"זה היה חלום, לראות את עפרה שרה על אדמת גרמניה 'אני עוד חי'" 

כבר בגיל 6 עפרה היתה עומדת מול המראה ושרה. היא היתה נוהגת לחקות את הזמרות של אותה תקופה בארץ - אסתר עופרים, עדנה לב, וגם אמנים כמו ברברה סטרייסנד, שהיא העריצה. המוזיקה היתה אצלה בדם, והיא ספגה את זה מאמא שלנו, שהיתה זמרת בשמחות.

היא גדלה על כל סוגי המוזיקה - החל מבוב מארלי ואלוויס פרסלי, ועד שירים מהמקורות בתימנית. אהבה הכל, את כל התרבויות.

הפריצה הראשונה שלה היתה בסרט שלאגר עם "שיר הפרחה" שכתב צביקה פיק. האמרגן שלה, בצלאל אלוני, לקח אותה לפשנל, והוא זה שחיבר אותה לגששים ולסרט. 

אני זוכר שהיא קצת חששה, אמרה לנו שהיא לא יודעת איך יתקבל השיר. היא גדלה בשכונת התקווה, שכונה משפחתית, ועפרה רצתה להראות את הפן החיובי של המילה "פרחה". בדיעבד, זה רק עשה לה טוב, והוציא אותה מהאלמוניות לתודעה הארצית. היא היתה ממש גאה בשיר הזה.

בתחילת שנות השמונים היא זכתה ארבע פעמים רצוף בתואר זמרת השנה. ב־1983 ניצחה את ירדנה ארזי בקדם האירוויזיון וייצגה את המדינה בתחרות במינכן. 

זה היה חלום, לראות אותה שרה על אדמת גרמניה "שמעו אחי, אני עוד חי ושתי עיני עוד נישאות לאור... חי, חי, חי, כן אני עוד חי". יש הרבה סממנים יהודיים בשיר, במילים שאומרות שלמרות כל מה שעברנו, עם ישראל חי.

למרות האכזבה מהמקום השני והפספוס של הניצחון בכמה נקודות בודדות, היא היתה כל כך גאה בהופעה הזאת. גאה בישראליות שלה. לייצג את ישראל, ועוד בצורה כל כך מעוררת כבוד, זה באמת מרגש.

אצל עפרה לא ראית שינוי כלשהו בהתנהגות בעקבות ההצלחה שלה. אני זוכר איך מעריצים ומעריצות היו מתגודדים בשבתות מחוץ לבית שלנו בשכונת התקווה. הייתי רואה אצל הבנות הצעירות האלו ניצוץ בעיניים כשהן רק דיברו עליה. 

זה הפך למנהג שבועי - הייתי מכניס אותן לחצר הבית, כדי לא להעמיס על ההורים שלי בתוך הבית, ושם הן היו מצטלמות עם עפרה, מתחבקות ומקבלות ממנה חתימות. היא אהבה לגרום אושר למעריצים שלה.

היא היתה זמרת בינלאומית ברמה שלא שוחזרה. שרה בסרטים בחו"ל כמו "נסיך מצרים", "סחלב פראי", "המלכה מרגו", ועוד. שטיחים אדומים נפרשו לכבודה בכל העולם. הציעו לה לשיר עם מייקל ג'קסון בסיבוב הופעות, אבל בסוף זה לא יצא לפועל.

היא הוציאה הרבה תקליטים ביפן וגם זכתה במקום הראשון בפסטיבל מוזיקה בטוקיו; היתה כוכבת ענקית בגרמניה, וגם זכתה שם בשיר השנה; זכתה בתארים בארה"ב, ואפילו קיבלה מועמדות לפרס גראמי. בתקופת הלהיט "אם ננעלו" היא מכרה ברחבי העולם תקליטים במיליון דולר - שאגב, רובם לא הגיעו לכיסה בסוף.

קשה אפילו לתאר עד כמה ההצלחה שלה בעולם היתה גדולה, כי בזמן אמת, אף אחד בארץ לא באמת הבין את זה ועיכל. גם לא אנחנו, המשפחה הקרובה. אני זוכר איך ביום שישי אחד בא לארוחת השבת שלנו צוות טלוויזיה גרמני, כדי לצלם את עפרה עם המשפחה שלה בזמן הקידוש. היה לה מאוד חשוב שנצא טוב בטלוויזיה, אז היא השגיחה שהכל ייראה טיפ טופ, ואפילו מיקמה אותנו סביב השולחן - אני ליד אבא, היא ליד אמא. ככה ישבנו וחיכינו שעתיים, עד שהם באו לצלם.

היו לה המון הופעות מרגשות. בטקס הענקת פרסי נובל לשלום ב־1994, בעצרת השלושים לרצח רבין ב־1995, וגם בטקס פעמוני היובל, כשביקשו ממנה לשיר את ירושלים של זהב, והיא מאוד התרגשה ועלתה להופיע בשמלה זהובה. 

היא אמרה לנו אחר כך שזה היה אחד מהרגעים היפים ביותר בקריירה שלה. בימים אלה מוצגת השמלה ההיא בתערוכה לזכרה, שנערכת בבודפשט.

•  •  •

עפרה חזה היתה מהקולות המיוחדים ביותר במוסיקה הישראלית, וכבשה את לב הציבור בסיפור חייה יוצא הדופן. היא נולדה ב־1957 בשכונת התקווה להורים יוצאי תימן. בגיל צעיר הצטרפה לסדנת התיאטרון של בצלאל אלוני, שזיהה את כישרונה והפך לאמרגנה. ב־1979 התפרסמה כששיחקה בסרט "שלאגר" וביצעה את הלהיט "שיר הפרחה"; באותה שנה זכתה בתחרות השירוויזיון עם השיר "פלאש גורדון". בתחילת שנות ה־80 זכתה בתואר זמרת השנה ארבע פעמים ברציפות. ב־1983 הגיעה למקום השני באירוויזיון עם "חי" והפכה זמרת מבוקשת ברחבי העולם, מכרה מיליוני עותקים ביפן, ארה"ב ואירופה, ואפילו נבחרה לזמרת השנה בגרמניה. האלבום שהוציאה ב־1992 דורג ראשון במצעד המכירות בארה"ב והביא לה מועמדות לפרס הגראמי - ראשונה אי פעם של זמרת ישראלית. בשנת 2000 הלכה לעולמה, בגיל 42.