אנחנו רגילים לנקות את הבית, לחגוג עם המשפחה את ליל הסדר בבית ולבלות את חול המועד בטיולים, אך יש כאלו שגם היום, ב-2018, נוהגים לשחוט קורבנות ולחגוג את החג כפי שנעשה לפני אלפי שנים.
מאות שומרונים מתאספים מדי שנה ביום ראשון, "ממחרת השבת" בהר גריזים – המקום הקדוש ביותר לקהילה, ומציינים את החג באמצעות שחיטת עשרות כבשים. השומרונים מקיימים את המצוות כפי שהן כתובות בתורה, וכך הם חוגגים את פסח תמיד ביום ראשון, גם הילדים צמים ביום כיפור ואת חנוכה ופורים הם לא חוגגים מכיוון שהם אינם כתובים בתורה.
תפילה על ההר // צילום: זיו קורן
מכיוון שחודש ניסן הינו החודש הראשון בשנה על פי התורה, חג פסח תופס מקום חשוב בחיי הקהילה. הם מנקים ביסודיות את הבית, לא אוכלים לחם, שוברים את כלי החרס כי כך היה נהוג בימי המקרה ואופים את המצות שלהם, מעין פיתה בדואית, בעצמם. הם מחמירים מאוד בנושא אכילת חמץ ולא אוכלים דבר שלא הוכן על ידם. לכן הם אוכלים בחג בעיקר פירות, ירקות, בשר ומצות, ושותים רק מיצים טבעיים שנסחטו על ידם, מים ועראק אותו הם מכינים מאשכולות ענבים.
הסיבה למיקום של הקרבת הקורבנות, בהר גריזים, נובעת מהפסוק שבו נקבע כי יש לעשות זאת "במקום אשר יבחר ה'". חז"ל דנו האם מדובר בשילה או בירושלים, אך השומרונים, שאינם מאמינים בספרי הנביאים והכתובים, קבעו את ההר בשומרון כמקום הקדוש שלהם, והם עולים אליו בשלושת הרגלים – פסח, שבועות וסוכות. במתחם הקרבת הקורבנות ישנם תעלות שמוגדרות כמקום קדוש ואסור להיכנס לאזור. גם לבית הכנסת של השומרונים אסור להיכנס עם נעליים.
צילום: דרור ארצי - ג'יני
שוחטים בתוך דקה, אוכלים בחיפזון
ימים ספורים לפני חג ראשון של פסח, "יום הזבח" של השומרונים, רוכש כל בית אב "שה תמים בן שנתו". כל הקהילה מתאספת בזמן בין הערביים כשהם לבושים בבגדים לבנים, שמסמלים חירות, והטקס מתחיל בברכת "הכהן הגדול" – ראש הקהילה. כשהוא מגיע לפסוק "ושחטו אותו", שוחטים הממונים על כך את הכבשים, כ-50 במספר, ברגע אחד – עשרות כבשים נשחטים באותה הדקה. מיד לאחר השחיטה נוהגים השומרונים לברך אחד את השני בברכת חג שמח וכן להכתים את המצח בנקודת דם, לזכר בני ישראל, שהכתימו את משקוף דלתם בדם כדי שמלאך המוות יפסח עליהם במכת בכורות. כיום הכהן הגדול הוא עובדיה כהן בן וואסף כהן. על פי המסורת השומרונית עובדיה כהן הוא הכוהן הגדול ה-134 מאז אהרן, אחי משה, וצאצא ישיר שלו.
שה תמים // צילום: דרור ארצי - ג'יני
לאחר שחיטת הכבשים מפשיטים את עורם, מוציאים את החלקים שאסורים למאכל ושורפים אותם באש המזבח. אחר כך משפדים אותם על שיפודי עץ גדולים כשהם שלמים ומכניסים אותם מכוסים באמצעות רשת ברזל, בד לח ובוץ רטוב, זאת כדי למנוע כניסת חמצן. המטרה היא לצלות את הכבש מחום התנור ולא מאש, בשל הפסוק "לא תאכלו ממנו נא ובשול מבשל במים, כי אם צלי אש".
שעתיים מאוחר יותר, מתאסף כל בית אב לאכילת הזבח ולקיום המצווה. כפי שכתוב בתורה, הכבשים נאכלים בחיפזון ללא תוספות. מה שנותר לא נזרק אלא נשרף באש המזבח, והכהנים נשארים במקום עד שלא נשאר דבר, כפי שכתוב "ולא תותירו ממנו עד בוקר".
אוטמים את התנור // צילום: דרור ארצי - ג'יני
גם היום האחרון של פסח, המכונה על ידי השומרונים "חג המצות", נחגג בצורה ייחודית. לפנות בוקר עולים בני הקהילה לפסגת הר גריזים ועורכים תפילה במקום. למעשה, במהלך החג עוברים כל השומרונים, שיותר ממחציתם ביום יום בעיר חולון, להר גריזים, ומבלים בו את החג בשל מצוות העלייה לרגל. לכל משפחה שומרונית קיים בית פרטי על הר גריזים, והוא משמש אותם במשך שבעת ימי החג ובשהייה מזדמנת במהלך השנה. כיום מונה קהילת השומרונים כ-800 בני אדם.