הירידה בפשיעה בכל מה שקשור לעבירות הפע"ר (פריצות לבתים וכלי רכב) היא אומנם מגמה מתמשכת בשנים האחרונות, אך היא משקפת את האמונה של מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך שאמון הציבור אין פרושו אהדת הקהל.
עם כניסתו לתפקיד הכניס אלשיך ללקסיקון המשטרתי את המושג "מניעה מצבית", הגורסת כי הדרך הראויה למנוע פשיעה היא לצמצם לעבריינים את ההזדמנויות לבצע עבירות. את זה עושים בשני אופנים: אכיפה נוקשה מצד אחד, ושיח עם האזרח הנורמטיבי מצד שני. אותם אזרחים, שלעיתים כדי להרוויח כמה שקלים מייצרים בעצמם "כלכלה אלטרנטיבית".
אחת הדוגמאות לכך היא גניבות כלי רכב. זה לא סוד שהפלשתינים עושים שימוש בחלקי חילוף שמקורם בכלי רכב שנגנבים מישראל. הבחירה של ישראלים לתקן את רכבם במוסכים פלשתינים, גורמת לכנופיה אחרת לגנוב את מה שאנחנו קונים מהם. כך פרחה לה בשנים האחרונות כלכלה אלטרנטיבית שמייצרת ביקוש לפשיעה.
בשנתיים האחרונות המפכ"ל ושר לביטחון פנים משקיעים תקציבים רבים במלחמה בפשיעה, ששכללה את יכולותיה. זה נכון שתופעות שליליות לא נעלמו מהמשטרה, והציבור נחשף לעבודתה דרך התקשורת בעיקר בכל מה שקשור לחקירות אישי ציבור, להדלפות, לאלימות שוטרים, ליחס למיעוטים וכיו"ב. אבל מה שבאמת מעניין את הציבור זה שלא ייפרצו לנו הביתה או לעסק, ולא ייגנבו לנו את המכונית. עם הנתונים המצביעים על ירידה בכל אחד מהפרמטרים - קשה להתווכח.
אז נכון: הפשיעה לא חוסלה והגנבים ימשיכו להשתכלל. המלחמה היומיומית והסזיפית נגדם תימשך. ואחרי שאמרנו את כל זה, נותרה שאלה אחת, שלמרבה הפלא איש לא נתן לה, עדיין, תשובה: כיצד קורה שלמרות הירידה בהיקף גניבות כלי הרכב ובפריצות לדירות, אזרחי ישראל נאלצים, עדיין, לשלם פוליסות ביטוח גבוהות כל כך לחברות הביטוח.
פראיירים כבר אמרנו?