"על חוף צ'סיל", בריטניה 2018
ישנם סרטים שאינם נוחים לצפייה, בהגדרה. סרטים מסוג זה עשויים להיות איכותיים או מעוררי מחשבה, כמובן, אבל הצפייה בהם דורשת מאמץ, סבלנות וסיבולת. וההשקעה לא תמיד מניבה תמורה הולמת.
במובן זה, הדרמה הרומנטית־טראגית (והלעיתים קצת קומית) "על חוף צ'סיל", שמבוססת על רומן של יואן מקיואן ("כפרה"), היא מקרה גבולי. שכן כבר בדקותיו הראשונות הסרט מטביע את עצמו בגיגית של חוסר נוחות ומבוכה, ומשם הוא רק מגביר. אך האם ההשקעה שהסרט דורש משתלמת?
אני מניח שהתשובה על שאלה זו נעוצה בסוג החוויה שאתם מחפשים בקולנוע. אני, מצידי, אמנם יצאתי מהאולם מדוכדך ולא מרוצה במיוחד, אך באותה נשימה, הדמויות והסיפור שלהן המשיכו להטריד אותי ושלחו אותי לקרוא ראיונות עם מקיואן כדי להעמיק את ההבנה שלי בכוונותיו. כך שאדיש לא נותרתי.
השנה היא 1962. פלורנס ואדוארד הם שני בתולים צעירים שבדיוק התחתנו זה עם זו. כעת שניהם מגיעים למלון האנגלי האפרורי והעלוב שבו יבלו את ירח הדבש שלהם, ודי מהר מתברר שאין להם מושג כיצד להתקדם. פלורנס (סרשה רונן, גיבורת "ליידי בירד") רוצה לברוח מהחדר החנוק ולטייל על חוף החצץ שנשקף מהחלון. אדוארד (בילי האו, "דנקרק"), לעומת זאת, מעדיף להישאר בחדר כדי "לממש את הנישואים". אבל אף אחד מהם לא ממש מצליח לבטא את רצונותיו או את רגשותיו במילים, והתחושה שנישאת באוויר אינה מבשרת טובות.
בינתיים, בשעה שפלורנס ואדוארד הקלולסים מחפשים את הדרך החמקמקה אל האינטימיות, סדרה ארוכה של פלשבקים מציגה בפני הצופים את תולדות מערכת היחסים שלהם. פלורנס היא כנרת ברביעייה קלאסית שמגיעה ממשפחה טובה, מכובדת ושמרנית, ואילו אדוארד הוא בחור כפרי פשוט שחולם לכתוב ספרי היסטוריה. אמו ירדה מהפסים בעקבות מכה שספגה בראשה, וחייו נראים מאתגרים יותר וצפויים פחות מחייה של פלורנס הממושמעת והמרובעת.
ובכל זאת, למרות הפערים הבולטים שנגלעים ביניהם, השניים מתאהבים אחד בשני באופן משכנע. הם מדברים על מוזיקה, רוקמים תוכניות לעתיד ועושים כל מיני דברים רומנטיים. הרגשות שלהם אחד כלפי השני אותנטיים ואינם מוטלים בספק. ועדיין, משהו לא מרגיש נכון, ונראה שפלורנס מסתירה משהו. אבל מה?
התשובה אמנם לא ניתנת באופן ברור ומפורש - לא בסרט ולא בספר - ונותרת פתוחה לפרשנות. אבל ההשלכות שלה מרחיקות לכת.
מצד אחד, "על חוף צ'סיל" קצת הזכיר לי את "בלו ולנטיין", הטרגדיה הרומנטית העוצמתית והאבודה מראש בכיכובם של ראין גוסלינג ומישל וויליאמס. אבל מצד שני, המאופקות וחוסר הנוחות הבריטיים שלו בכל מה שנוגע לענייני חדר השינה, דווקא הזכירו לי את "דג ושמו וונדה", ואת הפער העצום בין מערכת היחסים המשמימה של ג'ון קליז עם אשתו לבין מערכת היחסים הסוערת והמשוחררת שהוא מפתח עם ג'יימי לי קרטיס.
בתוך כך, העובדה שעלילת הסרט מתרחשת רגע לפני פרוץ המהפכה המינית - משמעותית גם היא ומוסיפה לתחושת הפספוס הגדולה שמרחפת מעל פלורנס ואדוארד. האם הדברים היו מתפתחים אחרת אם היו מתרחשים כמה שנים מאוחר יותר? ומה בכלל המשמעות והתפקיד של יחסי מין במערכת יחסים אוהבת?
דומיניק קוק, איש תיאטרון בן 51 שזהו סרטו הראשון, מנווט את האירועים באלגנטיות יחסית, תוך כדי שמירה על גבולות גזרה תיאטרליים/טלוויזיוניים, ואילו רונן והאו, מצדם, שנדרשים לסחוב את היצירה על גבם, עושים עבודה אמיצה, רגישה ומעוררת כבוד. "על חוף צ'סיל" אולי אינו מהנה בשום צורה. אבל יש בו עניין מסוים.
ציון: 6