כמעט דבר לא נותר מ"כיכר הפנינה" המפורסמת של ממלכת בחריין, שהוקמה בלב הרובע העסקי של הבירה מנאמה עם "אנדרטת הפנינה", ב־1982, כדי לפאר את סחר הפנינים שרווח במדינה הערבית הקטנה במאות הקודמות. היא שוטחה עד היסוד בהוראת המלך חמד בן עיסא אל־ח'ליפה, והפכה להיות צומת תחבורה סואן ואפרורי.
אבל לפני שבע שנים בדיוק, בשיאו של האביב הערבי במזרח התיכון, היוותה הכיכר ההיסטורית את זירת המאבק המרכזית בין המפגינים השיעים, שקראו להפלת המלך, לבין תומכיו הסונים. גם אם איראן לא היתה מעורבת בהצתת המחאה העממית נגד שליט האי, הרוח הגבית מטהרן הלהיטה שם את הלהבות. גם קטאר ותחנת הטלוויזיה שלה, אל־ג'זירה, תרמו את חלקן, באמצעות דיווחים שוטפים על ההתקוממות בבחריין.
לנפילת המלך היו עלולות להיות השלכות אזוריות מרחיקות לכת: בחריין, על 600 אלף תושביה, היא מושב מפקדתו של הצי החמישי - הבסיס הצבאי האמריקני החשוב ביותר במזרח התיכון. אבל כשנדמה היה שידם של המפגינים על העליונה, הרים המלך חמד טלפון לידידיו בסעודיה ובאיחוד האמירויות. הסעודים והאמירתים שיגרו טורי שריון לממלכה הבוערת דרך גשר המלך פהד, המחבר בין סעודיה לבחריין, וסייעו לשליט האי לדכא באופן אלים את המרידה העממית.
עשרות מפגינים נהרגו בעימותים עם הצבא והמשטרה, אלפים נעצרו, ורבים מהם עברו עינויים קשים. חלקם, כנראה, תחת ידיו של בנו האהוב של המלך - הנסיך נאסר בן חמד אל־ח'ליפה. "ראיתי את הסרטון במו עיניי", נשבע בפניי אחד מבני שיחי המקומיים. "היתה תקופה שבה ניתן היה לצפות בו ביוטיוב, ואנשי בית המלוכה עשו הכל כדי להעלים את כל הלינקים. אבל יש עוד אנשים שמחזיקים עותק של הסרטון בטלפון הנייד שלהם. זה סיכון של ממש, כי אנשים שניסו לאתר את הסרטון באינטרנט נעצרו בתוך זמן קצר".
מה רואים בו?
"רואים בבירור את הנסיך נאסר מענה אסירים פוליטיים. הוא עומד ליד שורת אסירים, התלויים עירומים מרגליהם, ראשם מופנה כלפי הקרקע, ונותן להם מכות חשמל. קרוב לוודאי שהסרטון הוקלט בחשאי על ידי אחד מאנשי כוחות הביטחון שהיו במקום, מתוך כוונה לסחוט את הנסיך מאוחר יותר. המשכורות של שוטרים וחיילים בבחריין נמוכות למדי, וערכו של סרטון כזה יכול להיות גבוה למדי. ייתכן גם שהצלם היה מישהו שרצה להראות לעולם מה קורה בבחריין".
בית המלוכה במנאמה ודובריו של הנסיך מכחישים מכל וכל שהוא נטל חלק בעינויי אסירים פוליטיים במהלך האביב הערבי, וניסיונות להעמידו לדין באירופה על מעשיו לא עלו יפה. אבל באופן בלתי רשמי, ולצד ההכחשה הגורפת, מביעים בכירים בבחריין תמיכה עקרונית במעשים המיוחסים לנסיך. "כשאתה צריך להגן על ארצך, כל האמצעים כשרים", אומר לי מקורב לבית המלוכה, ודבריו משקפים תפיסה נרחבת למדי בקרב האליטות השלטוניות במפרץ.
לדבריו, זכויות אדם הן מותרות, שקשה להבין את נחיצותן באווירה הלא יציבה בחלק זה של העולם, כשחרחורי המלחמה האיראניים אינם חדלים לרגע. כך, למשל, בתחילת מארס הכריזו הבחריינים על מעצרם של 116 חברי התארגנות טרור, שתכננו פיגועים נגד בכירי ממשל, אנשי זרועות הביטחון ומתקני נפט, בהנחייתם של משמרות המהפכה האיראניים. ברשותם של העצורים נתפסו מטעני חבלה רבי עוצמה.
הנסיך נאסר בן חמד אל־ח'ליפה // צילום: GettyImages
דמותו של הנסיך נאסר (30), שנחשב למקורב ביותר לאביו אף שאינו יורש העצר, מורכבת ומסקרנת, במיוחד בכל הנוגע ליחסים השקטים הנרקמים בשנים האחרונות בין ישראל לבחריין. הנסיך עורר לאחרונה תשומת לב עולמית מסוג אחר לגמרי, כשנשלח על ידי אביו לבקר ב"מוזיאון הסובלנות" של מרכז שמעון ויזנטל בלוס אנג'לס.
בארוחת ערב רבת משתתפים שנערכה לאחר מכן, חתם הנסיך (בשם המלך) על "הצהרת בחריין" - מסמך המגנה כל אלימות והסתה בשם הדת, ומביע תמיכה בחופש הדת ובזכויות המיעוטים. בסוף הסעודה עמדו מאות האורחים, ונאסר ביניהם, לנגינת שלושת ההמנונים - של ארה"ב, של בחריין ושל ישראל.
• • •
בשבוע הבא צפוי הערוץ הזה לעלות מדרגה, כשנאסר ישגר לירושלים משלחת של רוכבי אופניים, שתשתתף במרוץ "ג'ירו ד'איטליה" היוקרתי, שייערך בארץ. לצד המשלחת הבחריינית (שכל חבריה הם ספורטאים מקצועיים ממדינות זרות, שגויסו על ידי הנסיך), צפויה להשתתף במרוץ גם משלחת מאיחוד האמירויות הערביות, שאף הוא אינו מקיים יחסים רשמיים עם ישראל.
הקהילה היהודית של בחריין - היחידה שנותרה במדינות המפרץ - מונה 36 נפשות בלבד וממלאת תפקיד מרכזי במאמציו של המלך להציג את ארצו ככור היתוך של תרבויות ודתות, בניגוד לתדמית השלילית שהודבקה לה בשל דיכוי הרוב השיעי במדינה. המדריכים המקומיים, המלווים את התיירים במקום, נהנים להדגיש שיהודי בחריין מתנגדים לישראל ומבקרים את מדיניותה "האגרסיבית" כלפי שכניה הערבים.
הקהילה, ששורשיה בתקופה התלמודית, ידעה תקופות קשות לאחר הקמת מדינת ישראל. ב־1948, כשבחריין היתה עדיין מושבה בריטית, חיו בה 1,500 יהודים. גל פרעות אלים, שהחל מייד עם קבלת תוכנית החלוקה באו"ם, צמצם את הקהילה לכדי שליש, ובית הכנסת הראשי ברובע השוק של מנאמה הועלה באש.
גל פרעות שני, שליווה את מלחמת ששת הימים, הביא לבריחת מאות יהודים. חברי הקהילה כיום, רובם שומרי מסורת, מעורבים בעיקר בפעילות פיננסית. בית הכנסת הראשי, השוכן בפינה של סמטאות מלוכלכות, שופץ לפני כעשור בהוראת המלך, אבל סגור רוב הזמן, ונפתח רק בעת ביקורים של משלחות זרות. על קירות המבנה מודבקות פרסומות וכרזות מסחריות.
נסעתי לבחריין לשבוע, בצל הדיווחים על נרמול קרוב של היחסים בינה לבין ישראל, והגעת הנבחרת המקומית למרוץ האופניים "ג'ירו ד'איטליה", שייערך בישראל בשבוע הבא. הכניסה למדינה לא אפשרית עם דרכון ישראלי, וכשמדברים על ישראל, צריך לוודא היטב שהאח הגדול אינו מקשיב. בחריין, כמו מדינות מפרץ אחרות, החלה לרקום קשרים פומביים זהירים עם ישראל בתקופת אוסלו, כשנראה היה כי החל עידן חדש ביחסינו עם העולם הערבי. בסתיו 1994 הגיע לשם לראשונה נציג ישראלי רשמי - יוסי שריד, אז השר לאיכות הסביבה, שהשתתף בשיחות אזוריות בענייני משרדו. הוא נפגש אז גם עם שר החוץ הבחרייני.
בשנת 2005, בעת חתימה על הסכמי סחר עם ארה"ב, הודיעה בחריין על ביטול השתתפותה בחרם הערבי על ישראל. באותה תקופה, כפי שיחשפו מאוחר יותר מסמכי "ויקיליקס", התפאר מלך בחריין באוזני השגריר האמריקני בארצו כי לבחריין יש קשרי עבודה עם המוסד הישראלי, וכי הוא שוקל להרחיב בעתיד את מערכת היחסים הזו גם לתחומים אחרים.
ב־2007 נועד שר החוץ הבחרייני, חאלד ח'ליפה, בן למשפחת המלוכה, עם שרת החוץ דאז, ציפי לבני, בשולי דיוני העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק. ח'ליפה טען שלבני הציעה לארצו לכונן יחסים דיפלומטיים, אך "היוזמה נדחתה לעת עתה".
• • •
כעבור שנה נקט המלך מחווה נוספת כלפי ישראל והעולם היהודי, כשמינה את אחת מבנות הקהילה היהודית, הודה נונו, שהיתה בעבר חברת פרלמנט - לשגרירה בארה"ב. במנאמה אומרים שהשגרירה היהודייה הועפה מוושינגטון לאחר שנזפה בנסיך נאסר על ההתהוללויות שלו במסעותיו לארה"ב. מאז היא ממשיכה לעבוד במשרד החוץ, אך אין לה שום סיכוי לקבל מינוי יוקרתי אחר.
בחודשים האחרונים נראה כי המלך החליט להעלות הילוך ביחס לישראל. הוא הורה להפסיק להתייחס אליה בכלי התקשורת המקומיים כאל "האויב" או "הישות הציונית", ועיתונים בחרייניים באנגלית מצטטים בהרחבה דיווחים של כלי תקשורת ישראליים.
סמוך לביקור הנסיך נאסר ב"מוזיאון הסובלנות" סיפרו בכירי מכון ויזנטל כי שמעו מפי המלך גינוי חד־משמעי לחרם הערבי והצהרה שלפיה יוכלו תושבי ארצו לבקר בישראל. משלחת של אנשי דת בחריינים, מטעם ארגון פרטי בשם "This Is Bahrain" (זוהי בחריין), אכן ביקרה בישראל בדצמבר האחרון, אך חבריה זכו לגינויים ולאיומים על חייהם בארצם.
העומדת בראש "זוהי בחריין", בטסי מאתיסון, סקוטית המתגוררת במדינה זה שנים וקוסמטיקאית במקצועה (שלפי השמועות עושה למלך עיסוי ראש אחת לשבוע), מיהרה להבהיר בתקשורת שהביקור היה יוזמה עצמאית, שאינה קשורה למלך. אבל מי שמכירים את ההתנהלות הפוליטית בממלכה מבהירים שמדובר בבלון ניסוי מתוכנן. התגובות החריפות, בעיקר מצד הפלשתינים, אך גם מצד האוכלוסייה המקומית, הביאו את בית המלוכה להורדת פרופיל בדיעבד.
שר התקשורת הישראלי, איוב קרא, התהדר לאחר הביקור של משלחת "זוהי בחריין", כי נפגש בתל אביב עם חבר צעיר מבית המלוכה הבחרייני, נסיך בשם מובארק אל־ח'ליפה. בבחריין איש לא שמע על נסיך כזה. ביקור של משלחת אנשי עסקים ישראלים בבחריין, שאמור היה להתקיים בינואר, לא יצא עד כה לפועל.
"קיים פער עצום בין גישושי ההתקרבות של המלך לישראל וליהדות ארה"ב לבין יחסה של האוכלוסייה הבחריינית לישראל", אומר לי בן שיח מקומי. "סוגיית ישראל היא עדיין טאבו מוחלט בחברה הבחריינית. שמעתי מישהו בכיר אומר: אני מעדיף שאמי תמות, מאשר לשלוח אותה לטיפול רפואי בישראל.
"קיימת שנאה תהומית כלפי ישראל שניתן למצוא גם בשאר מדינות המפרץ, ובעניין זה אין שום הבדל בין סונים לשיעים. רק עבודת חינוך מאומצת, שתימשך על פני דור אחד או שניים, תצליח אולי להביא לשינוי גישה. אבל איש אינו מתחיל בעבודה הזו. גם אלה שמוכנים לגלות פתיחות מסוימת כלפי יהודים - עוינים את ישראל. מקורב לבית המלוכה הודה בפניי בשיחה פרטית, שהוא לא מאמין שתהיה נורמליזציה עם ישראל. להערכתו, הכל רק דיבורים באוויר".
• • •
עדלייה היא אחת משכונותיה היותר יוקרתיות של הבירה מנאמה. היא שוכנת לא הרחק מהרובע הדיפלומטי, רחובותיה מלאים במסעדות ובגלריות אמנות. כאן גם מרוכזים משרדיהם של הארגונים הלא ממשלתיים, שקיבלו היתר פעולה מהרשויות. על בית פינתי צנוע בן שתי קומות מתנוסס שלט, שאותיותיו דהו עם הזמן: "החברה הבחריינית נגד נורמליזציה עם האויב הציוני". סמלו של הארגון הוא אגרוף המרסק מגן דוד. על הדלתות בקומת המשרדים של "החברה הבחריינית" שלל מדבקות עם תכנים אגרסיביים נגד ישראל וארה"ב.
שלוש פעמים הגעתי למשרדים הללו ונקשתי על הדלת, ללא מענה. לטלפון המופיע ברישומי הארגונים הלא ממשלתיים איש אינו עונה, אך בל יתקבל הרושם שמדובר בגוף פיקטיבי. הארגון, שהוקם בימי האינתיפאדה השנייה, הוא בעל נוכחות רבה בממלכה. לפני שמונה שנים, כשנבחרת בחריין הוזמנה למשחק ידידות מול נבחרת הכדורגל של פלשתין, דאגה "החברה" לארגן מחאה ציבורית פרלמנטרית ועממית נגד המשחק, כדי שהכדורגלנים הבחריינים לא ייאלצו "לטמא" את דרכוניהם בחותמת כניסה ישראלית.
כשמשלחת ישראלית הגיעה לפני שנה וחצי לדיוני קונגרס פיפ"א בבחריין, הצהיר ראש "המאבק בנורמליזציה", ג'מאל חסן, כי "כיבוד הדרישות של פיפ"א אינו יקר יותר מדם עמנו. הציונות ובעלי בריתה מנסים לכפות נורמליזציה על העם הערבי, לשבור את המחסום הנפשי ולהציג את הישות הציונית כעובדה מוגמרת".
בדצמבר 2016 דרש הארגון מממשלת בחריין לספק לו הסברים על ביקורה של משלחת יהודית אמריקנית, שחבריה צולמו שרים ורוקדים בחברתם של מכובדים בחריינים בבית הכנסת במנאמה. סרטונים שהופצו ברשתות החברתיות, ומשם הגיעו לכלי התקשורת בבחריין, היוו הוכחה שהאירוע כלל "שירי תלמוד בעברית, שהושרו בפי הציונים לאחר התבוסה של יוני 1967 וקוראים להקמתה של מדינת ציון שבירתה ירושלים".
במקביל לביקורה של משלחת אנשי הדת הבחריינית בירושלים לפני ארבעה חודשים, יצאה משלחת של "החברה הבחריינית" למחנות סברה ושתילה בלבנון, ל"ביקור הזדהות עם העם הפלשתיני".
המלך חמד בן עיסא אל־ח'ליפה // צילום: אי.פי
מרחק כמה דקות נסיעה מגורדי השחקים המודרניים של הבירה מנאמה, מתקיים עולם אחר בתכלית. שיכוני עוני מלוכלכים, שקירותיהם מלאים בכתובות נאצה נגד בית המלוכה. המשטרה המקומית מקפידה לעבוד מדי יום ולמרוח פסי צבע שחורים עבים על סיסמאות המחאה, אך הן ממשיכות לצוץ מחדש מדי בוקר, מתריסות אל מול דיוקנאות הענק של המלך ויורשו המתנוססים על חזיתות רבי הקומות, מבני הציבור ובתי המלון בסיטי של מנאמה.
בניגוד לשכנות העשירות אבו דאבי, סעודיה וקטאר, בחריין דלת המשאבים הטבעיים לא יכולה להפגין בחוצות בירתה פאר מנקר עיניים. לכן לא תמצאו כאן את המגדל הגבוה בעולם, את המסגד היפה ביותר או את מרכז הקניות הגדול ביותר.
אבל באמצעיה הדלים יחסית, הפכה מנאמה לעיר בעלת חזות מערבית, עם מוזיאון חדיש שמציג את ההיסטוריה של האי, גלריות שמארחות אמנות ערבית מודרנית ומרכז תרבות אסלאמית, שבספרייתו לא תמצאו ספרות אנטישמית, הנפוצה בעולם הערבי והמוסלמי. כן תמצאו שם ספרים מעטים על יהדות.
האביב הערבי הגיע לבחריין אחרי שנים רבות של יציבות יחסית. מדובר במדינה הערבית היחידה השוכנת על אי, וממוקמת במימי המפרץ הפרסי־ערבי, בליבו של הסכסוך ארוך הימים בין שיעים וסונים. היא שוכנת לא הרחק מחופיה של סעודיה, אך במרחב השפעתן הישיר של איראן והמהפכה האסלאמית שלה. כשני שלישים מאזרחיה של בחריין הם שיעים, אך שליטי המדינה הם בני המיעוט הסוני.
בעבר, זמן קצר לאחר נפילת השאה האיראני, ניסו פעילי דת שיעים, שעמדו מאחורי "החזית האסלאמית לשחרור בחריין", לבצע הפיכה נגד אביו של המלך הנוכחי. הקבוצה המהפכנית אומנה ומומנה על ידי משמרות המהפכה האיראניים, וביקשה להשליט בבחריין משטר דתי, כמו זה שהושלט בטהרן. בראשו היה צפוי לעמוד נציג אישי של האייתוללה חומייני - איש הדת השיעי העיראקי, אייתוללה האדי אלמדרסי. למעשה, בחריין אמורה היתה להיות מדינת היצוא הראשונה של המהפכה האסלאמית האיראנית. אבל ניסיון ההשתלטות הזה נכשל.
מאז, לא פסקה המעורבות האיראנית בבחריין. בשנות ה־90 בוצעו פיגועי טרור ראוותניים נגד מטרות אזרחיות במדינה, בעיקר בתי מלון, במטרה לזעזע את כלכלתה החלשה. בניגוד לשכנותיה בכל אזור המפרץ, בבחריין עדיין לא התגלו מרבצי נפט וגז, שיכולים למלא את קופתה בדולרים ובמטילי זהב.
בשנות ה־70, לאחר פרוץ מלחמת האזרחים הלבנונית, תפסה בחריין הצעירה (שקיבלה את עצמאותה מבריטניה ב־1971) את מקומה של ביירות כמרכז פיננסי מזרח־תיכוני. 20 שנה לאחר מכן נראה היה שהיא שוקעת במלחמת אזרחים משלה. פעילים פוליטיים, אנשי רוח, כוהני דת, סטודנטים, מובטלים, שיעים וסונים החלו למחות נגד השעיית הדמוקרטיה במדינה, מהלך שנכנס לתוקף זמן קצר לאחר קבלת העצמאות, ונגד חוקי החירום שהעניקו למשטרה סמכויות נרחבות לדכא כל גורם שנחשד בחתרנות או באי נאמנות למשפחה השלטת.
תנועת המחאה הרחבה איימה על יציבות השלטון הסוני, אך עליית חמד בן עיסא לשלטון ב־1999 הרגיעה את הרוחות. עוד בטרם הכריז על עצמו כמלך, אימץ חמד רפורמות פוליטיות וחנן מאות אסירים פוליטיים, רבים מהם בני הרוב השיעי. הדרישה השיעית לנתח משמעותי יותר בשלטון לא נענתה.
בני המשפחה השלטת פעלו להפוך את בחריין לצומת עסקים שוקק, אך גם שמרו לעצמם את חלק הארי של ההכנסות. בני הרוב השיעי המשיכו לחיות בדלות, בעוד השחיתות סביבם חוגגת.
