הפשרה בהקפאה

"נוהל ביידן" הוא שם הקוד להליך שחייב את גופי ועדות התכנון בירושלים בתקופת אובאמה לתאם כל אישור בנייה או תכנון בשטחי ירושלים שמעבר לקו הירוק עם לשכת רה"מ. הנוהל גובש בימי המתיחות הקשה בין ממשלת נתניהו וממשל אובאמה, שלא ראו עין בעין סוגיות כבדות משקל כמו איראן וההתנחלויות. בראשית דצמבר 2012 ביקר בארץ ג'ו ביידן, סגנו של אובאמה. בדיוק אז פרסמה הוועדה המחוזית את החלטתה לקדם תכנון של 1,600 יח"ד בשכונת רמת שלמה בירושלים. ביידן "התפוצץ" אז על נתניהו, ונוהל ביידן הפך מאז לשגרה. 

עכשיו, שנה ורבע אחרי כניסת טראמפ לבית הלבן, מתברר שעידן אובאמה עדיין כאן: כל תוכנית בנייה או קידום תכנון בשטחי מזרח ירושלים עוברים גם בימיו של טראמפ דרך מזכירות הממשלה, באמצעות אחד מיועציו של נתניהו, איש מזכירות הממשלה עו"ד רונן פרץ. 

כל תוכנית מסוג זה חייבת גם היום את אישורו של הדרג המדיני, כלומר - נתניהו. שום ועדת תכנון מקומית או מחוזית אחרת בארץ אינה נדרשת לנוהל נוקשה שכזה, שנולד בעידן של מצוקה מדינית קשה שממשלות קודמות לא נדרשו לו. אלא שגם בימים שבהם ארה"ב מעבירה את שגרירותה לירושלים, הבנייה במזרח ירושלים עדיין מאושרת במשורה ובצמצום, וחלק מהתוכניות עדיין מוקפאות. בכל הקשור לבנייה בירושלים - ולא רק ביו"ש - האמריקנים עדיין חזק בתמונה.

 

***

זהו כנראה גם הרקע האמיתי לפילוח הנתונים על התחלות הבנייה בירושלים שהכין מכון ירושלים למחקרי מדיניות לקראת יום ירושלים, שיחול בעוד עשרה ימים, המתפרסמים כאן לראשונה. מהנתונים עולה כי גם ב־2017, השנה הראשונה לכהונת טראמפ כנשיא ארה"ב, נמשכת ההאטה המשמעותית בהתחלות בנייה עבור יהודים במזרח ירושלים. 

ב־2017 תועדה בניית 451 יח"ד בלבד עבור יהודים במזרח העיר, אף פחות מהממוצע השנתי לבנייה בכל אחת משמונה שנות אובאמה (2016-2009), שעמד על 555 יח"ד במזרח ירושלים מדי שנה. 

קודם תקופת אובאמה היה מספר התחלות הבנייה במזרח העיר עבור האוכלוסייה היהודית גבוה משמעותית ממספר התחלות הבנייה עבור האוכלוסייה הערבית. בשמונה שנות ממשלו התהפכה המגמה ומעבר לקו הירוק, בשטחים שצורפו לירושלים ב־1967 שבהם חיים כיום כ־210 אלף יהודים, נרשמו 4,437 התחלות בנייה עבור האוכלוסייה היהודית ו־5,758 התחלות בנייה עבור האוכלוסייה הערבית.

שיעור התחלות הבנייה הממוצע עבור יהודים בכל שכונות ירושלים (מערב העיר ומזרחה) בעשור האחרון (2017-2008) עומד על 1,730 דירות בשנה, שהוא כשליש מהביקוש. הסיבה לכך אינה נעוצה רק במגבלות מדיניות או במחסור בקרקע זמינה לבנייה, אלא גם במדיניותו של ראש העיר ניר ברקת לאורך רוב שנות כהונתו.

ברקת ביקש למנוע תהליך התחרדות מואץ של העיר ועל רקע זה הואט התכנון והואטה הבנייה בתחומי העיר. רק לאחרונה שחרר ברקת את הרצועה, אולם הדבר ימצא כנראה את ביטויו רק בסטטיסטיקה של השנים הבאות. מדובר בעיקר במיזמי פינוי־בינוי נרחבים באזור מערב העיר, שמצופפים לגובה את העיר שבתחומי הקו הירוק. יש 37 מיזמים כאלה שעד שנת 2040 - לפחות על הנייר - מתוכננים להוסיף לעיר עוד כ־27 אלף דירות. עם זאת, כמעט לא מתוכננת בנייה חדשה במזרח העיר, שם כאמור המגבלות המדיניות עדיין בתוקף.

 

רוב יהודי הולך ופוחת

על פי נתוני הלמ"ס, בירושלים ניצבות 16,800 דירות ריקות. לתופעה הזאת יש סיבות שונות, כמו בנייה או שיפוץ שטרם הושלמו, אך הסיבה העיקרית היא השימוש המועט בדירות הללו. אלו מכונות "דירות רפאים"; רובן מוחזקות כדירות קיט ונופש על ידי רוכשים אמידים תושבי חוץ. 

עכשיו מפרסם מכון ירושלים למחקרי מדיניות מתוך השנתון הסטטיסטי החדש על העיר (בעריכת ד"ר מאיה חושן) נתונים שרק מעצימים את תחושת ההחמצה: ירושלים היא העיר הננטשת ביותר בישראל, וחלק ניכר מהעוזבים הם צעירים. ב־2016, השנה שאליה מתייחס הדו"ח, עזבו את ירושלים 17,200 תושבים, לעומת 9,800 אנשים שהיגרו אליה. מאזן זה דומה למאזן ההגירה השלילי לאורך העשורים האחרונים. רוב העוזבים, כך ידוע על פי בדיקות וסקרים חוזרים, עוזבים בשל מצאי מצומצם של דיור, או דיור יקר שהם אינם יכולים לעמוד בו.

למרות זאת, אוכלוסיית ירושלים היהודית צמחה בשנה האחרונה בכ־8,100 נפש (1.5 אחוזים), בזכות שיעור פריון וילודה גבוהים. על פי הנתונים בעיר, נמשך גם השנה המהפך, ובניגוד לעבר, נשים יהודיות יולדות יותר מאשר נשים ערביות, בעיקר נשים מהמגזר החרדי ומהמגזר הדתי־לאומי.

לפי שיעור הפריון, מספר הילדים שאישה ירושלמית יהודייה צפויה ללדת במהלך חייה עומד כיום על 4.4 ילדים, לעומת אישה ירושלמית ערבייה עם 3.2 ילדים. עד לפני שנים אחדות היחס היה הפוך; מגמות של מודרניזציה, מערביות וישראליזציה בקרב ערביי מזרח ירושלים שינו את תמונת המצב.

בשל ההגירה השלילית הגבוהה והבנייה המעטה, הרוב היהודי בירושלים הולך ופוחת, אלא שיש שתי מערכות נתונים מקבילות על היחס הדמוגרפי בין יהודים לבין ערבים בעיר כיום. הראשונה, הרשמית, שמעמיד מכון ירושלים, מלמדת כי בסוף שנת 2016 מנתה אוכלוסיית ירושלים 882,700 תושבים, מתוכם 550,100 יהודים ו־332,600 ערבים. יחס של 38 מול 62 אחוז לטובת היהודים.

לעומת זאת, על פי הנתונים הלא רשמיים, היחס מאוזן יותר, שכן בשכונות הערביות של ירושלים שמעבר לגדר הביטחון (באזורי שועפט וכפר עקב) לא חיים רק כ־60 אלף תושבים (מניינם הרשמי) אלא כפול ויותר מכך: בין 120 ל־140 אלף נפש. רובם נכנסו לתחומי ירושלים שלא בהיתר משטחי הגדה, וחלקם רשומים במזרח העיר שבתוך הגדר, אך עברו להתגורר מעבר לגדר בשל הדיור הזול שם משמעותית. 

 

ביקש למנוע התחרדות של העיר. ניר ברקת // צילום: פיני סילוק

 

המשמעות היא שמספרם של ערביי מזרח העיר הוא מעט יותר מ־400 אלף נפש, ושהיחס בין יהודים לבין ערבים עומד על כ־58 אחוז יהודים ו־42 אחוז ערבים. זה גם חלק מהרקע לתוכניות השונות שעליהן דיווחנו כאן ב"ישראל השבוע" בשנה האחרונה - לגרוע את השכונות הערביות הצפוניות שמעבר לגדר מתחום ירושלים, ולהקים עבורן מועצות מקומיות נפרדות (בריבונות ישראל).

באשר לפריסה הגיאוגרפית של האוכלוסייה בירושלים, רוב תושבי העיר, 542,410 (61 אחוז), מתגוררים כיום באזורים שנוספו לירושלים בשנת 1967: 38 אחוז מהם יהודים, קרוב ל־208 אלף נפש, ו־62 אחוז מתוכם ערבים, קרוב ל־328 אלף נפש.

