"זה כמו לעמוד מחוץ לבית ולרצות להיכנס אליו, ולדפוק על הדלת ולשמוע שיש אנשים בבית, ושהם לא מכניסים אותך, ואחרי זה לחזור לבית הזה עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, ולהישאר בחוץ". את המשפט הנוקב הזה אומר מאיר קליינר, אחד מיוצרי סדרת הרשת "כבר מאוחר" בפרק העוסק בבדידות.
לפני כחצי שנה חרכה סדרת הרשת. שכוללת שישה פרקים, שבהם מבקשים היוצרים לעסוק באחד הנושאים המורכבים בעולם הדתי, וגם בכללי – סוגיית הרווקות המאוחרת.
הסדרה ביקשה לחולל שינוי. במקום לדבר על הנושא, לראות את הדברים ואת האנשים והקולות. במקום לשמוע על הבעיה מאנשי מקצוע מרוחקים שמנתחים את הבעיה באופן אקדמי, לשמוע את אלו שחווים זאת בעצמם. כלומר לא מדובר בעוד סדרה עם שחקנים כמו "סרוגים" ואחרים, אלא במציאות עצמה. והמפגש הזה, אחד על אחד, של הצופה עם מי שמדבר, יוצר תחושות שונות. זוהי איננה סדרה קלה לצפייה, לא בגלל המראות, אלא בשל התוכן הנוקב והעמוק שהיא מביאה אל המסך. כזו שזועקת את האמת, מניחה אותה לפתחו של הצופה ומצפה להבנה. ככזו, יש בה אמירות מעניינות וקשות וכאלו שמטיחות אירוניה והרבה כנות ודיבור עמוק.
בשיחה עימו מספר קליינר, תושב היישוב תקוע על הסדרה. "לפני שנה וחצי חשבתי על עשיית סדרה שתביא את הסיפור של הרווקים מתוך המבט שלהם והתחושות שלהם. זה נולד משילוב של כמה דברים: אהבה לז'אנר הדוקומנטרי ומימד של הרווקות שבה אני מצוי". קליינר מספר כי ישב באחד הערבים עם חברו, חי אפיק, בוגר בית הספר לקולנוע מעלה, ואז עלה הרעיון לסדרת רשת. הם הגישו למפעל הפיס בקשה למימון הסדרה שתכיל בסך הכל שישה פרקים, שעוסקת בנושאים השונים – בדידות, שבתות וחגים, פגישות ודתיים, מיניות ועוד. בכל פרק מתראיינים רווקות ורווקים שמספרים על הקשיים.
"הסדרה דורשת חשיפה אישית לא פשוטה מצד המרואיינים", מודה קליינר. "היו לי לא מעט שיחות עם רווקים ורווקות, והיו שאמרו לי שיש להם המון מה להגיד ורוצים לספר ולשתף, אבל לא מוכנים בגלל מחיר החשיפה האישית. לצד זה חשוב להגיד שהאופי של הסדרה והרצון הוא עיסוק בקצב שונה מבדרך כלל. יש בה המון עדינות, מתוך מטרה של כניסה לזרם התודעה של הצופה. היא לא עוסקת בצהוב ובחטטנות אלא בדיבור עמוק ומורכב. כך למשל, אין צילומים של ההכנות לדייט, ההתרחשות במהלכו והקושי לאחר מכן, אלא בתוכן אחר - שקט יותר עם אמירות אישיות ומעודנות".
לדעתך זה יכול לעזור בפתרון הבעיה?
"אני לא חושב שהסדרה תפתור את הבעיה ולא זאת המטרה שלה, אבל מה שדחף אותי לדבר על הנושא זה הרצון לשנות את השיח שמתנהל על סוגיית הרווקות, ובכך אני מקווה שזה ישפיע. הרגשתי שהעיסוק בנושא הזה תמיד מגיע ממתווך ולא מהאדם עצמו. שהוא לא מגיע מהרווק שמדבר על עצמו, אלא מאנשים שמדברים עליו - כמו רבנים, פסיכולוגים, יועצים, מטפלים זוגיים ומומחים נוספים שעוסקים בנושא מנקודת מבט חיצונית.
"הם אומנם מדברים על הבעיה, מנתחים אותה וחושבים כיצד ואיך לפתור אותה, וזה נהדר וחשוב אבל אין כאן את הרווק שאותו שומעים בצורה חשופה כנה וישירה. לא נפגשים עם אנשים ופרצופים אלא עם תופעה ועם בעיה, וכך לא עוסקים ושומעים על התחושות, המצוקות הרבות והתהיות שבשגרה. לכן היה חשוב לי בסדרה שהצופה ייפגש אחד על אחד עם הרווק".
ואיך התגובות על הסדרה?
"אפשר לומר שמאוד חיוביות. היו כאלו שראו את הסדרה, הזדהו איתה מאוד ואמרו שזה ממש נגע בהם. שהם מרגישים שהסדרה מדברת על החוויות שלהם. היו גם כאלו שחשבו הפוך ותהו מדוע צריך לעשות על הנושא סדרה. אמרו שמדובר בנושא עצוב וכואב מדי, ושאין צורך לעסוק בו. יש גם כאלו שסיפרו שהם לקחו מהסדרה דברים איתם ושנפתח להם דיבור ותובנות בעקבותיה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו