כדורגלנים רבים ששיחקו תחת פפ גווארדיולה מספרים על איש שחשף בפניהם רבדים חדשים של הענף, לימד אותם לראות ולחשוב את המשחק בצורה אחרת. מעבר לכמות תארים בלתי נגמרת, הגדולה של פפ במנצ'סטר סיטי בפרט היתה לשכלל ולהמציא מחדש את הקבוצה שלו פעם אחר פעם.
ממכונת שערים שלא נשענת על חלוץ, למכונה משומנת יותר עם ההגדרה המילונית לחלוץ 9 שחונה ברחבה - ארלינג האלנד. מקבוצה שמנצלת את המהירות והאיכות ההתקפית של המגנים שלה - קייל ווקר וז'ואאו קאנסלו - לקבוצה שעולה עם ארבעה בלמים ולפעמים אפילו עם בלם נוסף בקישור.
הבעיה היא שלצד הרעיונות המהפכניים שהצליחו, לגווארדיולה זכורים לא מעט מקרים בהם סיבך את הדברים יותר מדי ושילם על כך ביוקר. הדוגמא הזכורה ביותר היתה בגמר ליגת האלופות 2021, אז החליט פפ לעלות בלי אף אחד משני הקשרים האחוריים שלו - רודרי ופרננדיניו - ונכנע לצ'לסי האפרורית.
התחכום הפך להתחכמות והנטייה לשינויים בלתי צפויים לעתים רק מבלבלת את השחקנים שלו. העונה אנחנו עדים לתופעה הזו על סטרואידים. שינויים תכופים במערך תוך כדי משחק גורמים לאי יציבות ובלבול שפוגעים במכונה המשומנת שסיטי אמורה להיות.
זה היה ניכר גם מול ריאל מדריד, על אף שחלק מהשינויים שביצע פפ היו כפויים. כבר בחודש פברואר, לסיטי יש יותר הפסדים בכל המסגרות מכל עונה אחרת בעידן פפ.
התנהלות מעוררת תהיות
לכך מצטרפת העונה התנהלות מעוררת תהיות של גווארדיולה שלא בפן המקצועי. גווארדיולה סיפק העונה כמה אמירות תמוהות כגון "יש לנו סיכוי של 1% לעבור את ריאל מדריד" לפני הגומלין. כעבור יממה הוא אמר לתקשורת ש"שיקר לה", אך בכל אופן לא ברור מה הוא מנסה להשיג.
כמה שבועות קודם לכן הוא הגיע למסיבת העיתונאים עם שריטות עמוקות על פניו ואמר ש"הוא מנסה לפגוע בעצמו". אפשר לשער שמטרתו היא להסיט את האש מהשחקנים אליו, אך בפועל זה אולי מערער את המערכת עוד יותר.
ייתכן והבעיות של סיטי שצפות העונה היו כתובות על הקיר. המועדון לא מצטיין בפרידות אלגנטיות, כפי שקרה לאחרונה עם ווקר. האנגלי כבר לפני שנה וחצי רצה לעזוב מבאיירן מינכן ולבסוף שוכנע להישאר, ובחודש שעבר הודיע על רצונו לעזוב והפרידה בדרך למילאן נראתה כלפי חוץ כפתאומית ולא נעימה.
דוגמא נוספת היא קווין דה בריינה. מעבר להיותו פציע, כבר מהתקפי הזעם שלו ביורו בקיץ האחרון היה אפשר להבחין שמשהו לא בסדר. הבלגי משדר תחושת מיצוי ובקיץ הקרוב הוא אמור להוביל את מצעד העוזבים שצפוי להיות ארוך במיוחד.
הקשר ל-NBA
במידה מסוימת, מנצ'סטר סיטי הנוכחית מזכירה שושלות מה-NBA שלא מפנימות שעבר זמן. לשושלות יש חיי מדף ובשלב מסוים צריך לבצע חילופי דורות ולרענן. סיטי איחרה ושילמה על כך בעונה יותר קשה משציפתה. עם זאת לא כדאי למהר להספיד את האימפריה, אבל לשם כך סיטי תצטרך שגם פפ יחזור לעצמו.
המהפכה כבר החלה עם מספר רכישות של שחקנים צעירים בינואר, שמזכירים את המהפכה שחולל פפ אחרי העונה הראשונה שלו בסיטי. בקיץ צפויים להגיע חיזוקים נוספים, רודרי יחזור מפציעה ומלבד ליברפול וארסנל - לא נראה שיש קבוצה באנגליה שמסוגלת להיות עדיפה עליה במשך כמה שנים.
למרות העונה הרעה סיטי עדיין במאבק על הכרטיס לליגת האלופות. אם לא די בכך, הליגה האנגלית צפויה לקבל כרטיס נוסף בעונה הבאה לליגת האלופות בזכות ההצלחות של נציגותיה באירופה. אז למי שחושש, האימפריה לא תיעלם.
הערב (18:30) מצפה למנצ'סטר סיטי מבחן ענק מול ליברפול. בסיבוב הראשון באנפילד זה היה לא כוחות והסתיים ב-0:2 אדום, אבל עכשיו סיטי תופסת את הקבוצה של ארנה סלוט בזמן הכי טוב שיש. אמנם היא חבולה אחרי ההדחה מול ריאל מדריד, אבל האדומים מנגד מתמודדים כבר תקופה עם לוח משחקים עמוס ומאבדים נקודות - כפי שקרה במשחקי החוץ האחרונים מול אברטון ואסטון וילה. זה הזמן של סיטי להכות את הברזל בעודו חם ולהוכיח - האימפריה במשבר חריף, אבל היא עדיין אימפריה.