במהלך שהותי בבחריין הגיעו דיווחים על ירי טילים איראניים שביצעו המורדים החות'ים בתימן על ריאד, בירת סעודיה. למרות המרחק הרב בין ריאד למנאמה, ניתן היה להרגיש היטב את גלי ההדף של הטילים. כל מדינות חצי האי ערב חשות שהן נמצאות תחת איום איראני ישיר: ההתפתחויות בחודשים האחרונים העלו את האזור כולו על מסלול התנגשות בלתי נמנע.
• • •
מה עומד מאחורי זיקוקי ההתקרבות של בחריין לישראל, שנדלקים ונכבים? האם מדובר רק בתרגילי יח"צ, שבשעת הצורך ניתן למזער את נזקיהם בתוך בחריין ולמקסם את תועלתם מחוץ לה? כמה מבני שיחי סבורים שבחריין נבחרה על ידי בעלת בריתה הגדולה, סעודיה, כדי להכין את השטח לאפשרות של נורמליזציה עם ישראל במסגרת "עסקת המאה" שמגבש הנשיא דונלד טראמפ.
התלות בסעודיה הפכה בשנים האחרונות לקריטית. בחריין, שיציבותה הפוליטית הועמדה בספק ותדמיתה הוכתמה לאחר הדיכוי האלים של המרידה העממית, נקלעה למצוקה כלכלית הולכת וגוברת; חברות זרות רבות העבירו את משרדיהן לדובאי ולאבו דאבי.
המהומות בבחריין במהלך האביב הערבי ב־2011. המלך הורה לשטח את הכיכר שהפכה לסמל המאבק // צילום: רויטרס
שני מקורות ההכנסה העיקריים של בחריין בשנים האחרונות הם נוכחותו של הצי האמריקני ותיירוּת מסעודיה ומכוויית השכנות, שבחריין הפכה עבורן ל"גן עדן מתירני". הסעודים והכוויתים העשירים יכולים ליהנות כאן מעסקי הזנות הפורחים ומצריכת אלכוהול חופשית למדי. אגב אלכוהול - הבחריינים עוקבים בדאגה מסוימת אחר הרפורמות של יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן: אם הוא יבטל את האיסור המוחלט על צריכת אלכוהול בממלכתו, תספוג הכלכלה הבחריינית מכה קשה. אם הוא גם יעניק לנשים את הזכות להיכנס לסעודיה ללא ליווי גברי, ייפגעו הכנסותיה של בחריין מזנות.
"הבחריינים כלל לא מבינים את התועלת העצומה שעשויה לצמוח להם משיתוף פעולה כלכלי עם ישראל", אומר לי גורם מערבי. "הם תקועים בגישת השנאה כלפי ישראל שמועברת מדור לדור. אם בית המלוכה באמת ירצה לכונן נורמליזציה עם ישראל, הוא יצטרך לעבוד קשה מאוד על שכנוע דעת הקהל".
מה מקורה של השנאה הזאת?
"היא יושבת עמוק בעם, תוצאה של חינוך וגם של תופעה נפוצה אחרת: הבאת כלות פלשתיניות לגברי הממלכה. זו דרכו של המיעוט הסוני בבחריין להתמודד עם האיום הדמוגרפי. כמה פלשתינים בדיוק חיים בבחריין קשה לדעת, אך יש להם כוח והשפעה. בחריין היא אמנם אחת המדינות הערביות שפחות תורמות כסף לפלשתינים, אבל אחת לכמה חודשים נערך במנאמה ערב גיוס תרומות, שזוכה תמיד להצלחה רבה. וכמו בשאר מדינות המפרץ, פלשתינים התברגו כאן לעמדות בכירות ומשמשים יועצים לבית המלוכה ולמשרדי הממשלה".
ב־1 באפריל פרסמה סוכנות הידיעות הרשמית של בחריין ידיעה שהיכתה גלים בממלכה הקטנה: מול חופיה המערביים נחשפו מאגרי נפט וגז עצומים. בחריין היתה עד היום יצרנית הנפט הקטנה ביותר באזור המפרץ; היו לה רזרבות של 125 מיליון חביות נפט, לעומת 266 מיליארד חביות שבידי סעודיה. התגלית עשויה להפוך אותה למדינה עשירה, שאינה תלויה עוד בשכנותיה. כעת נותר לראות אם המזל הפתאומי שנפל בחלקה של הממלכה הקטנה והרעועה יצעיד אותה קדימה או אחורה, גם ביחסיה עם ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו