוח מערבית ואני רואה ממש כמו במסיבה את הבלונים באוויר ואת כל שרשרת השריפות, אתה סופר את זה בעשרות, כמויות עצומות של שריפות כל יום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
