בילהארי קאוסיקאן, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ הסינגפורי, היה אחד הבודדים שלא הופתעו מתוצאות הפסגה ההיסטורית שנערכה השבוע בארצו בין מנהיגי ארה"ב וצפון קוריאה. קאוסיקאן, שביקר כמה פעמים בצפון קוריאה ושומר על קשרים הדוקים עם כמה מבכירי המשטר שם, מקפיד על ראייה מפוכחת בכל הקשור לדיקטטורה הקומוניסטית המסוגרת והמתרחש במרחב שסביבה.
מי שכיהן בעבר כשגריר באו"ם וברוסיה, וכיום מנהל את "המכון הסינגפורי למזרח התיכון" - נחשב לדיפלומט לא דיפלומטי. בשפה ברורה, מלווה בחיוך שובב, הוא מציב בראיון ל"ישראל השבוע" מראת מציאות מורכבת בפני אלה שממהרים להסיק מסקנות - שליליות או חיוביות - מתוצאות פסגת סינגפור.
"אין הפתעות", הוא קובע נחרצות, "זה לא היה האסון שמבקריו של טראמפ חזו מתוך הטינה שלהם כלפיו. בה בעת, אי אפשר למחוק 70 שנות עוינות ולפתור נושא מורכב כל כך בפגישה אחת. המפגש נועד מלכתחילה להיות התחלה של תהליך, וזה מה שקיבלנו. אני חושב שזו היתה התחלה טובה, אבל צריך להבין מה מהות התהליך שעומד בפנינו".
אחרי בחירתו של טראמפ לנשיאות בנובמבר 2016, ובטרם נכנס לבית הלבן, פנה מכר צפון־קוריאני לקאוסיקאן ושאל אותו למה יכולים הצפון־קוריאנים לצפות מהממשל החדש. הדיפלומט הסינגפורי השיב כי אם פיונגיאנג מעוניינת להגיע לעסקה כלשהי עם האמריקנים, זה הזמן, כי טראמפ לא ירגיש מחויב לכל מה שהושג בעבר. אבל, הוא הדגיש, תצטרכו לתת לו משהו בתמורה.
"רק מלחמה תמנע איראן גרעינית". קאוסיקאן
"הדבר שהיה אפשר לתת הוא לשים על השולחן את סוגיית פירוק הנשק הגרעיני", מסביר קאוסיקאן, "קודם לכן הצפון־קוריאנים כלל לא רצו לדון בכך. אני די בטוח שהתהליך יהיה ארוך, מפרך, מלווה בסיכונים, וקרוב לוודאי שלא יוביל לכך שצפון קוריאה תוותר על כל הנשק הגרעיני שלה. עבור צפון קוריאה זה עניין קיומי. הם מאמינים, בצדק או לא, שהם זקוקים ליכולת הזו כדי לשרוד.
"כבר לפני זמן רב הם זיהו את ארה"ב כאיום המרכזי עליהם. לכן קים השקיע מאמצים כה רבים בהשגת היכולת הצבאית, שלהערכתו נדרשת כדי לשרוד. אפשר להתווכח אם הוא באמת זקוק לזה או לא, אבל הוא חושב שכן - וזו הנקודה החשובה.
"היכולת הזו כוללת טילים שיכולים להגיע לחופי ארה"ב. הוא ניסה אותם. הם עבדו. יש לו נשק גרעיני. מומחים לא בטוחים אם הם יכולים להרכיב את ראשי הנפץ הגרעיניים על טילים בעלי טווח בין־יבשתי, אבל הם יכולים לבטח להרכיב אותם על טילים קצרי טווח. כל מה שעליו לעשות הוא לפוצץ ראשי נפץ סמוך לגבול עם דרום קוריאה. סיאול במרחק 60 ק"מ מהגבול הזה, כך שאין פעולת מנע שאפשר לנקוט נגדו בלי שהמחיר יהיה כבד".
כלומר, אין סיכוי שצפון קוריאה תסכים לפירוק מוחלט ובלתי הפיך מנשק גרעיני כדרישת ארה"ב?
"אי אפשר להזיז מדינה מקו פעולה שהיא רואה בו חשיבות קיומית. לכן, הפסגה היתה קשורה לשני דברים: ייצוב הרתעה, ויצירת תהליך של מגע הדדי.
"אין לשכוח שאנשים המעיטו בחשיבותם של טראמפ וקים. טראמפ אמר במהלך מערכת הבחירות שהוא מוכן לדבר עם צפון קוריאה כדי לפתור את הבעיה. מיומו הראשון כנשיא פעל לחדש את ההרתעה האמריקנית, שנפגעה באופן משמעותי תחת קודמו, אובאמה. טראמפ הפעיל יותר כוח צבאי סביב חצי האי קוריאה ממה שראינו זה זמן רב מאוד. כשהוא הצהיר שישמיד את צפון קוריאה ויפיל עליה גשם של אש וזעם, זה היה חידוש ההיגיון של ההרתעה. זו שפה פשוטה מאוד: 'תעשה משהו, אני אהרוג אותך'. כשאובאמה מתח קו אדום בסוריה ולא אכף זאת, הוא פגע באופן נואש ביכולת ההרתעה האמריקנית, לא רק במזה"ת.
"קים ג'ונג־און הבין היטב את השפה של טראמפ. הוא דובר אותה. הוא הצהיר שיהרוס את וושינגטון. זה ההיגיון של הרתעה א־סימטרית: 'נכון, תהרוג אותי, אך לפני כן אקטע לך את הרגל. האם אתה באמת רוצה להרוג אותי?' אני חושב שהם הבינו זה את זה.
"אחרי שהושגה ההרתעה מחדש, הגיע הזמן ליצור ייצוב שיאפשר מגע. ברור שזה יהיה תהליך ארוך ומסוכן, שעלול להיכשל. אין ערבויות. אך זהו סיכון ששווה לקחת, שכן אין דרך אחרת לטפל במדינה בעלת נשק גרעיני".
האם, לדעתך, פירוק מנשק גרעיני כלל אינו אפשרי?
"ייתכן שלאורך זמן הצדדים יגיעו לדבר על בקרת נשק - כמה טילים וראשי נפץ ומאילו סוגים הצפון־קוריאנים צריכים כדי לשמור על יכולת הרתעה. מה ארה"ב מוכנה לתת לצפון קוריאה עבור צמצום יכולות צבאיות, בשני הצדדים; בכך יעסוק המו"מ. יש סיכון שהמו"מ לא יצליח, אך הוא עדיף על פני אי־עשייה. אובאמה לא עשה דבר במשך שמונה שנים וקרא לזה 'מדיניות של סבלנות אסטרטגית'".
קאוסיקאן סבור שהסיכונים שכרוכים בתהליך לא תקפים לגבי ארה"ב דווקא: "לפני כמה שבועות הכריז מזכיר המדינה פומפאו שהדאגה האמריקנית הראשית היא הטילים ארוכי הטווח של צפון קוריאה. זה גרם למדינות דוגמת יפן ודרום קוריאה לעצבנות רבה. להערכתי, אנחנו בתחילתו של תהליך, שיוליך את יפן לשאול את עצמה: האם האמריקנים יהיו מוכנים להקריב את סן פרנסיסקו עבור טוקיו? התשובה היא לא.
אז מה הפתרון? יש רק אחד: היפנים כבר נערכים בהסכמה אמריקנית זה 30 שנה להשגת יכולת הרתעה גרעינית עצמאית. זו לא תהיה החלטה פשוטה, אבל ההיגיון הפנימי של האזור מוליך לכך. ואם יפן תתגרען, דרום קוריאה תלך בעקבותיה. בסופו של דבר, יהיה מאזן הרתעה גרעיני בעל חמישה קטבים בצפון־מזרח אסיה: ארה"ב, סין, יפן, צפון קוריאה ודרום קוריאה. מצב כזה אינו אידיאלי, אבל אידיליה קיימת רק בגן עדן. זה יגרום ליציבות רבה יותר מזו הקיימת כרגע. יכולת השמדה הדדית מונעת הרפתקנות".
סין מחכה בסיבוב
לדעתך, האם מו"מ על בקרת נשק עשוי להאט או לעצור את המרוץ האזורי אחר נשק גרעיני?
"אני חושב שאין מניעה ממרוץ כזה. אם צפון קוריאה היתה נעלמת בדרך נס, סין עדיין כאן, וגם לה תהיה יכולת פגיעה בארה"ב. שוב תעלה השאלה אם ארה"ב תהיה מוכנה להקריב את אחת מעריה כדי להציל את טוקיו. יש רק תשובה אחת. השד הגרעיני יצא מהבקבוק. ההסכם הבינלאומי לאי הפצת נשק גרעיני נהרס לא בידי צפון קוריאה או איראן, אלא כשארה"ב, תחת ממשלים קודמים, החליטה לאפשר להודו להפוך למעצמה גרעינית.
"המצב שנוצר נותן לאיראן רעיונות. להערכתי, הסכם הגרעין עם איראן רק יצר סכנות. מהן עשר שנים בהיסטוריה של אומה עתיקה? איראן היא ציביליזציה, לא רק מדינה, והם יכולים להרשות לעצמם לחכות. לו הייתי איראני בטהרן, הייתי אומר שהמצב הוא בלתי נסבל. איך מדינה קטנה כישראל, או מדינה חשובה עוד פחות כצפון קוריאה, יכולות להחזיק בנשק גרעיני ואנחנו לא? יש רק דרך אחת למנוע זאת מהאיראנים: מלחמה. זה יהיה טרגי וידרוש מחיר גבוה מכל המעורבים, אך איני רואה דרך אחרת".
חמינאי (משמאל). "מהן עשר שנים בשביל אומה עתיקה?" // צילום: אי.פי.אי
כלומר, אינך רואה מצב שבו פסגת סינגפור השבוע תגרום לאיראנים לשנות את דעתם?
"יש שתי דרכים להסתכל על המצב: האיראנים יכולים כעת לומר שאולי יש דרך להגיע לעסקה עם האמריקנים. אבל האמריקנים הפרו עסקה קיימת עם איראן, אז למה לקחת סיכון? והראייה האחרת: תראו, נחישות ונוקשות עובדות. ועדיין, התהליך שהחל השבוע הוא תהליך חשוב. ייצוב הרתעה הוא דבר חשוב מאוד. אם תהיה חלוקת כוח מחדש בצפון־מזרח אסיה, זה חשוב לעולם כולו, אך יהיו לכך תוצאות לא חיוביות במקומות אחרים".
"לא מדינה כושלת"
מה ההתרשמות שלך ממה שקורה בצפון קוריאה?
"כשהגעתי לשם לראשונה למדתי כמה דברים: ראשית, שכל מה שידעתי או קראתי על צפון קוריאה לא היה נכון. זו אינה מדינה כושלת. הם עברו תקופות קשות אחרי התמוטטות בריה"מ, אך שרדו. ראיתי משטר ברוטלי מאוד, אך יציב. בשיחותיי עם פקידים ברמות שונות לא קיבלתי את התחושה שמדובר במדינה מנותקת. הם יודעים מה קורה סביבם, והם גם יודעים בדיוק מה הם רוצים.
"ביקרתי שם ב־2008 לפני תחילת הפריימריז לנשיאות ארה"ב. פקיד בכיר שעוסק בארה"ב נתן לי ניתוח מקיף ועמוק, ובדיעבד נכון ביותר, של מה שעמד להתרחש. הם זיהו מזמן את ארה"ב כאויבת העיקרית שלהם. למדתי שם גם שצפון קוריאה אינה מדינה לא הגיונית. הם רעים, אבל לא משוגעים. הם בעלי היגיון של גנגסטרים, אבל עדיין זה היגיון.
"הגעתי למסקנה שהם ישיגו את מה שהם רוצים, כי זה קיומי עבורם. הם מסתכלים על מה שקרה לאוקראינה. קייב ויתרה על הנשק הגרעיני בהסכם בודפשט, שערב לריבונות המלאה של אוקראינה על שטחה. כל חמש חברות הקבע של מועצת הביטחון חתומות על ההסכם. ואיפה חצי האי קרים היום? לצפון קוריאה אין סיבה להאמין לדבר. ייתכן שבסוף המו"מ עם ארה"ב יושג חוזה שלום, שאינו מוזכר בהצהרת טראמפ וקים. אבל לו הייתי צפון קוריאה, לא הייתי תולה את סיכויי ההישרדות שלי בפיסת נייר.
"קים מפנה תשומת לב לשיפור יחסים, כדי להשיג את רצונו בחזית הכלכלית. ואם המצב הכלכלי ישתפר, למשטר לא תהיה סיבה לשנות את המבנה הפוליטי. אפשר להתווכח איך אפשר לערוב למצב של שלום - בחתימה על נייר, או באמצעות שמירה על הרתעה הדדית".
מה עומד מאחורי היחס של צפון קוריאה לישראל?
"אני לא חושב שיש שם עוינות עמוקה כלפי ישראל. אם הם מוכרים דברים מסוימים לשכנים שלכם זה רק בשביל כסף, לא מתוך חזון אסטרטגי רחב כלשהו. לו הייתי ישראל, הייתי הולך כעת בכל יום לכל גורם בממשל האמריקני, והייתי חוזר ואומר בפניהם: אי הפצת נשק גרעיני חייבת להיות חלק מהתהליך עם צפון קוריאה. וזה דבר שאפשר להשיגו. אם הם יקבלו סיוע כלכלי מצפון קוריאה ומיפן, הם לא יצטרכו למכור דברים מסוימים למדינות מזרח־תיכוניות. הם לא עושים זאת מסיבות אידיאולוגיות או משנאה כלפי ישראל, אלא רק בשביל כסף. תן להם מקורות הכנסה אחרים, הם לא יעשו זאת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו