ג'ון האם (משמאל) ב"תופסת"

תופסת ומונדיאל: הצעצועים של ג'ון האם

מחרתיים (ה') יעלה בקולנוע הסרט "תופסת" שמבוסס על סיפור אמיתי של חבורת גברים שנפגשת פעם בשנה כדי לשחק תופסת • ג'ון האם, שמככב בסרט, מתלהב מהסיפור שעומד מאחוריו, ויש לו גם מה להגיד על המונדיאל

מחרתיים תעלה בבתי הקולנוע הקומדיה "תופסת" על חבורת גברים, חברי ילדות, שנפגשים פעם בשנה לשחק כמו ילדים.

במרכז העלילה חמישה חברים, כל אחד מתגורר במקום אחר ועסוק בחייו הבוגרים, שבמשך חודש אחד מדי שנה הם רודפים זה אחר זה במשחק תופסת כדרך להשיב את שמחת הנעורים והנוסטלגיה המשותפת שלהם. מבחינת המשתתפים, כל האמצעים כשרים כדי לזכות במשחק.

התסריט נכתב בהשראת סיפור אמיתי שנחשף בכתבה בעיתון "וול סטריט ג'ורנל" ב־2013 תחת הכותרת "זה דורש תכנון, זהירות ורק שלא תיתפס". בעקבות הכתבה קיבלה החבורה הצעות מהוליווד לרכוש את הזכויות לסיפורם.

את "תופסת" מוביל הוגי (אד הלמס, "המשרד") המנהיג הלא רשמי שסוחף כל פעם מחדש את כולם לטובת המשחק. הפעם מתלווה אליו גם אשתו (איילה פישר, "לדפוק חתונה"), ושאר החבורה כוללת את ג'רי החלקלק (ג'רמי רנר, "הנוקמים") שתמיד מצליח להערים על חבריו ולא להיתפס, ואת בוב (ג'ון האם, "מד מן") שעובד בחברה גדולה ולא מהסס לצאת באמצע העבודה כדי לשחק.

שלוש שנים חלפו מאז נפרד ג'ון האם (47) מהדמות של דון דרייפר בסדרת המופת "מד מן" (תפקיד שעליו זכה בפרסי אמי וגלובוס הזהב). בעשור האחרון הרחיב את הרפרטואר הקולנועי שלו כששיחק בסרטים כמו "כנס העתידנים" של הבמאי הישראלי ארי פולמן, "השכנים של ג'ונס" לצד גל גדות ובשנה שעברה בסרט האקשן "בייבי דרייבר". במקביל התארח בסדרות קומיות כמו "רוק 30" ו"קימי שמידט".

"קראתי את הכתבה ב'וול סטריט ג'ורנל' עוד לפני שקראתי את התסריט, והסיפור ריתק אותי", סיפר האם בראיון לקידום הסרט. "כל מערכת יחסים מצריכה עבודה, ובעיקר חברות כזו, שאם לא משקיעים בה זמן ומאמץ - פשוט מתרחקים. כולנו כביכול קרובים היום בגלל הרשתות החברתיות, אבל זה קשר וירטואלי, הוא יכול להיות ממלא מקום לזמן מה אבל ממש לא מחליף אינטראקציה אנושית פנים אל מול פנים. החבר'ה הללו עושים זאת, והמדהים הוא שזה נמשך שנים רבות. אם זה היה סתם רעיון לסרט שאיזה כותב הגה - זה לא היה עובד".

אתה בקשר עם חברי ילדות שלך?

"כן, יש לי חברים מכיתה ז'־ח', מהתקופה שבה התחברנו בשנים מעצבות בחיים. בתקופתי שיחקנו עם תקליטי ויניל שנראו לנו כמו צלחות מעופפות שאפשר להשליך, אבל אתה לא יודע לאיזה מרחק הן מגיעות וכמה הן מכאיבות כשהן פוגעות בך. בטח כשהן נסדקות ויש קצוות חדים. והיו לנו גם משחקים שסתם עמדנו משני צידי תעלת ביוב וזרקנו דברים אחד על השני. סיכונים פרועים בגילאים הללו".

אתה עדיין משחק במשחקי ילדים?

"תמיד היה לי עניין בצעצועים. אין לי ילדים, אבל עם ילדים של חברים אני תמיד רוצה לדעת במה הם משחקים. אני מהדור של אטארי וקצת נינטנדו, אבל משחקי וידאו של היום הפכו למורכבים ולוקח יותר מדי זמן להבין אותם. זה לא שווה. אני כן עוקב אחר משחקי ספורט והמונדיאל. אני חושב שהברזילאים והצרפתים למשל הם פייבוריטים תמידיים. אני לא יודע מי בולט הפעם, אני מקווה שהעולם כולו ייצא מנצח, ולא רק במונדיאל".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...