"שאלנו את פשה: מה זה השם הזה, הגשש החיוור? השתגעת?"

"הגשש החיוור" נולד בטיול הפרידה של "התרנגולים", לקראת סוף 1963. יצאנו יחד להפלגה לאירופה, ובכל עיר שבה עצרנו הייתי הולך עם פשה (המפיק והאמרגן אברהם פשנל) לשוק. קנינו גבינות ולחמים, בשר, מלפפונים ועגבניות, ועמדנו ובישלנו דברים טעימים. שם גם בישלנו את הקמת הגשש, עם גברי ופולי שהיו איתי בתרנגולים. פשנל שאל את שלושתנו, "נו, מה תעשו עכשיו?" והציע - "בואו תישארו יחד, נעשה שלישייה".

התחברנו בתקופת הצבא, בימים שבהם השתכנתי במלון צבאי ביפו, וגם גברי, שהיה בלהקת הנח"ל, ישן שם. הייתי חוזר מהופעה של הלהקה שלי, פיקוד מרכז, ושואל, "נו, החבר'ה מהנח"ל הגיעו?". כשאמרו שלא, הלכתי לישון.

באמצע הלילה, כשהנח"לאים הגיעו, הם היו מעירים אותי. ישבתי עם גברי ועם האחרים כל הלילה על סנדוויצ'ים וקפה שחור, ולא הפסקנו לצחוק ולקשקש. גם את פולי הכרתי היטב מלהקת התרנגולים ומחלטורות שעשינו עם גברי ואחרים, בעיקר של יוצאי להקת הנח"ל.

באותם ימים שייקה אופיר חזר מאמריקה בקול תרועה גדולה אחרי שעבד שם עם כל הגדולים, ופשנל אמר לו - תעבוד עם הגשש החיוור. שאלנו את פשה, "מה זה הגשש החיוור? מה זה השם הזה, השתגעת?" והוא אמר, "למה, החיפושיות זה יותר טוב? וסגול כהה? והאבנים המתגלגלות? אם זה יהיה טוב, אנשים יעמדו בתור ויבקשו שני כרטיסים לגשש החיוור ויתרגלו לזה". אז הוא צדק, לא?

התחלנו לעבוד. לא היה לנו שום חומר. לקחנו פה ושם, מן היקב ומן הגורן. אני הבאתי את פלפילו מהבית של אמא, גברי הביא את עוזי עוזי, ופולי הביא איזה שיר. לא היתה לנו תוכנית. שעות ישבנו בבית של שייקה ולא קרה כלום. הוא סיפר לנו סיפורים מאמריקה ובכלל.

אחרי חצי שנה לפשנל נמאס. הוא החליט להציב עלינו שומר - את אברהם הירשזון, שעבד אצלו, ולימים היה שר האוצר וישב בכלא. היינו הולכים לשחות בבוקר בבריכת גורדון, וכשהירשזון לא היה שם לב, בורחים לבית של גברי ומבלים שם שעות.

אבל פשנל לא עזב אותנו, ושייקה עבד איתנו, ואיכשהו הצלחנו לייצר תוכנית. באותן שנים היו בארץ שלישיית גשר הירקון ואריק לביא ויוסי בנאי, ששר ברסאנס. גשר הירקון זלזלו בנו. הם שרו "אהבת פועלי בניין" וקרעו את הבמות, ואנחנו שרנו "עוזי עוזי". הקיבוצים לא רצו לשמוע מאיתנו, כי דיברנו עם חי"ת ועם עי"ן, וזה לא בא טוב לפולנים ולמבוגרים בוועדות התרבות שם. 

אנחנו עבדנו והשתפרנו. שרנו את "מה הוא עושה לה", והתחילה תסיסה בארץ. המערכונים תפסו שליטה על ההופעות שלנו. התחילו לעבוד איתנו אנשים כמו יוסי בנאי ונסים אלוני. ואז אמרו - אם אלוני עובד איתם, זה משהו טוב. ההזמנות זרמו, ואפילו בקיבוצים שמעו על ההצלחה של הגשש והצטרפו.

ואז עלינו להופעה של ערב יום העצמאות בהיכל התרבות ב־1965. לפשנל היה שם ערב קבוע, בכל יום עצמאות. קראו לזה "אח, איזה לילה". ואיזה לילה זה היה. היכל התרבות קרס. געש. התפוצץ ממש. ראיתי את פשנל יושב שם ליד הבמה ועושה תנועה כזאת עם האגרוף של "יש! ניצחנו! זה טוב הדבר הזה!"

פשנל לא נתן לנו לגדל שיער, תמיד דרש מאיתנו לבוא בהופעה מסודרת, והקפיד שנישאר צנועים. הצלחנו מאוד כי סיפקנו לציבור משהו עממי, בגובה העיניים, משהו שדיבר לכולם. היתה כאן תרבות רוסית, צרפתית, אמריקנית, ואנחנו נשארנו עם הישראליות שלנו - פולי, גברי ואני היינו כולנו מאותו הכפר. אני מתגעגע לימים ההם, ולביחד שלנו.

•  •  •

שלישיית הגשש החיוור היא הלהקה המצחיקה ביותר בישראל בכל הזמנים ותופעה ייחודית בבידור הישראלי. שייקה לוי (78), גברי בנאי (78) וישראל (פולי) פוליאקוב ז"ל, בוגרי להקת התרנגולים, פעלו במשך 37 שנים בהדרכתו של האמרגן והמפיק אברהם דשא (פשנל). 

התוכנית הראשונה של הלהקה, "שמחת זקנתי", נכתבה ובוימה על ידי שייקה אופיר ועלתה ב־1964.
בהמשך עבדו הגששים עם נסים אלוני, יוסי בנאי, אפרים קישון, מוטי קירשנבאום, ירון לונדון ואחרים. הם העלו עשר תוכניות והשתתפו ב־11 סרטים, המפורסם שבהם "גבעת חלפון אינה עונה". 

שירים שביצעו זכו להצלחה גדולה, ובהם "מים לדוד המלך", "למה צחקה מיכל", "יש לי יום יום חג", ורבים אחרים. במלחמת יום הכיפורים ביצעו עם נעמי שמר את שירה "לו יהי", שהפך לאחד מסמלי המלחמה. מערכוני הלהקה הפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית ותרמו רבות לסלנג הישראלי. בין השאר, הם טבעו ביטויים כגון "הצ'ופצ'יק של הקומקום", "שאל בני ונען", "חם בטבריה", "אתה הבנת את זה ברוך?" ו"דייג אוהב דגים?". 

בשנת 2000 זכו בפרס ישראל למפעל חיים. בשנת 2007 הלך לעולמו פולי, ממחלת הסרטן.