צבא כבקשתך - יש דבר כזה?

אחת משאלות המפתח בנושא גיוס חרדים היא הסוגיה הרגישה של אפשרויות שימורה של הזהות החרדית במסגרת השירות הצבאי. בהקשר זה מצבו של צה"ל, כצבא הנשען על גיוס חובה, שונה במידה רבה מצבאות במדינות שבהן אין גיוס חובה.

במקום שבו אין חובה חוקית להתגייס הצבא משוחרר הרבה יותר לעצב ולהציג את תנאי השירות בפני הצעירים, והם המחליטים בבחירה חופשית אם התנאים מתאימים להם או לא ואם להתגייס או לא. בצבא הנשען על גיוס חובה המצב שונה לחלוטין. כאשר קיימת חובה חוקית להתגייס, מתלווה אליה החובה לעצב סביבת שירות שלא תפגע בזהות המתגייסים. גיוס חובה לסביבת שירות הפוגעת ביכולת שימור הזהות של הפרט הופך לפגם דמוקרטי של ממש על רקע הפגיעה בזכות לשימור הזהות והתרבות.

במחקר הבוחן את הפוטנציאל למאבק בין זהויות במרחבים ציבוריים שונים הציעה ד"ר שני אומיאל־פלדמן דגם המבהיר את פוטנציאל העימות הקיים בצה"ל. הצבא הוא סוג של מרחב ציבורי שבו פוטנציאל העימות הזהותי חריף במיוחד, למעשה החריף ביותר האפשרי. פוטנציאל העימות במרחב ציבורי מסוים גדל ככל שהולכים וגדלים ארבעה תנאים: ככל שהשהות של הפרטים במרחב היא חובה חוקית; ככל שהמרחב מציב לפרטים תובענות גבוהה (דוגמת משך שירות ארוך, קושי השירות, ועוד); ככל שהמרחב מתאפיין בהטרוגניות זהותית (מגיעים אליו פרטים מזהויות מגוונות ואף מנוגדות); ולבסוף, ככל שלפרטים המגיעים למרחב יש תובענות גבוהה במיוחד לשימור זהותם.

נקל להבין מה המשמעות של גיוס חרדים בהיקפים משמעותיים, אפילו אם יגיע רק מיעוט קטן יחסית מכל שנתון, נניח 2,000 מתגייסים. מדובר במתגייסים הבאים מחברה שמרנית המתאפיינת בחומרות הלכתיות, ושרמת התובענות הזהותית שלהם גבוהה במיוחד. סביבת השירות הצבאי בשנים הקרובות תהפוך הטרוגנית יותר ויותר, במיוחד בנוגע למיצוי שירות, ובתוכו גם שירות קרבי לנשים - פוטנציאל ברור למאבקי זהות.

יש לזכור שגם הדתיים הלאומיים התמודדו עם סוגיית שימורה של הזהות הדתית בשירות הצבאי. לא בקלות, ומתוך אתגרים קשים גם מול צה"ל, נוצרו במהלך השנים מגוון מסלולי שירות שתכליתם לאפשר שירות צבאי תוך הפחתת פוטנציאל הפגיעה בזהות הדתית: מכינות קדם־צבאיות ומגוון מסלולי שירות מקוצרים המשלבים לימודים בישיבה. ועדיין היה מדובר בהתמודדות לא פשוטה.

כל דרישה לגייס חרדים, דרישה מוצדקת לחלוטין עקרונית ומעשית, חייבת להתייחס לאתגר אפשרויות השימור של הזהות החרדית. יחד עם זאת, צה"ל לא יוכל למתוח את עצמו בכיוון של צבא כבקשתך ויצירת מגוון רחב של צבאות שונים תחת מסגרת צה"ל.

בהקשר זה כדאי לחשוב כפי שהציעו דני סטטמן וגידי ספיר, על דיאלוג נרחב ומעמיק בין מנהיגי הקבוצות בנוגע ליחס שבין "חובה" זהותית לבין "העדפה" זהותית. "חובה" זהותית כוללת בתוכה אותם רכיבים בזהות שפגיעה בהם מהווה כשל זהותי חמור עד כדי ביטול הזהות. "העדפה" זהותית פירושה היכולת לבטא את כל רכיבי הזהות בצורתם המלאה והמושלמת, כאילו אין אילוצים במציאות.

כל דרישה לגייס חרדים, דרישה מוצדקת לחלוטין עקרונית ומעשית, חייבת להתייחס לאתגר אפשרויות השימור של הזהות החרדית. יחד עם זאת, צה"ל לא יוכל למתוח את עצמו בכיוון של צבא כבקשתך ויצירת מגוון רחב של צבאות שונים תחת מסגרת צה"ל

נדגים זאת באמצעות התפילה. צה"ל בהחלט חייב לספק זמן תפילה לחייל הדתי כחלק מזהותו. אך צה"ל לא יוכל לספק לו את זמן התפילה הנהוג בישיבה שממנה הגיע אותו החייל כדי לא לפגוע בסדר היום היחידתי. את הדיאלוג המורכב בשאלה מהי חובה ומהי העדפה יש לנהל ביושר ובהוגנות.

לצה"ל כבר יש ניסיון עבר עם יצירת מסגרות שונות, דוגמת שח"ר (שירות חרדים) ויחידות הומוגניות בחילות השונים דוגמת ח"ץ (חרדים צנחנים). צה"ל צריך להגיע לדיאלוג הזה עם נכונות שכבר הוכחה בעבר לפתרונות שיאפשרו את שימור הזהות. ההנהגה החרדית רחוקה משם. היא צריכה להתחיל בהיענות לתביעה המוצדקת שחרדים, ולו רק חלקם הקטן, חייבים להתגייס.