העונה הראשונה של הסדרה "בשבילה גיבורים עפים" הסתיימה השבוע, לאחר שבועות ספורים והשאירה טעם של עוד. היחסים המתוחים של אביב, בנדה, דובי והימלר, שמת לבסוף בנסיבות טרגדיות, עוררו שיח נרחב על ההתמודדות של חיילים עם פוסט טראומה והתקופה שאחרי המלחמה, והן בנוגע ליחסי דת ומדינה – בעיקר בדמותו של דובי – דתי לאומי שמחליט להוריד את הכיפה.
"מדובר בבחור שנקלע לסיטואציות לא פשוטות – בתחילה במלחמה, אחר כך מול התאונה של אחותו, שלא ברור אם שרדה או לא, ואז מבחינת העולם הדתי שלו", מספר נדב נייטס, דובי בשבילכם, על גילום הדמות הלא פשוטה. "בכל הפרקים יש בתוכו סודות גדולים שמאיימים להתפרץ. כולם יודעים שהוא דתי ושאחותו נקברה, אבל הוא יודע שמדובר באמת חלקית.
חדי העין שמו לב בפרק האחרון שהוא לובש ציצית, זאת למרות שהוא מצהיר בגלוי שאינו מניח תפילין. נייטס מצדו מספר כי לא מדובר בטעות. "הוא אומנם הולך עם ציצית אבל מגלה לחברים שלו במהלך ההליכה ביערות קולומביה שהוא משקר לאשתו כבר שנים ובמקום להניח תפילין בסלון הוא משקה את העציצים. הוא חושב שאשתו יודעת את זה, לא רוצה לפגוע בה וזה מייסר אותו. לכן, אחרי שהוא חוזר הוא מספר לה את האמת. באחד הפרקים הוא גם נוסע בשבת, אבל זה לא נובע מרצון למרוד. הוא לא אומר פתאום 'בא לי לנסוע בשבת או ללכת ולאכול טרף' אלא שזה בא ממצוקה גדולה".
נייטס מספר שהמשבר של דובי מגיע דווקא כתוצאה מהלחץ שמפעילים עליו רבים. "במהלך המלחמה כולם אמרו לו 'אתה דתי אז תתפלל בשביל כולנו' והוא מרגיש שהיה לו על הכתפיים תפקיד גדול, ושהוא אכזב את כולם. הוא לא הצליח להציל את המפקד שלו וזה שובר אותו. הוא מרגיש שהוא לא ראוי. מדובר בייאוש גדול וזאת השאלה הגדולה שהוא שואל את עצמו כל הזמן".
בסדרה, יוצאים הימלר (מיכאל אלוני) ודובי לחפש את יעלי (נינט טייב) אחרי התאונה, וכשהם לא מוצאים אותה הם מחליטים לספר שהיא נמצאה ולקבור ארון ריק, מה שמעמיס על דובי עוד יותר. "הסוד הזה הולך איתו כל השנים. זה משהו שלא מדובר אבל מורגש מאוד אצלו. מצד אחד הוא רוצה כמובן למצוא את אחותו, אבל אם זה יקרה כולם ידעו שהוא שיקר להם. לכן הוא מהוסס, מתלבט ומאוד מסויג מהמסע".
קרוע ומיואש. "דובי" בהלווייתה של אחותו // צילום מסך
במהלך חודש הצילומים, ישנו חברי הצוות בתוך הג'ונגלים של קולומביה – בתחנת רכבת עתיקה שהוסבה לבית הארחה. השחקנים נכנסו לדמויות באופן מלא, ולכן לעיתים היחסים לא היו פשוטים ומתוחים. "לא דיברנו בכוונה כדי להרגיש את הכעס", נזכר נייטס. בשבתות, לעומת זאת, הדיסטנס נשבר. "התפרקנו, כל השחקנים והצוות. צחקנו והיה ממש כיף".
נייטס מציין כי הוא לא היה צריך לעשות תחקיר לקראת גילום הדמות, מכיוון שהוא מכיר את העולם הדתי, גם מהמשפחה וגם מהשירות הצבאי. "אנחנו עושים בבית קידוש בערב שבת ואני גם הולך לתפילות עם האחים שלי. אני מגיע מבית מסורתי והמשפחות של ההורים שלי דתיים, ולכן אני מכיר את ההתנהגות הייחודית, הידע, המנהגים וכמובן את הלבוש. בצבא הייתי בצוות שכולו היה מהציונות הדתית והם החברים הכי טובים שלי. החבר'ה של הציונות הדתית הם אנשים איכותיים ונהדרים. כל השחקנים עשו שירות צבאי, וחלקם בקרבי, ולכן הסיטואציה עם הטנקים והאש הייתה מוכרת לנו. כמה שבועות לפני הצילומים הלכנו, כל הצוות, לבסיס גולני, וראינו כיצד החיילים עושים טירונות. הפתיע אותי מאוד כמה שום דבר שהיה אצלי בצבא לא השתנה באמת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו