יותר מ-400 נשים חרדיות כבר סיימו קורס הכשרה כחובשות רפואת חירום באיחוד הצלה, והן מתנדבות בקהילותיהן. מי שפרצה עבורן את הדרך היא גיטי ביר (43), אם לחמישה, תושבת ירושלים.
בריכוזי אוכלוסיה חרדית כבר הפסיקו להתפלא כשלתאונות דרכים או פציעות בבית או בחצר מתייצבים חובשי רפואת חירום וביניהם גם נשים חרדיות, מצוידות בווסט כתום זוהר ובתיק עזרה ראשונה. יותר מ-400 נשים חרדיות כבר סיימו קורס הכשרה כחובשות רפואת חירום באיחוד הצלה והן מתנדבות בקהילותיהן, כשמי שפרצה עבורן את הדרך היא גיטי ביר (43) אם לחמישה, תושבת ירושלים.
ביר היא אשתו של נשיא ומייסד איחוד הצלה, אלי ביר. לפני שנתיים סיימה גם היא קורס חובשים והחלה להתנדב ולפני כשנה הקימה בארגון יחידת נשים חרדיות חובשות שמונה כיום למעלה מ-400 חובשות אשר נותנות מענה בעיקר בקהילות חרדיות בהתנדבות מלאה.
"במשך כל השנים שבהן בעלי פיתח את הארגון גידלתי ילדים ומשפחה ולא היה לי זמן לעסוק בדברים נוספים", היא אומרת, "כשהילדים גדלו הרגשתי שהגיע הזמן לעסוק בדברים החשובים של החיים והלכתי ללמוד להיות חובשת. זה היה משהו שתמיד רציתי. גיליתי שבציבור הדתי ובעיקר החרדי אין הרבה חובשות נשים ויש מקומות שבהם צריך אותן מאד".
ביר עצמה עברה קורס שבו היו נשים דתיות, שהתארגנו כקבוצה וביקשו לעבור הכשרה נפרדת. בהמשך דאגה לפתוח קורס כזה, עם אישור של רבנים לכל פעולה ופעולה. בקורס הראשון שנפתח היו 30 מקומות אך ההיענות שברה שיאים. "היו מעל 250 נשים חרדיות מכל הגילאים ומכל המגזרים", היא מספרת, "ליטאים, חסידים, אשכנזים. כולן רצו להתקבל. לא האמנתי שיש כמות גדולה כזו של נשים שמתעניינות ומוכנות להשקיע מהזמן הכוחות והמרץ שלהם. זה היה מדהים".
בעידן הנוכחי, בשיח שעוסק בהדרת נשים ובצורך בהתאמה תרבותית, החובשות החרדיות משתלבות מצוין. מצד אחד הן מטפלות בכל אדם שנזקק לעזרתן ללא הבדל דת או מין וכמובן מוקפצות לאירועים גם בשבתות ובחגים. מצד שני, במגזר החרדי, כאשר אין מקרה דחוף ולמקום מגיעים חובש וחובשת, תינתן עדיפות לאישה לטפל באישה ולגבר בגבר. "הנשים מתנדבות כמו הגברים אבל הן עושות זאת עם כבוד כלפי הציבור שהן עובדות למענו", מסבירה ביר.
"זה נכון שכשאדם במצוקה כלשהי לא משנה לו מי מטפל בו - גבר או אישה. הוא לא שם לב. אבל כשמגיעים אל אישה שעברה הפלה ארבעה חובשים זה הדבר האחרון שהיא רוצה והיא תעדיף שתטפל בה אישה. אם יש החייאה או במקרה של חנק זהות המטפל היא לא שאלה. אבל במקומות שיש אפשרות לשיקול דעת מתחשבים ובאים לקראת הציבור".
בשנתיים שבהן היא מתנדבת, טיפלה ביר בנפגעי תאונות דרכים ובית, אבל את הסיפוק הגדול ביותר היא שואבת מהמקרים שבהם הרגישה שלהיותה אישה היתה תרומה עבור המטופלת. "התגובות שאנחנו מקבלות בשטח מאד הפתיעו אותי לטובה. אם מתקשר אליי חובש ואומר אני צריך שתגיעי לפה כי צריך אישה ואז אני מגיעה והמטופלת אומרת לי 'אני שמחה שהגעת, תבקשי מהגברים לצאת' - אני מרגישה סיפוק לא נורמלי.
"עשינו משהו שלא נעשה, הבאנו שירות שמתאים כמו כפפה ליד לאוכלוסיה. אני רוצה להגיע למצב שאישה תרגיש בנוח להתקשר ולבקש טיפול מאישה. ברוב המקרים זה לא משנה, אבל אם יש אישה שצריכה ורוצה מטפלת אישה, שתמיד תהיה חובשת זמינה לטפל. שתמיד יהיה לנשים לאן לפנות. זה החלום שלי".