מספיק להסתכל על טבלת הפרמייר ליג כדי להבין שלמנצ'סטר סיטי יש כמה וכמה יתרונות על פני ליברפול ערב המפגש ביניהן ברבע גמר ליגת האלופות: סגל רחב יותר, סגנון מלוטש יותר, מאמן מבריק יותר, תקציב גבוה יותר, ובדיוק 18 נקודות יותר.
לעומת זאת, מה שאין לה יותר, זה אצטדיון ביתי ומסורת אירופית ליצוק לתוכו. בקיצור, אנפילד - הקלף שאותו מתכננת הקבוצה של יורגן קלופ לשלוף הערב במשחק הראשון. "מי שמגיע בלי צעיף אדום לא נכנס", נכתב השבוע באחד מפורומים האוהדים של ליברפול. "מי שלא צרוד בשעה 22:00 לא עשה את העבודה שלו", הזהירו באחר. אם סיטי חשבה לעצמה שהיה רועש כשחטפה שם את הפסדה הראשון בליגה לפני חודשיים וחצי, היום היא תעשה היכרות עם אנפילד בגרסתו האירופית. מומלץ לשים אטמי אוזניים.
בליברפול מאמינים שהפער בין תרבויות העידוד באנפילד ובאיתיחאד יכול למחוק את הפערים האיכותיים בצמד משחקי הנוקאאוט. התחושה הזאת התחזקה עוד יותר השבוע, כאשר דווח בתקשורת האנגלית שסיטי מתקשה למכור את הכרטיסים למשחק הגומלין. חדשות מביכות שכאלה לעולם לא יהיו מנת חלקה של ליברפול. החיבור שנוצר לאורך השנים בין האוהדים לאצטדיון ולקבוצה הפך את אנפילד להר געש שיושביו מייצרים את הלבה. תהליך הייצור מונע על ידי גאווה, מסורת, היסטוריה - אלמנטים שסיטי חסרה עדיין - וסדרה של משחקי בית בלתי נשכחים שמשמשים כחומר בערה.
שחקני מנצ'סטר סיטי. יצליחו להתמודד עם הקהל העוין באנפילד? // צילום: רויטרס
"כששיחקתי באנפילד הרגשתי חזק", אמר השבוע שחקנה לשעבר של ליברפול דירק קאוט, "אבל בערבים אירופאים הרגשתי בלתי ניתן לעצירה". פרנק למפארד, שהיה בצד השני של המתרס, שיתף את החוויות שלו משם: "הקהל נותן לשחקני ליברפול אנרגיות שגורמות להם לרוץ ולתקל יותר". כל מי שהיה שם כשהתנגן המנון ליגת האלופות מספר על חוויה בלתי נשכחת.
"האווירה שם לא הגיונית"
לא חסרות דוגמאות לעוצמה האירופית של אנפילד. העדכנית ביותר היא ה־3:4 על בורוסיה דורטמונד ברבע גמר הליגה האירופית לפני שנתיים, משחק לאחריו אמר מאמן המפסידה תומאס טוכל: "האווירה באצטדיון הזה היא לא הגיונית". לזה ניתן להוסיף את הגול המרעיד של סטיבן ג'רארד מול אולימפיאקוס ב־2004, ה־2:4 על ארסנל ברבע הגמר של 2008, ה־1:2 על יובנטוס ב־2005 ועוד רבים ומרעישים.
אולם אף דוגמה לא נותנת לליברפול הנוכחית יותר כוח ואמונה כמו ה־0:1 של לואיס גארסיה על צ'לסי בחצי הגמר של 2005. כמו הערב, גם אז היריבה היתה עשירה וחזקה יותר ובמרחק שבוע מהבטחת אליפות. הכחולים היו פייבוריטים, אך אנפילד ביטל את יחסי הכוחות. "בחיים לא שמעתי רעש כזה", שחזר ג'ון טרי את ההפסד בספרו האוטוביוגרפי. "אני לא חושב שראיתי אוהד אחד יושב לאורך 90 הדקות", נזכר ולדימיר שמיצר, שהיה בצד המנצח.
ליברפול רוצה להוסיף מול סיטי עוד פרק להיסטוריה האירופית הביתית שלה. "אני בטוח שאנפילד יספק אווירה אדירה שתעזור לנו", אמר קלופ, שמבין היטב את חשיבות המשחק הראשון. "אני מאוד אוהב לשחק ברעש האדיר הזה", הוסיף סאדיו מאנה.
ג'ון טרי. לא שוכח את הרעש מאצטדיון אנפילד // צילום: Gettyimages
מנגד, פפ גווארדיולה ושחקניו מכירים היטב את המבצר שאליו ייכנסו, והם כבר החלו בהכנות הפסיכולוגיות. "אנחנו מתכוונים ליהנות מהאווירה המדהימה שתהיה שם", הסביר אמש לירוי סאנה וניסה לשדר כאילו מדובר בעוד משחק חוץ. אלא שמתחת לפני השטח, ברור שזה לא המצב.
אנפילד הוא לא רק סיוט עבור סיטי, הוא גם מודל לחיקוי מעורר קנאה. המנג'ר הספרדי אולי בנה קבוצה לתפארת, אך בית להציג בו עדיין לא ממש. "אנחנו חייבים את האוהדים שלנו כדי להצליח בליגת האלופות", הוא קורא בקול נואש בכל פעם שמעטים מגיעים לראות את המכונה שלו באיתיחאד. אז כדי שלרבים תהיה סיבה טובה להגיע בשבוע הבא, הערב סיטי צריכה לשרוד את אנפילד. אנפילד של אירופה.