 

66% מהילדים בחינוך החרדי

במכון ירושלים גם ערכו עיבוד לסקר חברתי של הלמ"ס בתוך המגזר היהודי, שבדק כיצד מגדירים עצמם ירושלמים יהודים בני 20 ומעלה. התמונה שם - כך מסתבר - מורכבת לא פחות.

התוצאות מלמדות כי שיעור החרדים (34 אחוז) והדתיים (33 אחוז) בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים, גבוה משמעותית משיעורם בישראל (9 אחוז ו־23 בהתאמה). לעומת זאת, שיעור החילונים והמסורתיים שאינם דתיים בירושלים עומד כיום על 34 אחוז והוא נמוך בהשוואה לשיעורם בישראל (67 אחוז) ובערים הגדולות, 86 אחוז בתל אביב ו־83 אחוז בחיפה. 

באוקטובר יתקיימו בירושלים בחירות למועצה ולראשות העיר, והמשמעות של הדמוגרפיה הזו ברורה: לגוש החרדי, ששיעור ההצבעה המסורתי שלו גבוה בשיעור ניכר מזה של האוכלוסייה החילונית, יהיה משקל רב מאוד בקביעת זהותו של ראש העיר הבא. הדתיים, לעומת זאת, מצטיירים כלשון מאזניים בין החילונים לבין החרדים.

משקלם של החרדים באוכלוסייה היהודית של ירושלים רב אף יותר אם בוחנים את הנתונים על מערכת החינוך בגילי הגן והיסודי. בשנת הלימודים 2016/17 למדו בגילי גן ויסודי במגזר היהודי 114,300 ילדים. כ־66 אחוז מהם - 75,300 ילדים - למדו במגזר החרדי, כפול משיעורם בקרב בני 20 פלוס, ועוד 39,000 בחינוך הכללי (הממלכתי והממלכתי־דתי - 34 אחוז בלבד). עם זאת, חלקם של החרדים באוכלוסיית העיר אינו גדל בשנים האחרונות, מכיוון ששיעורם בקרב אוכלוסיית העוזבים את ירושלים זהה פחות או יותר לשיעורם באוכלוסייה הכללית. גם החרדים סובלים מבעיית הבעיות בירושלים - היעדר דיור או דיור יקר במיוחד.

מגמת משנה מעניינת נוספת שמצאו מומחי מכון ירושלים למחקרי מדיניות: בתוך תלמידי החינוך הכללי (ממלכתי וממלכתי־דתי) ממשיך לעלות משקלם של תלמידי הממלכתי־דתי. בתשע"ז, מספר התלמידים בכיתות א'־ו' בממלכתי־דתי, 12,600, כבר היה גבוה מזה שבממלכתי (11,600). הנתון הזה מרשים במיוחד, מכיוון ש־22 אחוז מאוכלוסיית העוזבים את העיר הם דתיים.

הירושלמים, למרות המורכבות הרבה של עירם שאינה דומה לשום עיר אחרת בישראל, שבעי רצון ומאושרים. 74 אחוז מהם מרוצים או מרוצים מאוד מאזור המגורים שלהם, 79 אחוז מרוצים מדירת המגורים שלהם. כל עוד אין פיגועים, התיירות בירושלים פורחת. מספר האורחים בשנת 2017 בבתי מלון בירושלים עמד על 1,653,900 נפש - שיא של כל הזמנים - ומהם 65 אחוז תיירים מחו"ל ו־35 אחוז ישראלים. 

מספר הלינות בירושלים, 4,504,400, עלה ב־2017 ב־27 אחוז. במערב ירושלים העלייה היא של 26 אחוז, ובמזרח העיר של 32 אחוז. בשנת 2016 השתקעו בירושלים 3,045 עולים, כ־12 אחוז מכלל העולים לישראל, ומספרם היה גבוה במעט ממספר העולים שהשתקעו בתל אביב.

לעומת זאת ירושלים מוסיפה להיות עיר ענייה: על פי נתוני הלמ"ס ו"על נתונייך" של מכון ירושלים למחקרי מדיניות מהשנה שעברה, 39 אחוז מהמשפחות בעיר, 47 אחוז מהנפשות ו־58 אחוז מהילדים חיים בירושלים מתחת לקו העוני. תחולת העוני בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים גבוהה באופן ניכר מזו שבקרב האוכלוסייה היהודית - 79 אחוז מהנפשות שם חיו מתחת לקו העוני לעומת 27 אחוז בלבד מהנפשות בקרב האוכלוסייה היהודית.

בשנת 2016 עמד שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בירושלים על 54 אחוז בהשוואה ל־66 אחוז בישראל. הדבר נובע בעיקר משיעור השתתפות נמוך בקרב הגברים החרדים ובקרב הנשים הערביות. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו