"בית בגליל", 2017
הפער הבלתי ניתן לגישור בין הפנטזיות למציאות עומד במרכז "בית בגליל", סרט הביכורים המצוין של אסף סבן, שזוכה להצלחה מפתיעה ומשמחת בבתי הקולנוע בשבועות האחרונים.
הסרט מלווה את יערה וגילי (נעה קולר ואודי רצין) – זוג בוהמייני צעיר ונשוי שמחליט לעזוב את תל אביב ולבנות בית ביישוב קהילתי בצפון. מכיוון שהאמצעים שלהם מוגבלים, אין ממש מקום לטעויות בתהליך הבניה. ומכיוון שיערה נכנסת להריון במהלך העבודות על הבית, גם אלמנט הזמן מתחיל לשחק תפקיד.
אבל בחיים יש הפתעות, ובאופן מתבקש, הדברים לא ממש הולכים על־פי התוכנית – גם באתר הבניה וגם בין בני הזוג. החלטות פשוטות הופכות למסובכות. שיחות קלילות הופכות לריבים. ותחושת הביטחון, השברירית גם כך, מוחלפת בהדרגה בלחץ ובחוסר ודאות.
הדבר המרשים ביותר ב"בית הגליל", שעלילתו נפרסת על־פני שנה, הוא האמינות המוחלטת שבה מערכת היחסים בין בני הזוג מתנהלת על המסך. למרות שהסרט נמשך רק שעה ורבע, ולמרות שרובו מתרחש באתר הבנייה ובסביבתו המיידית, התסריט החכם של סבן מצליח להעניק לשניהם עבר, הווה ועתיד, ולהפוך אותם לדמויות עגולות ומורכבות. הדיאלוגים הדיבוריים שלהם חפים מכל מלאכותיות, והדינמיקה הלא יציבה ביניהם מניבה חופן של רגעים דרמטיים מעוררי הזדהות.
בתוך כך, המבנה האפיזודי של התסריט – שצולם במקביל לתהליך בניית ביתו של אחיו של הבמאי – מאפשר שילוב של שחקני משנה רבים (כמו צחי הלוי, אוהד קנולר, זאב טנא, לאורה ריבלין וגדליה בסר), ואלה מוסיפים ליצירה קולות וגוונים נוספים, ומאפשרים ליערה ולגילי לחשוף צדדים נסתרים באישיותם.
עם זאת, בסופו של דבר, הצלחתו הגדולה של "בית בגליל" נעוצה בדרך המשכנעת והכמעט אגבית שבה קולר ורצין מוציאים את חזונו של סבן אל הפועל. ללא גימיקים וללא אביזרים נלווים, הסרט נסמך כולו על חילופי הדברים שלה ועל הדרכים הלא צפויות שבהן הדברים האלה גורמים לחיכוכים ולהצפה של רגשות שונים (כמו תסכול, קנאה, בדידות, כעס ופחד). הסרט אמנם מלא בסצנות מדויקות, אך הריב הגדול שפורץ לקראת סופו למעשה מנקז את כולן אל תוכו בטבעיות, וממחיש מדוע מדובר באחד מסרטי הביכורים הטובים ביותר של השנים האחרונות: הוא נותן תחושה שהוא אמיתי.
ציון: 8