מפלגת העבודה התעוררה השבוע לחיים לרגע קט, כשחגיגות ה־50 להיווסדה נפגשו עם עלייתה בסקר חדשות ערוץ 2 ל־14 מנדטים, יממה לפני ישיבת ועידת המפלגה ביום שלישי. מאות פעילים, ותיקי התנועה, חברי כנסת, ראשי העבודה ומזכ"ליה התקבצו במבואות אודיטוריום סמולרש בתל אביב, החליפו חוויות מפעם וסקרו את התערוכה החביבה שיצר יורם דורי, יועצו המיתולוגי של שמעון פרס (המיתולוגי בפני עצמו), המציגה את ראשי מפלגת העבודה מבן־גוריון ועד אבי גבאי.
החגיגיות נמשכה גם באירוע עצמו, באולם הגדוש, עת חילקה המפלגה תעודות הוקרה לוותיקי המפלגה, לצלילי השירים הישראליים האהובים. מלבד עוזי ברעם, מיכה חריש ואהרון ידלין, היה אפשר לראות בקהל גם את יוסי ביילין וגם את אהוד ברק, שכבר שנים לא התחכך עם הפעילים של המפלגה שאותה נטש אחרי שהותיר ממנה עיי חורבות.
בשוך החלק החגיגי הודיע מזכ"ל המפלגה, ערן חרמוני, כי כעת עוברים לחלק הרשמי שלשמו התכנסנו: אישור המתווה המדיני של המפלגה שבמרכזו ההכרה בתוכנית שתי המדינות, והצבעות פרוצדורליות שונות על שינויי חוקה ומינוי בעלי תפקידים. ואז, כאילו ניתן האות, החלה הנטישה ההמונית מהאולם. בשמונה בערב, כשהגיע תורו של אבי גבאי לשאת את נאומו המדיני המכונן, חצי מהנוכחים כבר היו בחוץ. מאוחר יותר בשלב ההצבעות, שבדרך כלל מהוות את הלב הסוער של כינוסי הוועידה, נכחו בחדר עשרות בודדות.
היה זה ערב אחד שממחיש באופן מזוקק את מצבה של מפלגת העבודה 50 שנה מהיווסדה: עבר מפואר, פורה וגדוש, עם הווה מצומק וחסר תקווה ועתיד לוט בערפל.
רבים הסבירו את הנטישה ברגע השיא כהבעת חוסר אמון בגבאי. שהייאוש פשה בכל וכבר לא משנה מה יעשה ומה יגיד, את המצב כבר אי אפשר להציל. מבחינתם, איך שזה נראה כעת, מפלגת העבודה לא הולכת להנהיג אחרי הבחירות הבאות אפילו את האופוזיציה.
ברק בדרך חזרה
גבאי משדר אופטימיות, ומאמין באפשרות שבסופו של דבר הקרב בין הגושים יתייצב כקרב ראש בראש שלו מול נתניהו. הוא מתבסס הרבה על טעויות שלפיד עשה ויעשה, אבל גם לו יש כמה שפנים שאותם הוא מתכוון לשלוף ברגע האמת.
אהוד ברק הוא רק אחד מהם. למרות ההכחשות היום כבר ברור לכולם שברק חוזר. גבאי מתכוון לפתוח לו את הדלת לרווחה, ולהכריז עליו כמועמד לשר הביטחון.
אבל השפן המרכזי שאליו לוטש גבאי את עיניו הוא בני גנץ. השניים מדברים ומעבירים מסרים, ובצמרת העבודה מעריכים כי אוטוטו יגיעו הדברים לכדי הבשלה. גבאי יחשוף את הצטרפותו של גנץ לעבודה רק בעיתוי שימצא לנכון כטוב ביותר, אבל לא מוקדם מדי. הוא ראה מה קרה לבוגי יעלון שהכריז מוקדם מדי על כוונתו להקים מפלגה, והוא לא מתכוון לחזור על אותה טעות. את גנץ ישמור בינתיים קרוב לחזה.
בבית גידולו ספג גנץ את ערכי תנועת העבודה. אביו נחום, איש פלמ"ח, החל את דרכו באגודת ישראל אבל עבר לחינוך הממלכתי, הקים את מושב כפר אחים ושימש בתפקידים בכירים בסוכנות ובתנועת המושבים. במהלך המגעים בין גבאי וגנץ הסתמן כי גנץ לא יקבל הבטחה לתפקיד, אולם ישמש חבר בכיר בקאדר אנשי הביטחון שגבאי מתכוון להקים בראשות ברק.
הווה מעורפל. יחימוביץ', גבאי ופרץ בחגיגות ה־50 למפלגה // צילום: גדעון מרקוביץ
בעיה מרכזית שמונעת את סגירת המהלך היא תקופת הצינון של גנץ. הגרסה הרווחת היא כי גנץ לא יוכל לשמש חבר כנסת לפני פברואר 2019. אם הבחירות יהיו לפני כן, תהיה לו בעיה להשתלב ברשימת העבודה לכנסת, אולם לא תהיה לו בעיה להתמנות לשר. ההערכה היא כי במקרה כזה יוצג גנץ כמועמד ודאי לשר מטעם הסיעה, אף שלא יהיה חלק מרשימתה לכנסת.
גנץ יגיע למפלגת העבודה, אם אכן כך יקרה, כדי להישאר. בכירים בעבודה אומרים כי למרות הדיווחים על חיזורים נמרצים מצידו של לפיד, ולמרות שמצבה של יש עתיד טוב יותר בסקרים, גנץ משדר שהוא מעדיף את מפלגת העבודה. בניגוד לשם המפלגה - אצל לפיד, לגנץ דווקא אין עתיד. הרף הגבוה ביותר אצלו זה מספר 2. אבל במפלגת העבודה יוכל גנץ, אם לא יעשה טעויות מביכות בדרך, לכבוש את הפסגה מהר יחסית.
החששות של כחלון וליברמן
גבאי היה זקוק לוועידה השבוע כמו אוויר לנשימה. כבר זמן רב שבחוגי השמאל הפך גבאי למוקצה מחמת מיאוס, בשל התבטאויותיו וקריצתו לימין ("השמאל שכח מה זה להיות יהודי"). הוועידה השבוע העניקה לו את ההזדמנות לחזור לבייס. להכריז בריש גלי על תמיכתו בתוכנית שתי המדינות ולהציג את תוכנית ההיפרדות מערביי יהודה ושומרון שאותה יקדם אם יהיה בשלטון.
לקראת נאומו המכונן חיפשו הוא ואנשיו כמה משפטי מפתח של ראשי העבודה בעבר, שיתמכו ברעיונות המרכזיים שאותם יציג בוועידה. אבל מהר התברר שאיש מהם לא דיבר על היפרדות או מסירת שטחים. גם יצחק רבין שלל הקמת מדינה ערבית נוספת. שלא לדבר על גולדה מאיר שאמרה שאין בכלל עם כזה. מבחינת גבאי מדובר בסגירת מעגל. בנדבך חשוב בחייה הארוכים של מפלגת העבודה שלראשונה מתממש באמצעותו.
לא רק עלייתה של העבודה ל־14 מנדטים בלטה בסקר ערוץ 2, אלא גם ירידתה של הליכוד ועלייתה של אורלי לוי־אבקסיס, שגרמו השבוע ללשכות רבות בקריית הממשלה לבצע הערכה מחודשת ביחס למצב הפוליטי העדכני.
עליית מפלגתה החדשה של לוי מזעזעת את יסודות הקואליציה. לוי צומחת על חשבון כמה מפלגות, אולם החשש הגדול ביותר מפניה מבין מפלגות הקואליציה הוא של כולנו, בראשות משה כחלון. גם אביגדור ליברמן לא רגוע בכלל מהאפשרות שלוי, בשר מבשרו שפרשה ממנו בשאט נפש, עוד תעקוף אותו בסיבוב.
לוי אולי היתה רוצה בחירות מהירות כדי לממש את הפוטנציאל הגלום בדמותה בלי להישחק, אבל נוכחותה דווקא מרחיקה את הבחירות. לא רק מצד חברי הקואליציה אלא גם מצד ראש הממשלה עצמו. ככל שמספר המנדטים של אורלי לוי יהיה גדול יותר, כך יתקשה נתניהו להרכיב קואליציה בפעם הבאה, שלא לדבר על שבירת ההומוגניות המאפיינת את הקואליציה הנוכחית, שעליה כנראה ייאלץ לוותר.
מי שזיהה השבוע את המגמה הוא נפתלי בנט. בשיחות סגורות אומר בנט כי הממשלה הזאת היא כנראה האחרונה שבה יהיה אפשר לבצע שינויים דרמטיים והיסטוריים דוגמת העברת פסקת ההתגברות. לדעתו של בנט, למרות המריחות של נתניהו, ולמרות התנגדותו של כחלון, בסוף כולם יבינו שאין ברירה אלא להעביר את המהלך בשלוש קריאות כבר במושב הקיץ שייפתח השבוע.
הפעם לא רק הימין המתנחלי והחרדים מושקעים בעניין, אלא גם הימין הליברלי, תושבי דרום תל אביב, משפחות נפגעי הטרור - כולם בדרך זו או אחרת קורבנות להשתוללות בג"ץ. פסקת ההתגברות תסייע לנתניהו וליתר חברי הקואליציה להתגבר לא על נושא המסתננים, אלא על צרות גדולות בהרבה הממתינות מעבר לפינה: חוק הגיור וחוק הגיוס. צרות פוליטיות משמעותיות שעלולות למוטט הכל, שנגרמו כתוצאה מפסיקות בג"ץ. היכולת של הכנסת להתגבר על בג"ץ במקרים אלה תביא ליציבות גדולה למערכת כולה.
במוצאי שבת תתקיים הפגנה גדולה נגד פסקת ההתגברות. המפגינים, רובם ככולם אנשי שמאל, יצרחו נגד הפגיעה בדמוקרטיה ובעד המשך שלטון העריצות של בית המשפט. אם ישאלו את באי ההפגנה למי מיוחס המשפט הבא, "אם במקרה זה או אחר הכנסת מבקשת לחקוק לאחר פסילת סעיף, אין זה חוק עוקף בג"ץ או עוקף דמוקרטיה, זה חוק ברשות ובסמכות וכדין. זו סמכותה של הכנסת", בוודאי יחשבו שמדובר בנתניהו, יריב לוין, אולי נפתלי בנט.
אבל התשובה הנכונה היא השופט בדימוס מישאל חשין. חשין התנגד נחרצות לפסילת חוקים של הכנסת על ידי בג"ץ, והביע את עמדתו זו בפסקי דין ובראיונות לתקשורת אחרי שכבר פשט את הגלימה. אלא שלא בעד בג"ץ מפגינים במוצאי שבת, אלא נגד הממשלה.
מעדיף את העבודה על פני יש עתיד. גנץ // צילום: נועם ריבקין פנטון
העיקר שאלשיך יחייך
כפי שהעולם בכללותו מתחלק לשניים: אלה המתנגדים לנתניהו ואלה התומכים בו, כך, רק ביחס הפוך כמובן, אפשר לחלק את תומכי ומתנגדי המפכ"ל אלשיך. התביעה מצד מתנגדי נתניהו להאריך את כהונתו של אלשיך לשנה רביעית נגועה בצביעות מדהימה. הרי אם אלשיך היה קונה לעצמו תדמית של אוהד נתניהו - תביעתם היתה הפוכה בדיוק - למנוע מנתניהו וארדן מלהעניק לו שנה רביעית.
החוק קובע שהממשלה היא שממנה מפכ"ל. אם יש ניגוד עניינים בקיצור כהונתו אזי אותו ניגוד עניינים קיים גם בהארכתה. וכי מה יגידו מתנגדי נתניהו אם אחרי אישור הארכת כהונתו לשנה רביעית יתחיל אלשיך לזמר זמירות חדשות כלפי ראש הממשלה, לשבח אותו ולהלל אותו מעל כל במה? האם גם אז יגידו שטוב עשה ראש הממשלה שהאריך את כהונתו של מי שעכשיו חייב לו טובה? לכן מינוי, הארכה וקיצור של כהונת מפכ"ל נתונה לבעל הסמכות לעשות זאת על פי החוק. לא על פי דעות של אדם וראיונותיו בתקשורת.
דבר אחד ברור, עצם העיסוק בשאלה הוא תעודת עניות גדולה ומטרידה לאלשיך. כשמפכ"ל המשטרה נשפט אחרי שנתיים וחצי בתפקיד רק על בסיס יחסו לנתניהו, זה אומר שעשייתו בתחומים האחרים דלה למדי.
יתרה מכך, העובדה שעמדתו כלפי נתניהו כה ברורה וידועה, עד כדי כך שבשמאל נלחמים על הישארותו של המפכ"ל המתנחל הדתי הימני, מעידה כאלף עדים על חוסר האובייקטיביות, הרדיפה וסימון המטרה של המפכ"ל כלפי ראש הממשלה, מה שמכתים לא רק את חקירות נתניהו אלא מטיל דופי בארגון כולו כמונע מאינטרסים ופניות אישיות.
טהרני שלטון החוק נעצרים בצקצוקי לשונם והטפות פיהם כאשר הדבר מגיע לפתחם. מבחינתם, כל עוד המשטרה עושה את עבודתה, חוקרת את נתניהו, בכיריה מתראיינים ומדליפים נגדו, ובסופו של דבר מוציאה תחת ידיה מסמך המלצות חמור וקטלני, יש לפרוש מטריית הגנה מפני דורשי רעתה - אפילו אם מדובר באנשי שלטון חוק מובהקים דוגמת המחלקה לחקירות שוטרים.
מתברר שהמשטרה, המתיימרת לייצג את מטחנות הצדק והיושר, אינה ממהרת לנקוט דפוס דומה לזה שעליו היא מטיפה לנחקריה, כשהיא עצמה הנחקרת. לא סתם התפטר ראש מח"ש טרם זמנו, והטיח בצמרת המשטרה כי אינה מגבה אותו.
די היה לראות את צהלולי השמחה השבוע באולפני הטלוויזיה וכותרות העיתונים אחרי "זיכויו" של ניצב בדימוס ניסו שחם כדי להבין לאילו רמות ריקבון מוביל התיעוב של מתנגדי נתניהו כלפי מח"ש, המחלקה שמפריעה למשטרה במלאכת הקודש לתלות את ראש הממשלה בכיכר העיר, עד שהפכו את עבריין המין שחם ללא פחות מאחד מל"ו צדיקים, העיקר שיוכלו להשפיל את חוקריו.
אפילו את אמירותיו הגסות והבוטות כלפי המפגינים בכפר מימון ערב ההתנתקות, איש כמעט לא הזכיר השבוע. היה חשוב יותר להציג אותו כקורבן של "תיק הדגל של מח"ש" שקרס. העיקר שאלשיך יחזור לחייך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו