פולחן הג'ירפה

זהו עידן בעייתי ללהקות רוק, לא כל שכן להקות אלטרנטיביות. מעטות שורדות. מיעוטן מצליח לפרוץ באמת, בודדות הופכות ללהיט מבוקש. ג'ירפות עשתה את זה לפני 19 שנה באלבום הבכורה המפורסם שלה, "משוחח עם כיסא", ומאז היא מצליחה לשמר את מעמדה כלהקת קאלט ואף להשתפר מאלבום לאלבום. שירים כואבים כמו "יש לו בחורות כמו מים" ו"747" הפכו אצלם לבידור, כשהם מחברים לרוק שלל סאונדים והשפעות - אלקטרונית, פסיכדליה, ג'אז, הודית ואתנית.

המפתח שבאמצעותו הצליחה ג'ירפות לחדור למיינסטרים הוא הפה מפיק המרגליות של סולנה גלעד כהנא. כהנא הוא משורר רוק ופרפורמר מעולה, שאחראי ל־12 אלבומים, רק חמישה מהם עם להקת האם שלו. הוא כותב מילים ומגיש אותן בדרך ייחודית, שהפכה לסימן ההיכר שלו. המבט שלו על העולם נע בין אירוניה לסרקזם, רווי בהשפעות פוסט־מודרניסטיות. הוא מתמחה בלמקד אותו על רגעי אובדן שליטה, צער, געגוע ואלימות - החומרים שמהם עשויות דרמות חזקות, ויודע גם מתי להרפות. גלעד כהנא - סופר בפני עצמו - הוא מעין האתגר קרת והאורלי קסטל־בלום של הרוק המקומי, מעין ממשיך דרכם של נושאי המגבעת, עם רוחב יריעה יצירתי גדול בהרבה מהם.

לשיאו כאיש של מילים מגיע כהנא במופעים של ג'ירפות, שנחשבים כבר עשור וחצי לאירועי קאלט, בזכות קטעי הסטנד־אפ שהוא מגיש לקהל בין השירים. יש לו כל התכונות שדרושות לסטנדאפיסט איכותי - הבחנה חדה למצבים, הומור הורס, יכולת מרתקת לבנות סיפור והגשה שנעה בין קוּליות לזעקות כאב חודרות עצמות. מופע אחרי מופע הוא בוחר אירועים והתרחשויות מהחיים ומשפד אותם על הבמה מול הקהל, בזמן שחבריו ללהקה מלווים בנגינה מאחור. 

באופן מסורתי, כבר 19 שנה, בשיר "רמי מואשם באחזקת סמים קלים", כהנא לוקח את המיקרופון ויורד לקהל, לשיר לו לתוך הפרצוף, לגעת, להתחכך, לרחוץ בזיעתו. מעריצי ג'ירפות יודעים מראש שלצד שירי הלהקה מצפה להם גם מופע פרטי של כהנא, שטוף הומור שחור ואמת פוצעת, שכמו בסרטים של טרנטינו יפיל אותם מצחוק ויכה בהם בראש בו בזמן.

מדובר בחבילת רוק וצחוק שמחברת את ג'ירפות, רעיונית, לשרשרת הישראלית המפורסמת, שתחילתה בלהקות הצבאיות והמשכה בכוורת ובמאור כהן. בעידן שבו אייל גולן וקובי אפללו, מירי מסיקה וקרן פלס, מדקלמים בין השירים קטעי מעבר משעשעים כתובים ומוכנים מראש, הסטנד־אפ הספונטני של כהנא, שמתחלף מהופעה להופעה, בולט עוד יותר כאלמנט קומי משלים שהופך את החוויה הג'ירפאית, יחד עם הביצועים לשירים, לכזו שקשה לעמוד בפניה. היא כובשת אותך בין ששתית, עישנת או הגעת אליה סחי לחלוטין. אם כי ככל שרמת החומרים הזורמים בדם גבוהה יותר, כך עולה גם רמת ההנאה.

נכון, היו לג'ירפות ימים פרועים יותר, שכללו איבוד שליטה ומעריצות שמסירות את חזיותיהן ותולות אותן על ראשו של כהנא תוך כדי מופע. הוא מצידו היה יורד לקהל ביותר משיר אחד, דורש עוד אלכוהול ללהקה באמצעות שיר הקאלט "עוד בירה לבמה!", והיה ממלא את עצמו באלכוהול (עוד לפני שהמופע התחיל), עד כדי התמוטטות, שהצריכה את סחיבתו מהבמה אחרי דקות ארוכות של שכיבה ללא תנועה. 

ועדיין, המופע הנוכחי של הלהקה, בעקבות אלבומה האחרון, "מי שלא חולם, כועס", הראה שפולחן הג'ירפה עדיין עובד. מועדון הבארבי עדיין מלא, ההומור של כהנא עדיין מצחיק וכואב בו בזמן, והלהקה עצמה השתפרה מאוד ברמת הנגינה.

המופע נפתח בקטע סטנד־אפ על גבר שלא מוכן לבטל את החופשה שהזמין בצימר ברמת הגולן, למרות המתקפה האיראנית. כהנא זעק שוב ושוב "לא אכפת לי משום טיל, את הנישואים האלה אני מציל!" ותיבל במבחר קללות עסיסיות על הפרסים שמנסים להרוס לו ולזוגתו את החופשה. הקטע השני דיבר על התסכול העמוק של עובד חברת סטארט־אפ שהשקיע את נשמתו ונזרק מהחברה בדיוק ביום שבו היא נמכרת במיליארדים. בהמשך הגיע מונולוג באנגלית במבטא גרמני של אדם שאוכל רק קרח וכך נשאר רזה ויפה. אחר כך הועלתה לבמה מעריצה של הלהקה שחוגגת יום הולדת והסבירה מדוע היא "המעריצה מספר אחת של הלהקה מספר אחת". ובקטע האחרון הוציא כהנא תסכול של אב, שהגננת מונעת מבתו לחגוג יום הולדת בגן בתאריך שלה.

ג'ירפות ניגנו חמישה שירים מהאלבום החדש, את כל הלהיטים האהובים מהקודמים, וגם כמה תוספות מעניינות. למשל, "אני מת" האלטרנטיבי והפסיכדלי, שכלל ליווי מיתרים אתני בקלידים וסולו גיטרה נהדר של ארז רוסו. "שבור זה גם חותך" זכה לנגינה משובחת. "מונוגמיה" (שכהנא הציג כמגיפה הנוכחית של האנושות, אחרי הדבר, העגבת והאיידס), עם הגרוב המעולה, היה ארוך ומענג. "מי שלא חולם, כועס" בביצוע מנצח, ועוד. אלא שדווקא המנון כמו "וואו", שבו הקהל שמח ורקד, הדגיש את היעדרות הטרפת של פעם. ואולי היה זה המחסור בחומרים מאלחשים.

ג'ירפות, בארבי תל אביב, 10.5

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו